תערוכות אפריל־מאי 2023 בסדנה לאמנות יבנה
דרך ארץ
תערוכה קבוצתית בין יבנה לציפורי (באוצרות משותפת של ליאורה לוי ורוני ראובן) שתוצג הן בסדנה לאמנות ביבנה והן בגלריה אורייתא בהושעיה (פתיחה ב־5.5). כאוצרי שתי גלריות הנמצאות במוקדי ההנהגה היהודית, ביבנה ובציפורי, בחרו לוי וראובן להתמקד באמרה של חז״ל – ״דרך ארץ״, כמוטיב מוביל. האִמרה מבטאת גם את כברת הדרך הפיזית שעברה ההנהגה הרוחנית של עם ישראל בין שני המקומות והרבה מעבר לכך, את המשמעויות הרבות שנוכחות באִמרה זו. ״דרך ארץ קדמה לתורה״ היא אמרה המיוסדת על דברי חז״ל. במשמעות המקובלת בימינו האמרה מציינת שאם אין האדם נוהג ב״דרך ארץ״ – בנימוסים ובהליכות ראויים – אי אפשר ללמד אותו או ללמוד ממנו תורה ומצוות.
לנושא ״דרך ארץ״ אפשר להתייחס במובן הראשוני והפיזי – דרך פיזית המחברת את המיקומים של שתי הגלריות. בתערוכה זו בחרו האמנים לתת ביטוי ביצירותיהם לדרכים שהאדם יבחר בהם להלך בעולם, בהיבטים השונים של אמרת חז״ל על דרך ארץ על מרחבים בנפש ועל מרחבים במציאות החיים. במדיות שונות – ציור, צילום, פיסול, רישום והדפס. בחודשי ההערכות לתערוכה, הביטוי ״דרך ארץ״ מבקש להיות נוכח על כל היבטיו ונדרש כחיבור בין דעות שונות בעם ישראל. משתתפים.ות: רחל אהרן, יאיר גרבוז, שרון וובר צביק, דרורה וייצמן, דורון זאבי, ז׳אק ז׳אנו, ורד פירחי ליננברג, אריה למדן, סיגל מאור, סימה מאיר, גילה מילר, דבי ספינר, רות קסטנבאום בן־דב, אהרון קריצר, ישראל רבינוביץ.

אהרון קריצר, דרך ארץ
שרידים יעידו
בתערוכה ״שרידים יעידו״ של האמן ישראל קבלה (אוצר: רוני ראובן) מוצגות עבודות העוסקות בייצוגים מעולם האמנות הישראלי ובדימויים מאגיים, קבליים. צירופם לכדי אמירה אחת ושילובם ביצירה, כביכול אקראי, לא תמיד ניתן לפענוח. אוסף של חפצים אותם ליקט בשיטוטיו בטבע, דפי ספרים ישנים עליהם רשם בקווים שחורים מקבץ של אסוציאציות השאולות מעולמו הפנימי, עולם של תהיות ושאלות. עולם החובר למעטפת חיצונית של מחוות ציוריות, רמזים אנושיים, טקסטים חידתיים וכתמים שחורים, אפלים.
העיסוק של קבלה בכתם מוביל לחשיפה של דימויים, בדומה לחפירות ארכיאולוגיות. בסדרת הציורים העוצמתיים ״אישון לילה א׳״ מצוירים קוצי הדורבן, אלו המשמשים להרתעה ולהגנתו. אופן הצבתם, כשהמרכז הוא חור שחור, לא נודע. האם זהו רמז לסכנה, לפצע עמוק או למשקעים חבויים? בסדרת העבודות החדשה ״אבן ישראל״ אפשר להבחין בדימויים המבצבצים מבעד למצע השחור, מיסטיים, מרמזים על שרידים של חיים.

ישראל קבלה, שרידים יעידו. צילום מ״ל
ראשים
בקיר האמן ״ראשים״ של האמן גבי בן זנו (אוצר: רוני ראובן), הראשים האנונימיים ברישום הקווי לצד מוטות הברזל המרותכים בעיצוב מינימליסטי מעוררים שיח על מהותו של האדם. האם החללים הכלואים בינות לקווים מרמזים על רוחניות, או על ריקנות? הדיאלוג המתקיים בין הגשמי לרוחני מעלה תהיות על נצחיות האדם.
הראשים הם מבוכים המאפשרים לצופה לדמיין ולנסות להבין את זהותם. האם זו דמותו של האמן או דמות המייצגת כל אדם באשר הוא? השיח צף ועולה גם בעבודותיו הדו־ממדיות. שיח נוסף אותו מנהל בן זנו הוא עם ציורי הדיוקן בתולדות האמנות. הוא מתכתב עימם ומגיע לדרגת הפשטה שהיא אשליה של הדבר האמיתי, צלם אנוש.

גבי בן זנו, ראשים. צילום: רמי זרנגר
כאן גרים
במיצב ״כאן גרים״ מנסה עדי ריטר להתמודד עם הגדרת ה״ישראלי״ (אוצר: רוני ראובן). היא יוצרת דמויות זהות בגדלן ובצבען מברזל מגולוון. לבושן של הדמויות נוצר ממגנטים שאותם אספה בצירוף חומרים נוספים. הלבוש המגנטי איתו אפשר לשחק ולשנות את מיקומו, הוא שקובע את איפיונה של כל דמות ודמות. בין הדת לחילוניות, בין המוגזם לשמרני, נוצרת אווירה של מיזוג גלויות ושילוב תרבויות. אלו נתלים על חוטים אדומים המשמשים על פי הקבלה כהגנה מפני עין הרע וכמקור לסגולה. בימי אלו של שבר עמוק בחברה הישראלית, שולחת ריטר מסר של פיוס, אחוה ואחדות בכפיפה אחת, במדינה אחת.
הסדנה לאמנות יבנה
פתיחה: 21.4; נעילה: 6.6








