הסרט התיעודי על מייסד טלגראס מצליח להימנע משיפוטיות

״המרד של עמוס״ (yes דוקו וסינמטקים ברחבי הארץ), סרטו החדש של הבמאי דן שדור (כתיבה והפקה משותפת שלו ושל עדו מזרחי, יוצר שותף: פנחס וויה, תחקיר: שקד אורבך), הוא סיפור מורכב ליצירה. זאת משום שהוא מעמיד במרכזו דמות שנויה במחלוקת, שמתוך הפריטים הביוגרפיים והעדויות ניכר שהיה קשה עד כמעט בלתי אפשרי לספר את סיפורה באופן נרטיבי שגור.

לכן, יש חשיבות רבה לפיצוח הקולנועי והתושייה שגילו היוצרים ולאופן שבו הצליחו באמצעות האלמנטים הקולנועיים שעמדו לרשותם לייצר סרט מרתק. גם ברמה הדוקומנטרית וגם בהיותו סרט בעל דופק דרמטי, כזה שמעורר עניין באופן לא שיפוטי ובלי לתפוס צד. אם מדברים על זבובים על הקיר, הרי נוכחותם של היוצרים כמעט ואינה מורגשת ואנחנו נבלעים לעולמם האימפולסיבי של הדמויות, שבמרכזן עמוס דב סילבר.

סילבר הוא פעיל לגליזציה מהבולטים בארץ ומייסד פלטפורמת סחר הסמים הפופולרית ״טלגראס״, וכנראה דמות מוכרת לכל מי שהוא חלק מסצנת צריכת הסמים המקומית. לציבור הרחב הוא פחות מוכר, למעט כמה סיקורים תקשורתיים ולא מחמיאים שלהם זכה בעבר. שזירת הביוגרפיה של סילבר משרטטת דמות כריזמטית, שסועה ומורכבת, שמצפייה בו ובבחירות שעשה בחייו הצעירים (יליד 1984) אי אפשר להתחמק משאלות כמו האם הוא פסיכופט או גורו, או האם אפשר יהיה להתמסר עכשיו למשך שעה וחצי ולהזדהות איתו.

העבודה הקולנועית שמגוללת את הסיפור מצליחה להתעלות ולדחוק את השאלות האלו הצידה – דרך נהדרת להשאיר את השאלות פתוחות ולהפעיל אותנו ואת שיקול דעתנו לאורך הצפייה. התוצאה שאליה מגיעים היוצרים מעניקה מסגרת לפעילות רחבת ממדים של סחר בסמים והפיכתם ללגיטימיים חרף החוק, והם עושים זאת במבנים יוצאי דופן של התבוננות.

המבנה התסריטאי שמשתלב נכון באופן העריכה מייצר תבנית מרתקת ומרובת רבדים, ושאפו גדול למי שהצליחו להחזיק בחוט ובמחט ולרקום את עלילת הסרט הסבוכה, בלי שהיד תרעד ולו פעם אחת

היסוד הראשון במבנה המבט נשען על הגיבור וגיבושו לכדי דמות עגולה ולא שגרתית; ממנו יוצאות זרועות מרובות של דמויות ססגוניות. היסוד השני הוא חזרה לשורשיו של סילבר והתחקות אחרי תחנות בחייו, בין השאר יציאתו בשאלה, שירותו בצה״ל ואישפוזו בכפר שאול. היסוד השלישי הוא התחקות אחרי האופן שבו התבסס שמו והתרחבה הפעילות שלו עד להקמת ״טלגראס״. היסוד הרביעי עוקב אחרי המבנה הארגוני והשיטה שבה פעל.

אופני המבט המרתקים האלו מתחלפים על ידי סדרת מרואיינים שכמו מוסיפים עוד פן למבנה המבטים. נשים מרשימות מתגלות כדילריות; גברים בעלי אמונה תמה מוצאים בסילבר מעין מושיע; חילונים, פריקים ויוצאי יחידות מובחרות בצה״ל רואים בו כנושא דגל החופש. המבנה התסריטאי שמשתלב נכון באופן העריכה מייצר תבנית מרתקת ומרובת רבדים, ושאפו גדול למי שהצליחו להחזיק בחוט ובמחט ולרקום את עלילת הסרט הסבוכה, בלי שהיד תרעד ולו פעם אחת.

האמא גיבורה לא פחות

הסרט נפתח בשעת לפנות בוקר, בלובי מלון בקייב שבאוקראינה. סילבר מתאר בו את האופן שבו נלקח למאסר, שהשבית את פועלו משנת 2019 ועד היום. את התביעה נגד סילבר הגישה מדינת ישראל. הוא הואשם בסעיפים שונים של סחר ושימוש ומעולם לא הביע חרטה על מעשיו. הוא מאמין שסמים הם חסד וכך מאמינים גם המוני מעריציו, משלל הגילים והמגזרים.

שוט הפתיחה הוא הפעם היחידה שבה אנחנו רואים את סילבר באופן אותנטי וישיר מול המצלמה. בהמשך, יהיו תיעודים רבים שלו מאירועים שונים וקולו יישמע כפסקול רציף של מספר בגוף ראשון. גם תמונות ואנימציה יפהפייה (במאי אנימציה: שריאל קסלסי) ילוו את ההתרחשויות, אך הישירות הזאת מול המצלמה היא יריית הפתיחה של הסרט.

במבט ראשון קשה להאמין שסילבר, הבחור הצעיר עם הקוקו והלוק השאנטי, הוא חרדי במקור, שנולד וגדל בצפת ומגיע מבית תורני ואמוני מאוד. בנעוריו יצא בשאלה וחשב שהצבא יעזור לו להיטמע בעולם החילוני, אבל כשראה במו עיניו את ההתעמרות ואת ההסללה בצה״ל ביקש לא לצאת יותר למבצעים. המראות הקשים לבסוף הכריעו.

לאורך הסרט עולה הסוגייה של יוצאי צבא, פגועי פוסט טראומה בעקבות השירות, אלה שהסמים שאינם חוקיים בארץ הם עבורם עזרה ומרפא. כאבם מוזכר ועולה בכמה מוקדים. אימו של סילבר, שמלווה אותו לאורך התפתחות העלילה המתועדת בנאמנות אימהית (עד כדי שהיא מוכרת את ביתה כדי לממן את הוצאות המשפט של בנה), היא אישה מרשימה, שרואה באימהות שליחות, ועל אף שאף אחד לא מבין למה היא ממשיכה להגן על בנה הסורר, היא דבקה במשנתה – שאמא זו אמא. בעיניי היא גיבורת הסרט לא פחות מבנה.

גם אחיו שסייע לו, זוגתו של סילבר ודמויות נוספות מרואיינות בסרט ומאירות צדדים באישיותו. יחד עם זאת, הסיום מעט מוחמץ. ייתכן וזה בשל השאלות שנותרות פתוחות או בשל העובדה שכל עוד סילבר בכלא וסמים בישראל הם עבירה פלילית ועבירה על החוק – אין באמת סוף לסיפור הזה.

---

המרד של עמוס
בימוי: דן שדור
95 דקות; ישראל, 2023
4 כוכבים