ברוקר: מתי הדבר הכי יקר לנו הופך לנטל?

כבר בתקציר של ״ברוקר״, סרטו של הבמאי והתסריטאי היפני הירוקאוזו קורה־אדה, הסרט מתואר כמפגש פסגה בין שני ענקים של הקולנוע האסיאתי: הראשון הוא הבמאי, והשני הוא השחקן הקוריאני סונג קאנג־הו (כוכב ״פרזיטים״ וזוכה השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן על תפקידו הנוכחי ב״ברוקר״). ומפגשם של השניים ב״ברוקר״ אכן ממש את ההבטחה.

זהו סרטו הראשון של קורה־אדה המצטלם בקוריאה (צילום מרהיב של הונג קיונג פיו) ויש בבחירות הפריימים שלו כבמאי מבט חדש ושונה מהסרטים הקוריאנים המוכרים לנו מהזמן האחרון. תפיסת האסתטיקה אינה נעצרת רק במרחבים ובנופים, היא צוללת גם אל בחירות תאורה, שמקרבות ומרחיקות את הדמויות בסימטריה מושלמת למה שמתחולל בנפשן. בדומה לסרטיו האחרונים גם הפעם בוחן קורה־אדה את נושא המשפחה, וכמו בסרטיו הקודמים, עדשת המצלמה הופכת לעדשת מיקרוסקופ במעבדת הקשר הרגשי.

עלילת הסרט נפתחת בתאורה מלנכולית, בלילה גשום, כשאישה צעירה נוטשת את תינוקה עם פתק ובו הבטחה – שהיא עוד תחזור. הפתיחה הקודרת מצליחה לחנוק בנו תחושה סמויה של רגש אמביוולנטי ושיפוטי, תחושה שתמשיך ללוות אותנו ולעורר שאלות לאורכו של הסרט. התינוק שננטש בכנסייה ליד קופסת תינוקות שמיועדת למצבים כאלו, מוכנס אליה על ידי אישה אחרת.

הא סאנג היאון (סונג קאנג־הו) הוא הבעלים של מכבסה ומתפרה ידנית ומתנדב בכנסייה הסמוכה שבה עובד חברו הצעיר דונג סו (גאנג דונג וון). השניים מסתבר, מנהלים יחד עסק לא חוקי של סחר בתינוקות. דונג סו גונב מדי פעם תינוקות נטושים והשניים מוכרים יחד את התינוקות בשוק השחור לאימוץ.

ברגע מסוים שרה מון סו יונג, האם, שיר ערש. אם עד לאותו רגע חשנו ממנה ריחוק (בהתחלה בשל נטישת בנה ובהמשך בשל רצונה למכור אותו) הרי שמשהו בנו הצופים נסדק, ללא תוספת מילים

באותו לילה, מעלים דונג סו את התינוק שנטשה אם צעירה ששמה מון סו יונג (לי ג׳־און). מהדיאלוג ביניהם עולה כי סגנון נטישת התינוקות באופן כזה הוא שגרתי למדי, כאשר רק אחת מכל ארבעים אימהות חוזרת. אלא שבניגוד להשערתם, האם חוזרת כבר למחרת ולמרות היותה שברירית, מתגלה כמי שמעוניינת למכור את הילד לכל המרבה במחיר. השניים מחליטים לצרף אותה אליהם וביחד הם יוצאים למסע ראיונות עם ההורים הפוטנציאליים. מה שהם לא יודעים הוא שאחריהם עוקבות שתי חוקרות משטרה (בגילומן של בא דונה ולי ג׳ו יונג) ושככל שיתקדם המסע, ייחשפו מניעים שונים של הדמויות ויתרחש מהפך בלב הגיבורים.

את הרעיון לסרט הגה קורה־אדה בזמן שחקר את שיטת האימוץ היפני עבור סרטו ״סיפור משפחתי״ (2013) ותוך כדי מחקר נחשף למערכת האימוץ הקוריאנית. המחקר שערך הצליח להצליב את שני אופני האימוץ בשתי התרבויות.

הסרט מעורר תחושות ומחשבות רבות ומצליח להציף שאלות מוסריות ואתיות, חברתיות ומשפחתיות: מתי הדבר הכי יקר לנו הופך לנטל? איך מופר האיזון בין האב לאם? ועוד שאלות שכמו מונחות על כתפינו, כשפרשת רצח מתערבבת במהלך האירועים.

האופן שבו מתגולל הסיפור שמשתרע לאורך שעתיים, שומר על רף אמנותי גבוה, מנעד סנטימנטלי רציף ודקויות של רגש, שכמו גורמות לדיאלוגים לרחף. ברגע מסוים שרה מון סו יונג, האם, שיר ערש. אם עד לאותו רגע חשנו ממנה ריחוק (בהתחלה בשל נטישת בנה ובהמשך בשל רצונה למכור אותו) הרי שמשהו בנו הצופים נסדק, ללא תוספת מילים. אנחנו מרגישים את הנתק מעצמה והכאב שמקבל ביטוי בחשיכה, מצליח להעביר את הקשר העמוק ולרגע אחד, זה עוצר נשימה.

קורה־אדה בוחר להציג את הדמויות שלו מתוך חמלה והבנה עמוקה למניעים שלהן והמצלמה תחת שרביטו לא נשארת אדישה ומצליחה לחלחל אל ביטויי הרגש העדינים ביותר שלהן. זה גורם לנו לאהוב אותן מיד, על אף שמהר מאוד אנחנו יודעים שהן מלאות סודות ועל אף שברור לנו שהבחירות שלהן מלאות דופי.

---

ברוקר
בימוי: הירוקאוזו קורה־אדה
129 דקות; קוריאה הדרומית, 2022
5 כוכבים