שריתה פלד אוהבת לעצב לדרומיים

יובל: הי שריתה, מה שלומך בימים אלו? עברו עליכם ימים לא פשוטים בעוטף עזה לאחרונה

שריתה: שלומי טוב, תודה. אנחנו מאוד אוהבים את המקום שבו אנחנו חיים, והחסינות הרגשית שלנו גבוהה

יובל: כן, אני מתאר לעצמי שאי אפשר לאהוב את המקום ולגור שם בלי חסינות רגשית גבוהה. ואני יכול לנחש אם כך שאת גם אוהבת לעצב ולתכנן ללקוחות מהאזור, נכון? אפרופו הבית שתכף נדבר עליו

שריתה: כן, אוהבת מאד לעצב לדרומיים, לאנשי הערבה והמדבר

יובל: אז בואי נתחיל – מה את יכולה לספר על דיירי הבית

שריתה: בעלי הבית בשנות ה־40 לחייהם, אנשים שמחים ויצירתיים, במיוחד בעל הבית. האשה עוסקת בחינוך והגבר מתעסק במערכות תומכות חקלאות, ויש להם שני ילדים קטנים. הגבר יצר איתי את פריטי העיצוב המרכזיים: לשנינו אהבה לברזל ולכן הכנסו הרבה מרכיבים ממתכת, כמו תעלת המיזוג, קורות מתכת, חלונות בלגיים, תקרה אקוסטית מברזל

יובל: הו, זה מסביר הרבה דברים…

שריתה: בהחלט. לשנינו יש אהבה לאקלקטי, לצבעוניות, לגולמי, ועל זה שמנו דגש

יובל: ומה כולל הבית מבחינת קומות, שטח וחלוקה לחדרים?

שריתה: הבית כולו צמוד קרקע מלבד מרפסת גג בשטח של 180 מ״ר. יש בו חלל ציבורי ופינת משפחה פתוחה. מחלל זה נכנסים לשני חדרים וליחידת הורים ולחלל מקלחת ילדים. מהחלל הציבורי נכנסים לשרותי אורחים, חדר כביסה ולחדר ילדים לילד מתבגר.

יובל: וכשהם פנו אלייך למלאכת העיצוב והתכנון, חוץ מהברזל היו בקשות מיוחדות?

שריתה: לא היו להם בקשות מיוחדות. הם ראו את הסגנון שלי וממש התחברו וסמכו עלי. כשהתחלנו להעמיק הבנו מה אנחנו אוהבים ומה אנחנו רוצים ליצור יחד. אני הצעתי להכניס ברזל ומשם התחלנו לחגוג יחד

יובל: אז מאיפה התחלת? יש איזה חדר מסוים שאת אוהבת להתחיל איתו? או שקודם מגבשים שפה? ואולי תתני דוגמה או שתיים מבחינת השפה מאחד החללים בבית

שריתה: אני תמיד מתחילה מהחלל הציבורי, ובונה את השפה הצורנית. במקרה הזה התחלתי מעיצוב החלונות הבלגים שמשלבים אלמנטים קשתיים ייחודיים ומתחברים למעבר הקשתי לפינת המשפחה, עם הקפדה על חללים פתוחים וגדולים. 

לתוך זה יצקתי את כל האלמנטים מפלדה, את הקורות ותעלת המיזוג.קבעתי היכן ימוקם קיר הקמין ושילבתי בקיר זה אלמנט אחסון דקורטיבי. לאחר שהפריטים הגדולים אושרו המשכתי לצבעוניות והחומריות של החללים. בחרנו יחד חומרים גולמיים עם נוכחות: ריצוף אבן, מטבח+פרטי נגרות מעץ ממוחזר, על הקירות יישמנו טיח מינרלי

יובל: אז בואי נדבר באמת על הפנים: כי יש שם איזה עירוב של חומרים וצבעוניות שאם היית מתארת לי אותם בעל פה הייתי בטוח שזה לא יעבוד, ושם איכשהו זה עובד – הויטראזים והמתכת והעץ הממוחזר והריצוף והצבעוניות. וזה עובד!

שריתה: אמת. בחירת החומרים הספציפית של אבן ברזל ועץ שימשה קרקע טובה להתחיל איתה את העיצוב. היא איפשרה לנו להוסיף צבעים עזים שמאזנים את הכבדות של חומרי הגלם. אני תמיד אומרת שעיצוב לא צריך לקחת את עצמו ברצינות, ותמיד צריך להקליל ולאזן כדי שחלל ירגיש נעים.

אנחנו בסטודיו מקפידים לעשות עיצובים שמחים, קלילים ומאוזנים. אנחנו נסמכים הרבה על פילוסופית הפאנג שואי שלמדנו לפני שני עשורים, שמדברת על חומרים מאזנים שיוצרים הרמוניה. לדוגמה, מול חומר שמייצר אש נשים חומר שמייצג מים; צבע קר מול צבע חם

בחירת החומרים הספציפית של אבן ברזל ועץ שימשה קרקע טובה להתחיל איתה את העיצוב. היא איפשרה לנו להוסיף צבעים עזים שמאזנים את הכבדות של חומרי הגלם. אני תמיד אומרת שעיצוב לא צריך לקחת את עצמו ברצינות, ותמיד צריך להקליל ולאזן כדי שחלל ירגיש נעים

יובל: את יכולה להגיד איך זה בא לידי ביטוי בפרויקט? ואיפה עוד באים לידי ביטוע שמחה והקלילות?

שריתה: קודם כל באלמנט החלונות, החלוקה הסכמתית לעומת העיטור המעוגל העליון. באותם חלונות בחירת הזכוכיות הצבעוניות עם צבעים חמים וקרים משולבים יחד. זו דוגמה מובהקת.

קלילות לדעתנו נובעת הרבה מהרגשת ״ארעיות״, שנותנת תחושה של חופש. אז בבית שילבנו המון אלמנטים ארעיים כביכול: דלתות הפנים בבית לא זהות, כל אחת שונה בעיצוב. עבודת היד בקרמיקה במטבח נבחרה בכל מיני צבעים, ריצוף הבטון המצויר שמורכב מכמה סוגים ודגמים, פרגולת העץ משלבת כמה צבעים וכמה משרביות שונות

יובל: אז אני יודע שאין פה איזה מתכון או נוסחה, אבל איך את נזהרת שלא להפוך את זה למישמש אחד גדול, לבלאגן בעיניים, איך עושים שזה יעבוד?

שריתה: קודם כל בוחרים את הפריטים הגדולים במרחב שקובעים את הטון המרכזי, במקרה שלנו את החלונות, המטבח, הריצוף. בשלב שני מוסיפים את הפריטים שיוצרים הרמוניה ומאזנים. אני חושבת שזה הרבה בזכות הנסיון שלנו, עבודת רבת שנים עם צבע, אהבה לצבע.

בדרך כלל הלקוחות שלנו בביטחון מוחלט, ובטראסט מוחלט. כשאנחנו אומרים שהדברים עובדים הם זורמים איתנו

יובל: נייס. ספרי קצת על העיצוב של החללים הפרטיים? חדרי השינה וכן הלאה

שריתה: לזוג שני ילדים קטנים שיש להם חופש מוחלט להשתולל בבית. זה אומר שהחומרים שנבחרו צריכים להיות עמידים (הזוג ביקש לא לשים דגש על חדרי הילדים). בחדר שינה של ההורים היה חשוב לנו להמשיך את המראה שלה הבית.

ויטרינה גדולה שצופה אל נוף פסטורלי היוותה עוגן מרכזי. בחדר זה בחרנו לתכנן שתי דלתות עץ המובילות אל חדר ארונות ואל מקלחת. פרטי הנגרות והדלת מדברים את אותה השפה: פשטות וגולמיות. בחדר המקלחת בחרנו לשים אריח שנראה משומש ועל הקירות שמנו טיח טדלק מקורי. ארון האמבטיה נקנה בשוק הפשפשים והוסב לארון מקלחת.

פינת המשפחה היא המקום היחיד שבו צופים בטלוויזיה, בגלל שובבות הילדים הצענו לזוג ליצור פינת ישיבה שעשויה מחלקים מודולריים שניתן לבלגן ולהחזיר כרצונם. גם כאן בחרנו לחזור על אלמנטים ממתכת: ספריית מתכת ותקרה אקוסטית, שניהם נצבעו בצבעים פסטלים שמתקשרים עם הצבעוניות של החלונות. זה חלל שעוצב ותוכנן להיות גמיש ומשתנה.

חדר הכביסה גם הוא הצטרף לחגיגת הצבעים והחומרים, ולאחר שתכננו בקפידה את האחסון בחרנו להשתמש בצבעים שמחים ובארונות עץ ממוחזר המשלב בתוכו רשתות ברזל. גם כאן יש שמחת חיים וארעיות

יובל: תגידי, את חושבת שאם הבית הזה היה במרכז או בצפון הארץ הוא היה נראה אחרת?

שריתה: אני חושבת שבכל פריפריה הוא יכול בפוטנציאל להיות ולהראות ככה, במרכז לדעתי פחות. אבל בסופו של יום הכל תלוי במעצב ובלקוחות: אם יש כימיה טובה השמיים הם הגבול היחיד

יובל: לגמרי. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד על הפרויקט או המשרד או בכלל לפני שנפרדים? אולי תגידי משהו על איך זה לעבוד כזוג כל כך הרבה שנים?

שריתה: ברעיון הכללי של הבית חשוב לציין שרצינו ליצור הרגשה כאילו הבית נבנה מזמן, שלא ירגישו שהוא חדש. אני חושבת שהצלחנו לתת את ההרגשה הזו.

ולעבוד בזוג זה מורכב אבל זה מפרה מאוד, זה כמו יין ויאנג: אחד תומך ומזין את השני. הוא אנליטי אני אמורפית. הוא מחשב הכל אני מרגישה הכל. הוא זוכר כל דבר אני זוכרת רק את הפרויקטים שלי ושום דבר מעבר לזה😂

יובל: אהבתי… נשמע מושלם

שריתה: נפלא❤️