אמנות מאפריקה: לא בועה, אלא חלק מהקשר רחב של אמנות גלובלית

אני רואה הרבה אמנות, בארץ ובעולם. מבקר במוזיאונים, בחללי תצוגה אלטרנטיביים, בביאנלות; כותב, מראיין, מבקר, אוצר. אני גבר לבן, שחונך על תרבות המערב ועל תולדות האמנות הקלאסית, ואני לא מכיר מספיק ״אמנות אפריקאית״, אם יש דבר כזה. אין לי את הכלים להבין הקשרים תרבותיים, היסטוריים ואמנותיים רלוונטיים, לרדת לעומקה של אמנות עכשווית מאפריקה.

לכן, בכל פעם שאני נתקל בתערוכה כמו זו שמוצגת בימים אלו בסותבי׳ס תל אביב – Contemporary Redefined: Africa Today – אני יכול אמנם להגיד אם אני אוהב את מה שאני רואה (שזה הכי חשוב כמובן, לא משנה מה הסיבה), אבל אני לא יודע אם מה שאני רואה זו קלישאה שמיועדת לקהל מערבי. או לבחון את הכוונה האמנותית ואת האותנטיות (מושג מורכב ובעייתי ככל שיהיה).

התערוכה מציגה 31 עבודות, שנוצרו על ידי יותר מ־20 אמנים, המגיעים משמונה מדינות אפריקאיות. לפי הטקסט המלווה את התערוכה, זהו חוד החנית של האמנים האפריקאים העכשוויים. העבודות הושאלו מאוסף ״עולים״, אוסף אמנות פרטי המוקדש כולו לאמנות אפריקאית עכשווית, שנוסד בידי שני אחים החיים בישראל. האוסף התפתח במשך מספר שנים בעקבות ביקורים חוזרים של האחים באפריקה, ולאור תשוקתם האישית להיחשף לפרקטיקות אמנותיות מגוונות מכל רחבי היבשת.

בחודש שעבר הגיעו לארץ לרגל הפתיחה ג׳וזף אוואה־דארקו, אוצר התערוכה, והאנה או׳לירי, ראש מחלקת אמנות אפריקאית מודרנית ועכשווית בסותבי׳ס אנגליה. כדי לעשות לי סדר בראש, הפניתי אליהם, כמו גם אל סיגל מרדכי, מנהלת סותבי׳ס תל אביב, את השאלה מאיפה להתחיל כשאני נכנס לתערוכה? מה כדאי לדעת על אמנות עכשווית מאפריקה? למה חשוב לשים לב?

סיגל מרדכי, מנהלת סותבי׳ס תל אביב

אמנות אפריקאית, כרגע לפחות, היא תחת ההגדרה של אמנים אפריקאים שיוצרים וחיים בתוך היבשת, ולא african diaspora. מה מייחד את כולם? כלום. וגם לא צריך להיות… חוץ מהשיוך הגיאוגרפי כמובן. כל אחד הוא אינדיבידואל בפני עצמו שמגיב באמנות שלו לעניינים אישיים/חברתיים/פוליטיים וכו׳, לעצם היותו אפריקאי כמו כל אמן גרמני, טורקי או ברזילאי.

האם מה שאנחנו רואים אצלינו בסותבי׳ס זה ייצוג של אמנות אפריקאית? כמובן שלא. אפריקה היא יבשת ענקית עם 54 מדינות והיא בהתהוות של עשייה אמנותית ואקו־סיסטם אמנותי, כך שהתערוכה אצלנו היא לא survey עכשווי של ״אמנות אפריקאית״, וכנראה שגם מי שירצה לעשות זאת לא יצליח.

יחד עם זאת, התערוכה נאספה במשך שש/שבע השנים האחרונות על ידי האספנים, דרך ביקורי סטודיו, סקרנות, איסוף מידע ומחקר, ויש בה ייצוג של אמנים משמונה מדינות שונות. לכן אפשר לומר שהיא שיקוף טוב למה שקורה היום באפריקה, ובוודאי יש בקרב האמנים הללו התייחסות לנושאים שמדוברים היום. בנוסף, לפחות שלושה אמנים בתערוכה נמצאים גם באוספים בינלאומיים חשובים, כולל מוזיאונים, ונמצאים בשיח העכשווי על אמנות אפריקאית.

האנה או׳לירי, ראש מחלקת אמנות אפריקאית מודרנית ועכשווית, סותבי׳ס אנגליה

חלק גדול מהסיבה שבגללה פנינו לג׳וזף שיאצור את התערוכה, נעוץ בכך שהוא עובד קרוב לאמנים בגאנה וברחבי אפריקה, ושהוא רואה זאת כשליחות לתת לאמנים הזדמנויות לפתח את הקריירה שלהם, הן ביבשת והן בשדה האמנות הגלובלי. העבודות שנבחרו על ידו יוצרות ביחד אמירה עצמאית, מנוסה ואותנטית אודות מהי אמנות אפריקאית.

יחד עם זאת, כשבוחנים אמנות אפריקאית עכשווית חשוב להתבסס על הבנה מעמיקה של תולדות האמנות בכלל ובאפריקה בפרט. אמנים אפריקאים לא נעשו ״אחרים״ בתוך ואקום היסטורי, אלא הם חלק מהקשר רחב יותר של אמנות גלובלית. 

ג׳וזף אוואה־דארקו, אוצר התערוכה

אלו שאלות טובות ורלוונטיות, שלוקחות בחשבון את חוסר ההיכרות עם אמנות אפריקאית עכשווית. אני חושב שהמקום הכי טוב להתחיל בו כפי שאמרה גם האנה, הוא בהיסטוריה. סצנת האמנות המודרנית והעכשווית באפריקה היא לא זירה שפעלה ועודה פועלת באיזשהו גטו או כבועה מבודדת, אלא דווקא קשורה קשר הדוק באופן היסטורי ומהותי לאמנות מודרנית מאירופה, דרום אמריקה ואסיה.

המבקרים בתערוכה יכולים, באמצעות שימוש בקודי ה־QR, לחוות את הסיפורים ואת הרקעים האישיים של היצירות ושל האמנים, אבל גם את ההשפעות הגלובליות שהם סופגים, והכל מנקודת מבט אותנטית ואישית. השימוש בסימבוליזם, בצבע, בטקסטורה ובטכניקה של מרבית מהאמנים המוצגים בתערוכה מהדהדים חלק משמעותי בזהות האישית שלהם ובסיפורי החיים שלהם.

לדוגמה, הפורטרטים של סמואל אולאיומבו מתייחסים למסורת הצילוק העצמי בפניהם של בני שבט היורובה (Yoruba) הניגרי, באופן שמביא את חווית החיים שלו כאמן ניגרי, ובמקביל מתייחס למחקר האנתרופולוגי בקונטקסט רחב יותר. חשוב לבחון את העבודה מעבר לעדשה האסתטית או הסגנונית, אלא גם להתבונן על הרקע התרבותי ולהבין שמדובר בתופעה אמיתית הנטועה בדפי ההיסטוריה.

יש לזכור שאמנות אפריקאית – למרות שהיא יחסית בשלבים הראשונים של דריסת הרגל הגלובלית שלה, עם עניין גובר והולך מצד מוסדות אמנות ואספנים בשבע שנים האחרונות – היתה שם תמיד, מאז ומעולם. נניח, אם בוחנים את תנועת הקוביזם באמנות, שהושפעה באופן ניכר ממסיכות מערב אפריקאיות, מבינים שההשפעה ההיסטורית של היבשת האפריקאית על תולדות האמנות היא עצומה.