עדי גרשון מספרת בעזרת דיו סיפורים של קהילה שלמה

יובל: הי עדי, מה קורה? מה שלומך בתקופה המטורללת הזו שעוברת עלינו?

עדי: משתדלת למצוא בתוכי מקום אופטימי. לא פשוט

יובל: לגמרי. ובתוך כל הכאוס הזה יצא לאור פרויקט שהיית מעורבת בו ואני סקרן לגביו – הסרט ״ג׳אדו – שואה במדבר״, שהוקרן בפסטיבל הקולנוע בירושלים ושלטובתו ציירת 803 ציורי דיו!

עדי: נכון. למזלי בשנה האחרונה היתה לי זכות ענקית להיות שותפה בפרוייקט אישי ומרגש שהתחיל מיומן שכתב, בזמן שואת יהודי לוב, סבא של חברה טובה שלי – הבמאית שרון יעיש. לטובת הסרט קם צוות אדיר של יוצרים בראשות שרון וגולן רייז, שהקים לתחיה את התקופה החשוכה הזו ואת סיפורו האישי של יוסף דעדוש. ארית גורדון היתה ממונה על הצד האמנותי ולצידי, בן זוגי האהוב – רן יורגנסון

יובל: תגידי כמה מילים על היומן? מה הוא מתאר?

עדי: היומן נכתב באיטלקית והוא מתאר את מהלך התקופה שלפני פרוץ המלחמה בבנגאזי, את הלקיחה של היהודים למחנה ג׳אדו, ואת מה שעברו הוא ואשתו, ביתם התינוקת והקהילה כולה במחנה הריכוז. אף אחד לא ידע על קיומו של היומן, רק לאחר שנפטר יוסף, מצא בנו שמעון את היומן ונחשף לסיפור המשפחתי כולו

יובל: וואלה. וכשפנו אליך, באיזה שלב היה הסרט ומה התבקשת לעשות?

עדי: ארית גורדון, המנהלת האמנותית של הסרט וחברת הנפש שלי, קראה לי להצטרף למסע ממש בתחילתו. ביחד עם רן יורגנסון, ממש מתחילת העבודה על הסרט, נתבקשנו לייצר עולם שלם יש מאין. לברוא את ג׳אדו מכלום

יובל: אז מאיפה מתחילות?

עדי: מתחילות מלבנות דגם ריאליסטי של המחנה, כשכל העומד לרשותינו הוא צילום סטילס מטושטש בשחור לבן ועדויות של ניצולים. את הדגם המדהים בנה לנו רניי מזור וצילמנו אותו במצלמת אצבע עם רמי קצב. אני ציירתי בדיו סצנות שלמות פריים ביי פריים ברוטוסקופ ורן הנפיש והפיח חיים בהכל. עבדנו על הארט בסרט במשך שנה שלמה.

יובל: וואוו. תגידי כמה מילים על רוטוסקופ לטובת מי שלא מכיר.ה ואז נמשיך?

עדי: רוטוסקופ היא טכניקת אנימציה שבה מציירים על גבי צילום. את כל הציורים בסרט, ביססנו על צילומי הכנה שצילמנו בעצמנו

נעשו הרבה מאוד טסטים ונסיונות בחומר וצורה, עד שהגענו לדבר המדוייק הזה שרצינו להעביר, רגשית וסיפורית. בנוסף לסיפורים שנדרשנו לספר, שהיו אישיים מאוד, רצינו להקפיד שלא לעשות אותם ספציפיים, כי אם לספר בעזרת הדיו, סיפורים של קהילה שלמה

יובל: היה לך ניסיון באנימציה / בטכניקה הזו?

עדי: לא. זו הפעם הראשונה שאני מתנסה בטכניקה הזו. אני שמחה שהתוצאה טובה!

יובל: אז בואי נדבר על הסגנון: העבודות שלך שאני מכיר ושאת מזוהה איתן (ושפרסמנו בעבר בפורטפוליו), הן מאוד צבעוניות, ובעלות כתב יד יחודי. איך מצאת את כתב היד הנכון לפרויקט הזה ומה את יכולה לספר עליו?

עדי: טכניקת הציור בדיו לא זרה לי. אני עובדת איתה בתקופה האחרונה. היות ואני לא מאיירת ונדרשה פה עבודת אנימציה ואיור, פניתי למקום שקרוב אלי ואני שולטת בו. נעשו הרבה מאוד טסטים ונסיונות בחומר וצורה, עד שהגענו לדבר המדוייק הזה שרצינו להעביר, רגשית וסיפורית. בנוסף לסיפורים שנדרשנו לספר, שהיו אישיים מאוד, רצינו להקפיד שלא לעשות אותם ספציפיים, כי אם לספר בעזרת הדיו, סיפורים של קהילה שלמה

יובל: מה את יכולה לספר על התהליך? בכל זאת 803 ציורים…

עדי: זו לדוגמה התחלה של סצינה מתוך הסרט. יש כאן כ־250 ציורי דיו שנוצרו מהתבוננות בווידאו שצילמנו. פירקתי את הוידאו שצולם לפריימים בודדים וציירתי בדיו פריים ביי פריים. השתמשתי בכמה סוגים של דיו כדי להגיע לטקסטורה ולשפה המסויימת שרצינו

יובל: אז יש לי שאלה על התפקיד של החלק שלך ושל האנימציה בתוצר הסופי – מה התרומה שלו? מה השגתן בעזרתו שלא היה יכול לעבור אחרת?

עדי: זו שאלה שמאוד קשה לי לענות עליה. האנימציה בסרט מספרת סיפור שלא יכול היה להיות מסופר באף דרך אחרת. הקרבה שלי ליוצרות וליוצר, איפשרה לי לפרוש כנפיים ולבטא את עצמי תוך כדי עשייה. המדיום שבחרתי לפעול בו (דיו), איפשר לנו לצלול למעמקי הנפש של הדמויות

יובל: דווקא נראה לי שענית עליה יפה…

תגידי, מתי הסתיימה העבודה שלך על הסרט? אני פשוט תוהה איפה לתוך כל זה נכנסה העבודה שלך לצבע טרי האחרון, בחיבור הנפלא שיצרה הילה נבו בינך למעין בן יונה

עדי: העבודה נעשתה במקביל. אנחנו עובדים כשנה על הסרט ובצבע טרי הצגתי הצצה לגוף עבודה שאני עובדת עליו כשנתיים

יובל: תגידי עליו כמה מילים?

עדי: בשנתיים האחרונות אני בוחנת אזורים פיזיים ונפשיים חדשים: גוף עבודה חדש בשם ״טרה אינקוגניטה״ שבו אני הולכת על אדמה לא מוכרת לי ובכלל. אני עוברת מציור פיגורטיבי לציור מופשט ויוצרת לי עולם אלטרנטיבי שבו אפשר ללכת לאיבוד

יובל: יפה. אהבתי את מה שראיתי בצבע טרי, יש כבר תכניות איפה ומתי להציג את זה?

עדי: תודה! אני עובדת עם הילה נבו על תערוכת יחיד. פרטים בהמשך… 

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסך להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

עדי: חשוב לי מאוד להדגיש את חשיבות הסרט ואת הסיפור רחב היריעה שהוא מספר. הוא מאיר בפנס גדול על העוולות שנעשו במדינה שלנו נגד קהילה שלמה. ממש בנקודת זמן בעייתית זו, ג׳אדו, חשוב להיסטוריה של העם שלנו שמפוצל ומסוכסך כל כך עכשיו ומצד שני, מספר סיפור על תקווה ותקומה (יכול להיות שיש לנו עדיין סיכוי?)

יובל: את אופטימית?

עדי: תמיד

---

ג׳אדו – שואה במדבר
ישראל / 2023 / 55 דק׳
בימוי: שרון יעיש, גולן רייז
סינמטק ת״א, 4.8