איך אפשר לקרוא את זה? תערוכת ג׳יבריש ביפו העתיקה

58 אמנים, אמניות, מעצבים ומעצבות, יוצרים ויוצרות מציגים בימים אלה את הפרשנות שלהם למושג ״ג׳יבריש״. זה קורה במסגרת תערוכה חדשה בגלריית קופסאות האור ביפו העתיקה בשיתוף סטודיו אאא לטיפוגרפיה עברית. את אאא הקים בשנת 2011 אברהם קורנפלד, שגם אצר את התערוכה הנוכחית, שמוצגת בסמטאות העיר העתיקה ופתוחה לקהל 24/7. העבודות בתערוכה עוסקות בשפה ותקשורת ובנושאים חברתיים ופוליטיים – חלק ניכר מהם ברוח התקופה. לצד יוצרים שבאים מעולמות האמנות והעיצוב הגרפי, מציגים גם יוצרים מתחום המילה הכתובה.

---

נטע כהן

העבודה שלי היא ויזואליזציה לשפת שטות חסרת משמעות – סימנים ללא מסומן. הדימויים הם אסוציאטיביים, זרם תודעה מאויר הנתחם על ידי גבולות הפורמט. ג׳יבריש הוא ביטוי של חופש, השתוללות ומשחקיות, התחומים באופן שמסמן לנו שמדובר בשפה, גם אם איננו מבינים אותה. באיור שלי ניסיתי לבטא בדיוק את הקצוות האלה – מצד אחד את אקראיות הדימויים, ומצד שני את המבנה והחוקיות הפנימית שנוצרים ביניהם במסגרת הקומפוזיציה.

---

אפי קישון

אני מציגה הצעה לשפה כתובה חדשה שהתפתחה בעקבות שילוב מתמיד ויומיומי של מילים ואותיות לועזיות בתוך השפה העברית. המשפט על הפוסטר, יומיומי גם הוא – ״זה בסדר, תעביר לי בביט כשתחזור הביתה״, הוא בהשראת משפט משיר של Cheekface, להקת אינדי אמריקאית שאני אוהבת: ״Venmo me when you get home so I know you are safe״. (Venmo היא חברה לשירותי תשלום במובייל בבעלות פייפאל, שמקבילה בארץ לביט). האותיות גורדו מתוך אוסף פרטי של דפי לטרסט משנות ה־80 ומכילים עשרה סוגי פונטים שונים בעברית ובלועזית. בגלל שמדובר בתערוכה של אאא, ידעתי שהבסיס של העבודה יהיה האותיות האלה.

---

ענת גוטמן

כשחשבתי על רעיון לעבודה נזכרתי שכשהיינו ילדים השתמשנו לפעמים בכתב סתרים או שפות מוצפנות כמו שפת ה־ב׳, שפת האגוזים ועוד. החלטתי ליצור קוד מוצפן מאיורים, משהו שמדבר בשפה הזאת של ילדים. אותיות הן סמלים, צורות, וככאלה אפשר לשחק ולהחליף אותן במה שנרצה. כל אות מיוצגת באיור של מילה שמתחילה באות הזו, כך שזה באמת משחק ילדים.

---

איתי רווה

העבודה היא סוג של משחק. עניין אותי לבדוק עד כמה אפשר למתוח איורים לקצה גבול הזיהוי שלהם, כמו מילה בג׳יבריש שנשמעת מוכרת אבל בעצם לא ממש מובנת. בחרתי כמה אובייקטים מוכרים, שיבשתי את השמות שלהם והגבתי באיור למילה החדשה שנוצרה. רציתי שהאיורים יהיו ילדיים, שיישארו במקומות משחקיים שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. לצד זה, הצבעוניות היא מאופקת כדי למקד את הצופה בצורות ובקווים. כמו במשחק, רציתי שהצופה יוכל לפענח את האיור ולמצוא בו משמעות – מה שאפשר להשיג דרך החיבור בין המילה המשובשת לאיור המשובש.

---

עומר צימרמן

ֿבתהליך היצירה שלי היו שני שלבים: בשלב הראשון ראיתי את המילה ג׳יבריש ככזו שמסמלת משחקיות ושחרור. מנקודה זו התחלתי ליצור מגדל של אותיות המתחפשות למלבני העץ ממשחק הג׳נגה (Jenga) הנוסטלגי, והשילוב ביניהם גרם למשחקיות להתפרק ולא להיתכן. בשלב השני, מגדל האותיות נראה לי כמו מגדל בבל, כך נבנה לו סיפור חדש. לחלק מהאותיות ניתנה טקסטורה, פטרן או סימנים משובשים שנלקחו מדגלים ותרבויות שונות, הבאים לייצג את שכבות החברה, ריבוי הדעות והשוני בתרבות ואת איך כל זה עומד על אות קטנה באופן די מרושל ואף מטריד – שמא הכל ייפול בקרוב.

---

---

נועה טרלובסקי

הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא התום שבג׳יבריש, שבדרך כלל מיוחס לילדים ותינוקות. כשמתבגרים כבר אין לגיטימציה לדבר בג׳יבריש או אפילו בעברית לא תקינה, ובחרתי בעבודה להשתמש בג׳יבריש כסמל לכמיהה לתמימות וילדות. איירתי בני זוג בפיקניק, שותים יין ומדמיינים אותיות בעננים. העבודה היא דיגיטלית, ואיירתי בספונטניות מלאה כדי לשדר את השמחה והחופשיות שיש בג׳יבריש, תוך כדי שאני מדמיינת שאני נמצאת בפיקניק ומסתכלת על העננים.

---

ֿ

טדי כהן

טדי כהן

העבודה היא צילום שצילמתי באייפון ב־2015 מאחורי ספריית בית אריאלה בתל אביב, שבאותו זמן היתה בתהליך של שיפוץ. זאת עבודה של כמה אנשים שונים שלא מכירים אחד את השני: מי שהקים את הגדר לצורך השיפוץ והניח את הקנבס הלבן הריק לעבודה; מי שריסס בספריי שחור על הגדר כמה מילים בעברית ורצה להעביר מסר כלשהו; זה שבא אחריו וגרם למילים להיות בלתי קריאות, גם כן בטכניקת ריסוס ספריי שחור, כדי לטשטש את אותו מסר; ואני – שעברתי שם במקרה וצילמתי את הצורות שנוצרו במפגש הזה. החיבור בין הספריה המלאה במילים שכולן קריאות מבפנים, לבין הגרפיטי של מילים בלתי קריאות מבחוץ, התאים לי בול לנושא התערוכה.

---

יובל הקר

העבודה מציגה ישות רב־ראשית שיוצרת פידבק־לופ אינסופי של דיאלוג עצמי אינקוהרנטי. הרצון היה ליצור קומפוזיציה דחוסה שבה הדמויות הצדדיות חתוכות ורומזות על המשך מחוץ לפריים. אם עושים זום אאוט, ממשיכים לגלות שורה אינסופית של ראשים. אלו ראשים שמדברים פחות אחד אל השני ויותר אחד דרך השני, פרפרזה לעידן הנוכחי של תאי התהודה שבו אנחנו נמצאים.

ההשראה ליצירה הגיעה מתוך התבוננות בקבוצת אנשים שישבו באיזה בר תל אביבי שלא ננקוב בשמו. בהסתכלות עליהם תהיתי לעצמי מתי אדם באמת מקשיב ומתי הוא רק מחכה לתורו לדבר, האם המילים של שני הצדדים יוצרות משמעות חדשה, או שמא מדובר בג׳יבריש חסר משמעות? האיור גם מתאר את תחושותיי כבן אדם עם הפרעות קשב שמרגיש sensory overload מריבוי אינפורמציה. העבודה צוירה בפוטושופ בטכניקה שמדמה איירבראש, בהשראת פוסטרים פסיכדליים ועטיפות אלבומים משנות ה־60-70-80.

---

ג׳יבריש
אוצר: אברהם קורנפלד
סמטאות מזל אריה ומזל דגים, יפו העתיקה