לאה מסלו // בנסיבות משמחות

בגיל 21 עזבתי את בית הוריי ועברתי לגור בדירת שותפים בתל אביב. מאז התחלתי את לימודיי בבצלאל ועברתי לדירות שותפים אחרות בירושלים. תמיד אהבתי לצייר, ולכן בחרתי ללמוד תקשורת חזותית. במהלך התואר נחשפתי לתחומים שונים בעיצוב וניסיתי להשתלב בהם, אבל בכל פעם חזרתי לתשוקה האמיתית שלי – איור.

בתור אמנית ומאיירת, אני אוהבת להסתכל ולהתבונן בסיטואציות יומיומיות, לעיתים מעצבנות, מצחיקות והזויות ולהפוך אותן לאיורים קטנים או לקומיקס. האיורים האהובים עליי הם מתוך סיטואציות שחוויתי ברכבת ישראל, בבריכת השחייה, במרכול המקומי וכמובן בדירות שותפים.

בשבועיים הראשונים אל תוך סמסטר ב׳ בשנה ד׳ שבו עובדים על פרוייקט הגמר, אכלתי ארוחת שישי עם חברים. שיתפתי אותם בסיפור שותפים מתוך הדירה שלי ומשם התחיל גל של סיפורים בנושא שכל הנוכחים לקחו בו חלק. כתבתי כמה פוסטים בקבוצות בפייסבוק ובעמוד האינסטגרם שלי, ולשמחתי קיבלתי מעל ל־1,000 סיפורים הזויים, מגעילים ומצחיקים.

סיפורים רבים היו דומים זה לזה או קרובים מבחינת עלילה, לכן צמצמתי אותם וחילקתי לקטגוריות שונות לפי נושאים שחזרו בהם: ניקיון, שיתופיות, אורחים לא רצויים ועוד. לכל פרק יש פלטה צבעונית משלו הקשורה בנושא הפרק. הפרק ״שיעורים באקונומיקה ביתית״ עוסק בסיפורים בנושא סדר וניקיון. זה הנושא שהיו בו הכי הרבה סיפורים, לכן בחרתי בפלטת צבעים רחבה, עמוסה ועזה בכדי להעביר את תחושת הכאוס והבלאגן.

בפרק ״חוק חינוך חובה״ בחרתי בפלטה צבעונית של אדום, שחור ולבן משום שזהו פרק המכיל סיפורים הקשורים לעונשים ומשטרים בין השותפים. בפרק האחרון השתמשתי בצבעי יסוד בלבד מכיוון שהוא כולל את כל הסיפורים שלא נכנסו תחת אף קטגוריה ונקרא ״סיפורים מחוץ לחוזה״.

בספר יש פרקים נוספים: ״שותפים לא משתפים״ – שעוסק בדירות שותפים לא שיתופיות שבהן השותפים לקחו את ההגדרה הזו לקיצון; ״מה ששלך שלי״ – הפרק ההופכי ל״שותפים לא משתפים״ ובו סיפורים על שותפים שיתופיים מדי; ״הטרמפיסטים״ – שותפים שהצטרפו לדירה ללא חוזה ו״צליל וזמר״ שעוסק בשותפים רועשים יתר על המידה.

השימוש בטכניקה של מגזרות נייר מאפשר לי חופש איורי ושחרור. אני לא יכולה לצפות את התוצאה הסופית של האיור. הוא לעולם אינו דומה לסקיצה שלו בעיפרון, מכיוון שהשליטה על המספרים מוגבלת. מתוך זה נוצרות צורות מעניינות וחדשות

בחרתי לאייר את הספר בטכניקת נגזרות נייר ממספר סיבות: ראשית, אני אוהבת לעבוד בטכניקות ידניות ולהרגיש את החומר שבאמצעותו אני מאיירת. בנוסף, השימוש בטכניקה הזו מאפשר לי חופש איורי ושחרור. אני לא יכולה לצפות את התוצאה הסופית של האיור. הוא לעולם אינו דומה לסקיצה שלו בעיפרון, מכיוון שהשליטה על המספרים מוגבלת. מתוך זה נוצרות צורות מעניינות וחדשות.

התחלתי להשתמש בטכניקה הזו במהלך יצירת תיק העבודות שלי למבחני הקבלה ללימודים, וחזרתי להשתמש בה בשנתיים האחרונות של הלימודים. מהרגע שבו חשבתי על הרעיון לפרויקט הגמר לא היה הרבה מקום להתלבטות – ידעתי שאמשיך להעמיק וליצור בטכניקת נגזרות נייר.

הדמויות בספר מאויירות כחיות כדי להעביר את התחושה שלגור בדירות שותפים זה כמו לחיות בג׳ונגל – אנשים עם הרגלים וצרכים שונים שגרים יחד באותו מרחב. השימוש בחיות מאפשר לחולקי הסיפורים להישאר אנונימיים. בנוסף, טכניקה של שימוש בחיות במשלים היתה רווחת ומקובלת תמיד, בין השאר בשל נטייתנו לעשות האנשה ולקשור תכונות אנושיות לבעלי חיים.

ישנם סיפורים שבהם בחרתי בחיות עם אופי ותכונות שדומות לשותפים, כמו בסיפור על שותף שהיה זורק את שקיות הזבל דרך חלון חדרו שבו בחרתי בחיה עצלן. בסיפורים אחרים בחרתי בחיות רנדומליות שלא בהכרח יש קשר בין אופיין לבין הסיפור, משום שדירות שותפים הן אוסף של אנשים שלא בהכרח יש ביניהם קשר, כמו אוסף של חיות שלא היו נמצאות יחד בטבע. בכניסה לדירת שותפים אין דרך לצפות את התוצאה הסופית. בכדי להתקבל לדירה כולנו עוטים מסכה ומציגים את הצד הטוב ביותר שלנו. אנחנו נקיים מסודרים, לא מרעישים ואוהבים לבשל ולשטוף כלים.

הספר המקורי נוצר במסגרת פרויקט הגמר במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, בהנחיית אלון ברייאר. מאז הגשת הפרוייקט פנו אלי רבים בבקשה לרכוש את הספר, לכן החלטתי להיעזר במימון המונים באתר הדסטארט כדי להוציא אותו לאור. אני מקווה שהספר יתרום למודעות של החיים בדירת שותפים ויעזור ליצור תרבות שותפים טובה יותר.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו