שמורה: המתח בין ההיסטורי לעכשווי, בין אבן הכורכר לעץ השיטה הכחלחלה

יובל: הי אור, הי עמליה, בוקר טוב. מה שלומכן בקיץ המורכב הזה שעובר עלינו?

עמליה: הי יובל, בוקר טוב. אנחנו בסדר, מה שלומך? באמת ימים מורכבים וסוערים מאוד

אור: הי יובל, בוקר טוב. מורכב באמת משתדלות להמשיך עם תהליך היצירה תוך כדי הזעות והפגנות

יובל: יפה. ובתוך כל זה פתחתן את השמורה בבית הראשונים בעמק חפר, שאני תוהה בתור התחלה איך לקרוא לו: פרויקט? תערוכה? מיצב? משהו אחר?

עמליה: כן, בתוך כל זה ותוך כדי כל התהליך 🙂 שמורה הוא פרויקט מתמשך, שהסתיים בתערוכה שמסכמת את התהליך בעזרת מדיומים שונים: פיתוח חומרי, מיצב, אמצעים גרפיים, וכד׳

אור: תערוכה שמסכמת מחקר סביבתי ועיצובי מקומי

יובל: יפה. אז מי רוצה להתחיל לספר איך נוצר הקשר ביניכן ואיך התגלגלתן לעמק חפר?

אור: אנחנו מכירות מגיל 17 עוד כשעבדנו יחד כמלצריות. נפגשנו שוב בשנקר כשעמליה למדה שנתיים מתחתי, עשינו חילופי סטודנטים באותו בית ספר בברלין, ופרויקטי הגמר שלנו התעסקו בנושאים דומים בליווי אותו מנחה. לאחר מכן היינו שותפות לסטודיו עד שעמליה נסעה ללמוד תואר שני באיינדהובן. הרגיש שאנחנו הולכות במסלולים מקבילים אך שונים מאד. באחד מהביקורים של עמליה ישבנו לדרינק ודיברנו על עיצוב מקומי, הבנו שאנחנו מתעניינות בתחומים דומים, ועמליה הציעה לענות יחד לקול קורא. קפצתי על ההזדמנות ויום אחרי זה כבר היינו בדרך לביתן אהרון

יובל: קטעים. מה היה הקול הקורא? איזה הצעות ביקשו לקבל?

עמליה: בית הראשונים פרסם קול קורא במסגרת ההתחדשות של הבית ופתיחתו כמרכז תרבות שפתוח לקהילה, בניהול המשרד של רן וולף. הקול קורא פורסם תחת התמה של בנייה והתחדשות, בשיתוף הקהילה המקומית. מה שמשך אותנו בקול הקורא הזה היה ההדזמנות לחשוב ולהציע פרויקט ארוך טווח שמאפשר לשהות, ללמוד ולחקור מקום מהזווית שמעניינת אותנו ושאנחנו חושבות שרלוונטית למקום.

בשלב הזה לא ידענו הרבה על המקום ואיזו הצעה אנחנו רוצות להגיש, אז פשוט לקחנו את האוטו ונסענו לשם כשהבית היה עוד בהריסות, ומיד התמה של בנייה והתחדשות הפכה לטריגר: איך אפשר לספר את הסיפור של המקום מפרספקטיבה אחרת ואיך רעיונות של בנייה והתחדשות עיצבו את המקום לאורך ההיסטוריה ועד היום

יובל: מתי זה היה? או במילים אחרות: כמה זמן עבדתן על זה עד עכשיו?

עמליה: את ההצעה לפרויקט הגשנו בקיץ שעבר, מאז אני חזרתי להולנד ורק אחרי כמה חודשים קיבלנו תשובה. התחלנו לעבוד ולחקור מרחוק עד שחזרתי לארץ ונכנסנו לבית (עוד בשלבי הבנייה שלו) לפני 4-5 חודשים ומאז אנחנו פול טיים על זה. אז אפשר להגיד שכמעט שנה עם רגעי התרחקות והתקרבות

אור: נכנסנו לעבוד בסטודיו בית הראשונים באיזור פברואר‭-‬מרץ כשהבית עוד היה בשיפוצים ועד היום אנחנו ממשיכות לדבר על הפרויקט

יובל: אז מאיפה מתחילות? מה אתן יכולות לספר על תהליך העבודה?

עמליה: אפשר להגיד שהפרויקט צמח בצורה די אורגנית. זאת אומרת, ההחלטה הראשונה שלקחנו היא שאנחנו לא יודעות מה יהיו התוצרים. הגדרנו עוגנים שיעזרו לנו לנווט את תהליך המחקר. הבנו שאנחנו רוצות להבין את ההשלכות של בנייה והתחדשות על המרחב הטבעי; להסתכל על כל המרחב של בית הראשונים מפרספקטיבה של כל סוגי החיים שם ולא רק האנושיים. להבין מה היחסים והמתחים ביניהם.

עמליה שם טוב: הבנו שאנחנו רוצות להבין את ההשלכות של בנייה והתחדשות על המרחב הטבעי; להסתכל על כל המרחב של בית הראשונים מפרספקטיבה של כל סוגי החיים שם ולא רק האנושיים. להבין מה היחסים והמתחים ביניהם

ומשם התחלנו להיפגש, לדבר וללמוד מכמה שיותר מומחים בתחום: אקולוגים, בוטנאים, מדענים, אוספים, ארכיונים וכד׳. התחלנו לתפור את הנרטיב של המקום מנקודת מבט של המרחב הטבעי, איך הוא השתנה ומשתנה ביחס ובעקבות התיישבות האנושית. ובצורה די טבעית התחלנו לחשוב ולהתעסק בחומר המקומי (שתינו מגיעות מרקע של עיצוב תעשייתי, משיכה לחומר וסקרנות לדרכי ייצור). וכך הוא לאט לאט הפך לאחד המדיומים המרכזיים בפרויקט

אור: התחלנו לקרוא על הסביבה ולמפות אותה בניסיון לבחון איך התפתחות האדם השפיעה ומשפיעה עליה. הבית חצוב באבן הכורכר, ומכאן גם התחיל המחקר שלנו. הבנו שכתוצאה מהבניה באזור האבן נעלמת מהנוף המקומי וניסינו למפות את ההשלכות על הסביבה הטבעית. 

קראנו שיש 38 מינים של צמחים ובעלי חיים בסכנת הכחדה וכאן הבנו שאנחנו צריכות לצרף מומחים נוספים לפרויקט. התחלנו בלייצר שיתוף פעולה עם אוספי הטבע הלאומיים בהובלת ד״ר בעז שחם, שאיתו הסתובבנו בשמורת הטבע ובבית ההבראה הנטוש ליד בית הראשונים. מיפינו את האזור וניסינו להבין איזה צמחיה ובעלי חיים קיימים באזור ואיך אנחנו נכנסות לתמונה

יובל: אז השאלה המתבקשת היא: איך נכנסתן לתמונה?…

אור: תוך כדי הסיבובים שלנו באיזור גילנו שבאיזור מינים פולשים רבים, שגם הם מאיימים על הסביבה הטבעית, מתפשטים ללא בקרה ומאיימים על המינים המקומיים. החלטנו למפות גם אותם. מכאן מגיעה ההקבלה בין חומר מקומי מסורתי (כורכר) להצעה לחומר מקומי זמני ולשימוש בשיטה כחלחלה

עמליה: די מהר הבנו שיש מתח מקומי בין חומר גלם היסטורי – שהוא אבן הכורכר – לבין המינים הפולשים באיזור. במשך שנים אבן הכורכר שימשה כחומר גלם לבנייה, חצבו, סיתתו, בנו וקישטו איתה, וכך דרך הפעילות הייצרנית הזו, היום היא כמעט נעלמת מהנוף ואיתה כל החיים שהיא איפשרה. לצד זה עץ השיטה הכחלחלה, עץ פולש שגם הוא הובא על ידי האדם ומשתלט על החיים המקומיים; שתי פעולות ״יצרניות״, ״פונקציונליות״, של האדם שלגמרי עיצבו ושינו את הנוף המקומי.

וכאן נכנסנו לתמונה, דרך המקום היצרני התחלנו לפתח רעיון וחומר שבו אפשר להמשיך לייצר אבל בצורה שהולכת יד ביד עם המרחב הטבעי, ואולי מצליחה/תצליח לתמוך בשינויים הבלתי פוסקים שלו. התחלנו לפתח חומר מעץ השיטה הכחלחלה, רגע לפני עונת ההפצה של העץ, ובכך לנסות לדלל אותו אותו קצת מהנוף בלי להרוג אותו

יובל: אז מה בסופו של דבר מוצג כעת בתערוכה? מה היא כוללת?

עמליה: התערוכה מוצגת בשני חללי הגלריה שחצובים ברכס הכורכר, ובה, מוצבים זה מול זה שאריות חומרי הגלם שהופקו מאבן הכורכר לאורך ההיסטוריה מול מחקר חומרי מעמיק, סאמפלים חומריים של אריחים, צילינדרים וצבע טבעי שיוצרו והופקו מעץ השיטה הכחלחלה כהצעה לחומר מקומי עכשווי. תיעוד התהליך המחקרי והמסקנות שלו תורגמו באמצעים גרפי של מיפוי המרחב הטבעי (שעשינו עם הקהילה המקומית באיזור בית הראשונים). בחדר השני של הגלריה, מיצב וידאו וסאונד הממחיש את השתלטות השיטה הכחלחלה על הנוף המקומי

יובל: אז רגע לפני שמסיימים ונפרדות – מה בסוף המסקנה שלכן מהמחקר ומהפרויקט? או מסקנות?

אור: שאלה קשה, הפרויקט עדיין בתהליך ולכן קשה להציג מסקנות קונקרטיות. הפרויקט מתעסק בשאלות על התפתחות האדם במקביל לסביבה הטבעית ובניסיון שלא על חשבונה. 

אני חושבת שאחת המסקנות העיקריות שלנו מהפרויקט היא שחומר מקומי מתחשב יכול ואולי צריך להיות זמני, להתייחס לשינויים התרבותיים והאקלימיים באזור; שאנחנו כמעצבים צריכים להיות דינמיים ולשמור על גמישות מחשבתית, לחשוב על השימוש בחומר ועל ההשלכות היצרניות שלו בזמן ובמקום ספציפי

אור דגן: חומר מקומי מתחשב יכול ואולי צריך להיות זמני, להתייחס לשינויים התרבותיים והאקלימיים באזור. אנחנו כמעצבים צריכים להיות דינמיים ולשמור על גמישות מחשבתית, לחשוב על השימוש בחומר ועל ההשלכות היצרניות שלו בזמן ובמקום ספציפי

עמליה: יש הרבה שאלות שנפתחו. בכללי אנחנו חושבות שזה פרויקט בלי נקודה בסוף. עכשיו סיכמנו את פרק א׳ שלו ומפה אפשר להמשיך לחקור ליצור ולשאול שאלות על המסקנות הרגעיות שלנו. זאת אומרת, חומר הגלם מהשיטה הכחלחלה: האם הוא באמת יכול להיות אלטרנטיבה ואיך? איך יראה פס היצור? האם הוא באמת יותר מקיים מזה של אבן הכורכר, מה יהיו ההשלכות של ייצור כזה וכד׳?

ולגבי המסקנות, אני חושבת שהבנו את המנעד שבו אנחנו יכולות לפעול כמעצבות ברגע שאנחנו פותחות את הגבולות של הסטודיו והידע שיש לנו ועובדות בהקשרים אחרים, אולי בצורה פחות ישירה לתעשייה, אלא כזאת ששואלת שאלות על התעשייה ועל ההשלכות שלה. ולאן אפשר להגיע ברגע שאנחנו מתחילות לעבוד עם אנשים אחרים, מוסדות, מומחים וכד׳. 

אז פרק א׳ הסתיים בתערוכה בבית הראשונים וכרגע אנחנו עובדות על פרק ב׳ של הפרויקט, בין אם כהמשך ישיר למסקנות שלנו ובין אם העתקת המתודולוגיה למקומיות אחרת

יובל: יפה. משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרתן לפני שאומרות שלום?

עמליה: שהתערוכה פתוחה עד תחילת ספטמבר, והמרחב של בית הראשונים מרהיב, מרענן ושווה את היציאה מהעיר 🙂

אור: ובמידה ומגיעים לתערוכה ממליצות לא לשכוח להציץ על הנוף מהמרפסת המזרחית של הבית 🙂

---

עמליה שם טוב ואור דגן | שמורה
בית הראשונים, עמק חפר
נעילה: 1.9