שם זה כאן: אמנים.ות מציגים בבתים פרטיים באום אל פחם

ענבל: בוקר טוב כרמל, מה שלומך הבוקר?

כרמל: שלום ענבל. שלומי טוב. אני מצפה ומתרגשת לקראת הפתיחה הקרבה של ״הונאכ הון!״ (= שם זה כאן), בתים פתוחים באום אל פחם

ענבל: אני מודה שגם אני מתרגשת, כמשתתפת בפרויקט יחד עם קבוצת פדארט. ספרי על הפרויקט למי שלא מכיר?

כרמל: הפרויקט הוא יוזמה של סעיד אבו שקרה, מייסד ומנהל הגלריה לאמנות באום אל פחם. היא החלה בשנת 2002 אחרי האינתיפאדה, ומטרתה הייתה ועודנה לעודד אנשים לבקר באום אל פחם, להתוודע אל אנשיה, אל הרחובות, הסמטאות והשווקים ולהכיר את הגלריה לאמנות בעיר, כדי לבנות שתופי פעולה וגשרים לשלום ואחווה

ענבל: הכוונה טובה, אבל איך זה קורה בפועל?

כרמל: לפני מספר חודשים פרסמה הגלריה קול קורא ובעקבותיו פנו אלינו קרוב ל־100 אמניות ואמנים. מתוך הקבוצה הגדולה הזו נבחרו כמחצית שהוזמנו לשבת של היכרות בגלריה ובבתים המארחים. אט אט שובצו האמנים לבתים (תשעה במספר) וחלקם החלו לעבוד בבתים ועם המשפחות. עם הזמן בחרתי אלו עבודות יוצגו בבתים, לצד העבודות שהוכנו במיוחד לפרויקט

ענבל: כדאי לומר שהתערוכה מתרחשת בבתים של מארחים מקומיים, ומבקרים בה דרך סיורים מודרכים שמספרים גם על האמנות וגם על ההיסטוריה של העיר. לפני שלוש שנים הצטרפתי במקרה לסיור כזה, וכך נחשפתי לפרויקט היפה הזה. איך את הגעת לפרויקט?

כרמל: סעיד צלצל אלי והציע לי לאצור את הפרויקט. נעניתי בשמחה

ענבל: איך הגעת לתחום האוצרות? ואיך הכרת את סעיד?

כרמל: הגעתי לאוצרות משילוב של אהבת אמנות, אהבת אדם, לימודי אוצרות ומחקר אקדמי בתחום האמנות. את סעיד הכרתי מביקורי הרבים בגלריה

ענבל: מה עשית לפני שעסקת באוצרות?

כרמל: במקצועי הראשון אני אדריכלית. התאלמנתי צעירה וגידלתי לבד את ארבעת ילדיי. ככל שהם גדלו – עבדתי יותר. עסקתי בתכנון של בתים פרטיים לצד שיפוצים שונים

ענבל: נשמע עמוס ומורכב. בתוך כל זה, איך עושים את המעבר לאוצרות?

כרמל: זה קרה בלי שהתכוונתי. אהבתי את הלימודים, את המחקר, את האוניברסיטה ואת עולם האמנות שלאט לאט הכרתי יותר ויותר. הקדשתי את כל זמני ללימודים ולכתיבה. הרגשתי מחויבת. הפרויקט האחרון שעשיתי באדריכלות היה בזמן כתיבת התזה ולא ידעתי להגיד מה אני אוהבת יותר. נושא המחקר העיקרי שלי הוא אמנות עכשווית של יוצאי אתיופיה בישראל. כשמתחילים נושא כזה, אי אפשר להפסיק

ענבל: נראה שהאוצרות סחפה אותך איתה. בתוך הפרויקט של פדארט, שמשלב אמניות מקומיות, ראיתי כמה מורכבת התקשורת הבין־תרבותית. איך היה לאצור את הפרויקט באום אל פחם?

בכל אחת מהכניסות לבתים, למרחבים הפרטיים של המשפחות, העיניים שלי רצו מסביב ומיד דמיינתי מה להשאיר על הקירות ומה להוריד, איפה יתאים לתלות עבודות, אילו עבודות. לאט לאט הבנתי שלכל החלטה שילבה מניעים אמנותיים ורגשיים כאחד

כרמל: אכן, חוויה אנושית. בבת אחת להכיר עשרות אמנים (מלבד חלק שהכרתי קודם) ולנהל שיח אישי עם כל אחת ואחד. על זה התווספה היכרות עם תשעה בעלי ובעלות בתים ועם אנשים מצוות הגלריה.

מסיבות אלה גם האוצרות הייתה מיוחדת ושונה מכל פרויקט שעשיתי עד כה. בכל אחת מהכניסות לבתים, למרחבים הפרטיים של המשפחות, העיניים שלי רצו מסביב ומיד דמיינתי מה להשאיר על הקירות ומה להוריד, איפה יתאים לתלות עבודות, אילו עבודות. לאט לאט הבנתי שלכל החלטה שילבה מניעים אמנותיים ורגשיים כאחד.

הכל כמובן נעשה תוך תיאום עם המארחים. בבתים השונים לא דמה דבר למשנהו, והיו פעמים שהרגשתי שאני לא יכולה להתערב יותר מדי – אם בגלל המארחת שהעדיפה מינימום שינויים או אם בגלל גודל הבתים שאי אפשר היה לשנות את אופיים

ענבל: יש משהו קצת פולשני בהפיכת בית פרטי למקום שבו מוצגת תערוכה, כזה שהמארח הוא לא זה שבוחר בפריטים המוצגים, אלא את – אורחת יהודייה בבית מוסלמי. היו עבודות שהמארחים לא חיו איתן בשלום?

כרמל: לא, להפך. יש בתערוכה עבודות פרו־פלסטינאיות שמביעות אהדה לפלסטינאים, הזדהות עם הקשיים והתמודדות עם הקונפליקט. מלבדכן, קבוצת פדארט, ששיתפתן אמניות מאום אל פחם בעבודה שלכן ״הסעודה הראשונה״, רוני גונן שמחוני רצתה ליצור עבודה משותפת עם אמנית מקומית. הכרתי בינה לנהוונד גאברין, ויחד הן יצרו עבודות שעוסקות בזיכרון ובמפלט שיש בו

ענבל: אנחנו כקבוצה חשנו שהערך המעניין של הפרויקט עבורנו הוא במפגש התרבותי. ובאמת נתקלנו במקום שדרש רגישות, כשחלק מהעבודה האישית שלי כללה כוס שנראתה ככוס יין, וזה עורר אצל המארחת שלנו אי נוחות כי המוסלמים לא מכניסים יין לביתם. למרות שזה לא היה יין אלא יציקת אפוקסי, שיניתי את הנראות של הכוס

כרמל: הפרויקט שלכן מרתק, חשוב ומורכב. לצערי עדיין לא הספקתי להכיר את כל רבדיו

הכרות מעמיקה עם העיר

ענבל: נתקלתי גם בשאלה ממש עכשווית, לאור המבצע הצבאי בדרום. נשאלתי האם בטוח להגיע לאום אל פחם. אני בטוחה שיש אנשים שהשאלה הזו מעסיקה אותם גם כעת, כשהשקט חזר והפסקת האש נחתמה

כרמל: טוב שהעלית את הנקודה הזו. אני חושבת שאין כל הבדל בין להגיע לאום אל פחם לפני המבצע ועכשיו, בתקווה שזה מאחורינו. מי שפחד ימשיך לפחד לצערי וללא שום סיבה, ומי שהרגיש בטוח ימשיך להגיע ללא חשש. אני מעודדת את כולם להגיע לאום אל פחם ולהכירה. אני מקווה שהסיורים המודרכים המתוכננים יוסיפו להרגשת הביטחון של האורחים. בחודשים האחרונים אני נוסעת ברחבי העיר הלוך ושוב ומרגישה בנוח

ענבל: גם אנחנו ביקרנו בעיר הרבה פעמים לצורך הקמת הפרויקט שלנו, והכרנו נשים מקסימות ואנשים שרוצים רק לחיות בדו קיום ובשקט

כרמל: לאחרונה נתקע אחד האמנים באמצע העיר ולא הצליח למצוא את דרכו. הוא נעזר בזר אקראי שפגש, שליווה אותו והוביל אותו ליעדו. הכנסת האורחים ידועה בחמימותה. ההרגשה בבתים, בכולם בלי יוצא מן הכלל, נעימה ומסבירת פנים מאין כמוה. וכך גם בחנויות, במסעדות ובכל מקום אחר

ענבל: כן, זו עיר קצת מורכבת לניווט, ובגלל פערי הגובה כנראה וקשיי קליטה (העיר יושבת על גבעות) – לפעמים ווייז מאבד את דרכו. לכן טוב שהביקור נעשה בסיורים מודרכים

כרמל: בנוסף, מעבר לביקור בכמה מהבתים, הסיורים ישלבו גם נקודת תצפית והסברים על אום אל פחם, להכרות מעמיקה יותר עם העיר

ענבל: תוכלי לספר קצת על האופן שבו הפרויקט מייצר חיבור בין האמנים שמגיעים מבחוץ ובין תושבי העיר?

כרמל: סיפור קטן לדוגמה: בעקבות הפרויקט הקודם בבתים נוצר קשר חברי חם בין הבן של בעלי אחד הבתים (בחור כבן 30) לבין אחת האמניות. הם החלו בשיח משותף שבו היא מאיירת סצנה מתוך פינה בבית והוא מצרף טקסט משלו. כך, במהלך השנתיים האחרונות, נוצר גוף עבודה יפהפה המשלב את הגלויות שלה עם הטקסטים שלו. גוף העבודה הזה הוגש כהצעה לפרויקט הנוכחי. מובן שכבר יש קשר מיוחד עם המשפחה כולה, והעבודה הזו תוצג בבית המארח השנה

ענבל: אמרת שהוגשו 100 הצעות – איך בחרת את האמנים שישתתפו בפרויקט?

כרמל: לפני הכל – רמה, איכות, עומק. מובן שבין האמנים גם ערביות, ערבים ודרוזים. ככלל חשוב לי לשתף בתערוכה קבוצתית אמניות ואמנים מכל הקשת החברתית בישראל, הן מבחינה מגוון באוכלוסיה והן מבחינת הגיל. גם כאן השתדלתי לתת לפן הזה ביטוי ככל האפשר.

היו כאלה שהתאימו מבחינת הקריטריונים אבל העבודות התאימו פחות. אלו שיקולי אוצרות, וזה לא היה קל. כשהתחלנו את הפרויקט לא שיערתי שנגיע למספר רב כל כך של פניות. בתחילה גם עוד לא ידעתי כמה אמנים אפשר לכלול בבית אחד – יש בין ארבעה לשמונה אמנים בכל בית, כולל העבודות שמוצבות בחלק מהחצרות

אני חושבת שהפרויקט מכה הדים, וכבר הוצע לי לאצור ולהשתתף בהקמת פרויקט דומה בעיר ערבית נוספת. יותר מהכל אני מקווה שאירוע הונאכ הון יעצים את אום אל פחם ועוד אנשים יכירו אותה ויאהבו אותה

ענבל: איך מתקבל הפרויקט הזה בין תושבי המקום, שאינם מארחים בבתים? הסיורים הרי מיועדים לאנשים מחוץ לעיר, שאינם מכירים אותה

כרמל: התפרצת לדלת פתוחה 😊 נוכחתי לדעת שתושבי המקום שנחשפו לפרויקט גילו סקרנות רבה ועניין. אני מקווה שרבים מהתושבים, לפחות החברים והמשפחה של הבתים המארחים, יחשפו לתערוכות ואנחנו נעודד זאת. אולי נצליח לחשוף את התושבים גם דרך מוסדות החינוך והעיריה

ענבל: אולי כדאי לחשוב על מתכונת סיורים שתכוון ותיועד לקהל המקומי?

כרמל: אני מקווה שתעסוק בכך עמותת ״מרבד ירוק״, למרות שזוהי עמותת תיירות ואנחנו מדברות כאן על המקומיים. אולי זה יקרה דרך הגלריה בשיתוף פעולה עם העירייה

ענבל: נקווה, כדי שהפרויקט לא יהיה אירוע רק לתיירים – אלא יאפשר לאמנות לקרב לבבות באופן רחב יותר, וכדי הפרויקט לא יכלא במקום של אמנות (שמוצגת במקרה בבתים) לחובבי אמנות יהודים שמתיירים במקום אקזוטי, באים והולכים

כרמל: אני מצידי אעודד את בעלי הבתים לתרום לעניין ומקווה שיש להם כבר עניין בכך

ענבל: יש לך מחשבות על עתיד הפרויקט הזה? הוא אמור להתקיים בכל שנה?

כרמל: עד כה הפרויקט שקורה השנה בפעם החמישית לא התקיים כל שנה. אני מניחה שעם פרסומו והצלחתו התדירות תגדל אולי לכדי פעם בשנה. על כך תחליט הגלריה. אני חושבת שהפרויקט מכה הדים, וכבר הוצע לי לאצור ולהשתתף בהקמת פרויקט דומה בעיר ערבית נוספת

ענבל: מרגש, נחכה לשמוע עוד עדכונים על כך בהמשך. מה עוד מצפה על שולחנך כעת שהפרויקט הזה יוצא לדרכו?

כרמל: יותר מהכל אני מקווה שאירוע הונאכ הון יעצים את אום אל פחם ועוד אנשים יכירו אותה ויאהבו אותה

ענבל: בעיניי ההכרות עם העיר טובה וחשובה, אבל ההכרות בגובה העיניים בין אנשים היא שעושה את ההבדל. כשאתה מתארח בבית, שותה קפה, טועם בקלוואה וחווה בית אמיתי עם אמנות טובה עם החיים שמתנהלים בו, הדו קיום נראה אפשרי מתמיד

כרמל: אין לי אלא להסכים איתך. מעבר לזה יש עוד דברים מעניינים ומשמחים, כמו תערוכה במכללת הדסה בירושלים שתעסוק בכמיהה לירושלים של ביתא ישראל. על 14 ויטרינות גדולות יתלו הדפסי עבודות מרהיבות, חלקן דיגיטליות העוסקות בנושא זה. התערוכה תפתח באוגוסט כחלק מאירועי פסטיבל אאוטליין 2023 בירושלים. יש למה לצפות

---

הונאכ הון!
אוצרת: כרמל גופר
ברחבי העיר אום אל פחם
פתיחה: 20.5; נעילה: 21.7