ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי במוזיאון הרצליה

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית יקדיש במהלך ייחודי את כל שטחו לעולם האיור הישראלי, עם שמונה תערוכות ופרויקטים חדשים שהוכנו על ידי למעלה מ־30 יוצרות ויוצרים בני דורות שונים. המערך כולל תערוכות יחיד ותערוכות קבוצתיות, וכן פרויקטים מיוחדים בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד וחברת מאנדיי.

האיור הוא אחד מעולמות היצירה האהובים על הקהל: הוא נע בין עיצוב לאמנות, יש לו סיפור וקל להתחבר אליו. מערך התערוכות ״ספרו לי עוד״ מציג את הפנים השונות והמפתיעות של האיור הפורץ מהדף ומקבל ביטוי חומרי מגוון בפיסול, בטקסטיל, בצילום, באנימציה ועוד.

מקבץ התערוכות ספרו לי עוד מבקש לשקף את המנעד הרחב שבו פועלים עולם האיור והמאיירים בין התפקיד המסורתי של האיור, כפרשנות לטקסט, ובין איורים שזכות קיומם טמונה בכוונה האמנותית של יוצריהם. העבודות מדגישות את ה״סיפור״ (מי מספר, מי מבקש שיספרו לו, ואיזה תפקיד ממלא האיור בסיפור); אבל לא פחות חשוב, גם את ה״עוד״ (למה ומתי אנחנו לא מסתפקים בקיים, ודורשים עוד ועוד ועוד).

הקוף למד לארוג | בתיה קולטון ורוני פחימה

אוצר: יובל סער | ליווי אמנותי: ליאור שביל

באגדה הסורית ״הקוף למד לארוג״ נאלץ קוף ללמוד לארוג לאחר שבעליו מבהיר לו מה יהיה גורלו אם לא ירכוש מיומנות זו. זהו אחד משבעה סיפורים, מעשיות, אגדות עממיות ומיתוסים הקשורים במלאכת הטקסטיל שעליהם מתבססות רוני פחימה ובתיה קולטון בתערוכתן – בהם טקסטים של האחים גרים, ש״י עגנון, המיתולוגיה הנורדית ועוד. אלה מאפשרים להן להרחיב את נקודת המבט ואת המחקר, הן על טקסטיל הן על תאוריות של סיפור.

קולטון ופחימה מכנות את עצמן ״פועלות״, ואת העבודה על התערוכה הן מתארות כמפעל, עם סדר יום נוקשה ועבודה פיזית קשה וממושכת. התוצרים הם סיפורי אהבה היוצאים מתוך הטקסטיל ומתוך הטקסטים. הן בוחנות את החוטים הנמתחים בין המכונה, המלאכה והטקסטיל: את הקשר בין חוט לסיפור, בין בד לבדיה, בין טקסט לטקסטיל, בין מלאכת הסיפור למלאכת האריגה.

רוני פחימה ובתיה קולטון, הקוף למד לארוג. צילום: דניאל חנוך

ניב תשבי, הקרנבל. צילום: דניאל חנוך

ניב תשבי: הקרנבל

אוצר: יובל סער

קרנבל הוא טקס עממי המבליט יסודות של חופש, פנטזיה ודמיון. הוא מתריס נגד הסדר החברתי בכך שהוא חוגג משאלות אסורות, פריצת גבולות ואיסורים וחדוות יצרים. הקרנבל שיצר ניב תשבי מנכיח רגע קפוא מתוך תהלוכה במיצב תלוי־מקום גדול ממדים, שהוא ספק חגיגה ספק הפגנה או מצעד צבאי; מערך סדור של פסלי דמויות מובלות ומובילות, הולכות, שותקות וצועקות. תשבי נותן דרור למאוויים כמוסים; למשיכה לאסתטיקה של אלימות, טרור ואסונות; להתמכרות לחרדה, לפאניקה ולצריכת תקשורת המונים, המלהיטה את היצרים והופכת אימה לבידור.

האיור של תשבי יוצא מהדף, פרקטיקה המזוהה איתו מתחילת דרכו. המיצב הפיסולי שלו מציע התבוננות על החיים שלנו כקרנבל משולח רסן. הוא מציב מראה למול הדחפים והצדדים המודחקים, המכוערים, העצובים והמגוחכים, כמו גם המשעשעים, בחיי היום־יום שלנו.

מרב סלומון: הבלתי נשכחים

אוצר: יובל סער

מרב סלומון מספרת סיפורים באמצעות דימויים חזותיים, וכמעט בלי מילים. על הקירות נפרשות עבודות חדשות העוסקות במתח בין שני הכוחות המעצבים את חייה: הצורך לזכור והכמיהה לשכוח. במרכז התערוכה סדרת העבודות הבלתי נשכחים: רישומי פחם גדולי ממדים, כל אחד מהם מוקדש לזיכרון אישי מאחד מקרוביה של סלומון, שמתו לפני או במהלך חייה. בתחתית כל רישום ראשי התיבות של שם המת ושנת הפטירה. ממדי הרישום, הסמלים המלווים כל אחת מהדמויות ואופן ההצבה מקנים לזיכרון האישי אופי מיתולוגי ומעניקים לו מעמד של אנדרטת זיכרון.

בסדרה מקורות היגון חוזרת ומופיעה דמות אישה גרוטסקית בתנוחות שונות של בכי, נהי, צער ואובדן שליטה. סלומון מחצינה את היגון עד לדרגה בארוקית, ונוזלי הגוף ניגרים למזרקות ענק מפוארות. כך מועצמים הרגש והכאב עד לכדי עונג, ובה בעת מוגחכים ומעוררים רחמים.

מרב סלומון, מקורות היגון מתוך ״הבלת נשכחים״. צילום: איה וינד

אראלה, מתוך ״אבן, בד ומספריים״

אבן, בד ומספריים

אראלה, שמואל כץ, רות צרפתי
אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

כדי לראות עבודות של מאיירים רבי השפעה, צריך רק להושיט יד לארון הספרים בבית. כך, גם הקהל הישראלי זכה לארח בספרייה הביתית את יצירותיהם האהובות של שלושה מבכירי המאיירים הישראלים: שמואל כץ, רות צרפתי ואראלה הורביץ. הדמויות שאיירו היו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית: דיירי המגדל של דירה להשכיר של כץ; דודי שמחה של צרפתי; איה הג׳ינג׳ית של אראלה (כפי שחתמה את שמה, ללא שם משפחה) ורבים אחרים.

כץ, צרפתי ואראלה העמידו גופי יצירה איקוניים בתחום האיור בישראל. אולם מעבר לכך, הם חלקו תכונה ייחודית נוספת, שהיא לב ליבה של התערוכה “אבן, בד ומספריים”: שלושתם פרצו את גבולות הדף הלבן ופורמט הספר, והצליחו להשתמש בשפתם האיורית בעת עיסוק בחומרים נוספים – אריחי טקסטיל וקרמיקה, עיטורי בטון, פיסול בברזל ומגזרות קרטון. תערוכה קבוצתית היסטורית זו מסתמכת על עיזבונות האמניות והאמן השמורים בארכיוניים המשפחתיים ובארכיון קיבוץ הל״ה.

ספרו לי עוד: בעקבות הרומן הגרפי

זאב אנגלמאיר, נינו ביניאשוילי, אלון ברייאר, נעה כ״ץ, קרן כץ, גלעד סליקטר, עפרה עמית, מישל קישקה
אוצרים: שוע בן ארי, יובל סער

שמונה מאיירות ומאיירים שכתבו ואיירו רומן גרפי למבוגרים התבקשו לחזור לספר שהוציאו לאור ולספר לנו עוד. הספרים שפרסמו הם חלק מפריחה בסצנה המקומית של רומנים גרפיים בעשור האחרון, בעקבות התפתחות האיור והעמקת הוראת האיור במחלקות לתקשורת חזותית; התמיכות בהוצאה לאור של ספרות חזותית; ואמצעי העיצוב, הייצור וההפקה שנעשו לנגישים יותר.

המאיירים ניצלו את ההזדמנות לחזור ליצירה ולשקף עבורנו, הקוראים, עוד רובד הגלום בה: חלקם חזרו לרגעים שקדמו לכתיבה; חלקם בוחנים אותה מפרספקטיבה של הזמן שעבר; יש הבוחרים להעמיק ולהדגיש רגעים מסוימים; ואחרים מנסים לשחזר את הרעיונות שהולידו את היצירה ולבטא אותם באופנים חדשים. אם בספרים שפרסמו שמונת היוצרים המדיום זהה – איורים שהודפסו על נייר, גם אם במגוון פורמטים וסגנונות – לכבוד התערוכה הם בחרו פרקטיקות ואמצעים שונים לפעולה. הם השתמשו בדו־ממד ובתלת־ממד, בקרמיקה ובאנימציה, באיור דיגיטלי וברדימייד.

עפרה עמית, מתוך ״ספרו לי עוד: בעקבות הרומנים הגרפיים״

זאב אנגלמאיר, 1,000 שושקות, מתוך ״ספרו לי עוד: בעקבות הרומנים הגרפיים״. צילום: דניאל חנוך

זאב אנגלמאיר, קרן כץ, לילך רז – שיעור הקומיקס הראשון עם מישל קישקה

ההיסטוריה המטורפת של האיור הישראלי

זאב אנגלמאיר, לילך רז, קרן כץ
אוצר: יובל סער

סדרת תצלומי סטילס מוקומנטריים ״מתעדים״ אירועי מפתח בתולדות האיור והקומיקס המקומיים, תוך ניכוס קומפוזיציות של כמה מהיצירות הגדולות והמזוהות ביותר בתרבות המערב: שיעור הקומיקס הראשון בבצלאל, הולדת שושקה, מותו הפתאומי של דודו גבע, הגיליון האלף של זבנג!, ביטול שבוע האיור ועוד – כולם מקבלים פרשנות רוויית פאתוס ומוגזמת.

זאב אנגלמאיר, קרן כץ  ולילך רז מעבירים את היצירות הקלאסיות למזרח התיכון, לתפאורות כגון חוף הים, מבנים וחדרים מקומיים, ובהתאם נוכחת באיורים גם ״דלות החומר״ המקומית. הם לא מנסים לשחזר במדויק את היצירות, או חלילה את ההיסטוריה, אלא לאזכר אותן ולהציג פרשנות חופשית והומוריסטית שלהן.

בינג׳

סרגיי איסקוב, שירה גלעדי, אביב כץ, בן מולינה, גאי ספרן לולאי
אוצרים: יובל סער, ענבל ראובן

המסך הוא חלק בלתי נפרד מהווייתם ומזהותם העצמית של סרגיי איסקוב, שירה גלעדי, אביב כץ, בן מולינה וגאי ספרן לולאי – חמישה מאיירים צעירים שהשלימו את לימודיהם באקדמיות לעיצוב ולאמנות בארץ בחמש השנים האחרונות. השימוש האובססיבי כמעט במסך, הגובל לעיתים בהתמכרות, מספק גם להם בריחה זמנית והסחת דעת מהמציאות. לאורך חודשי התערוכה ייכנסו חמשת המאיירים אל חלל התערוכה – שנערכת בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד – ויספקו למבקרים פרשנות מאוירת לעולמם, בטכניקות שונות.

כל אחד מהם יציע, בפרק זמן קצר, נקודת מבט ייחודית על הדרך שבה מידע נצרך ומהדהד בחיי היום־יום שלנו. גלעדי תיקח את המבקרים למסע שופינג בלתי נגמר דרך שכבות של איורי תלת־ממד; ספרן לולאי תאפשר, באמצעות מוביילים מיניאטוריים, הצצה לעולם הדייטינג ולמערכות היחסים הנרקמות דרך מסך; איסקוב יכניס את המבקרים אל עולם של קונספירציות המתנהל באזורים חבויים ברשת, ויעבד אותן בטכניקות הדפס; מולינה יציץ לסלון של כל אחד ואחת מאיתנו באמצעות כלי אנימציה; וכץ תיקח את המבקרים אל תוך חור שחור של התראות, הודעות ושרשורי מיילים אינסופיים שיתורגמו לאיורים על גבי גלויות ומכתבים.

גאי ספרן לולאי, מתוך בינג׳

עדן פוקסיאנו ומעיין כהן, מתוך ״monday.com: האיור שאינו נגמר״

monday.com: האיור שאינו נגמר

גל בולקא, ענבל גרי, אורי גרינברג, רן דסקל, שני יסמין, מעיין כהן, נועה כהנא, שלי לבבי, עדן פוקסיניאנו, מירי קונצמן, יעל רוזן קרן
אוצר: יובל סער | ניהול אמנותי: שי ענבר

לכבוד מערך התערוכות ״ספרו לי עוד״, קיבלו על עצמם מעצבי מושן ומאיירים מחברת מאנדיי את האתגר ליצור כרזות נעות שבליבן שם המערך בשלוש שפות: עברית, ערבית ואנגלית. המשתתפים, המורגלים בעבודה יום־יומית על מוצרים דיגיטליים, יצרו כרזות אנימטיביות באורך אחיד, של עשר שניות, המוקרנות בלופ אינסופי על גבי מסכים במבואת המוזיאון.

הם עבדו לבד ובזוגות, והציגו את הפרשנויות האישיות שלהם לבקשה ״ספרו לי עוד״ במגוון שפות חזותיות בהשראת גזירי עיתונים, שרבוטים ידניים, איורים ממוחשבים ועוד. התנועה שהתווספה לפורמט הסטטי מאפשרת להם לספר סיפור נוסף, ומבטאת את האופן שבו איור חי ונושם בעולם הדיגיטלי.

ספרו לי עוד: מהלכים באיור עכשווי
אוצר: יובל סער
אוצרות שותפות: שוע בן ארי, ענבל ראובן
מוזיאון הרצליה, הבנים 4
פתיחה: 24.7; נעילה: 30.11