מתנפחות ופראיות: המפלצות החדשות של ירושלים, בגן הבוטני ובחוצות היוצר

חגית: הי אלכס, מה שלומך בימים אלה? הכי עסוק שהיית אי פעם?

אלכס:  כן ימים עמוסים אבל מאוד מספקים

חגית: למעשה עבדת על שתי תערוכות ענק במקביל – האחת בוטניפלצת, שנפתחה ממש לאחרונה בגן הבוטני, והשנייה בחוצות היוצר… חזק בירושלים 🙂

אלכס:  גדלתי ולמדתי בעיר, לכן הרבה מכל התהליך שלי בתור אומן ומעצב קרמו עור וגידים פה בירושלים

חגית: וכשאני אומרת ״תערוכות ענק״ אני מתכוונת לענקים בתערוכות: יצירות פיסול מתנפחות, בגודל ניכר (מה טווח המידות?)… תכניס אותנו לתמונה

אלכס:  הפסלים בגדלים משתנים, החל משני מטר ועד עשרות מטרים. תמיד מרגשת אותי המחשבה כמה גדול יהיה הפסל הבא 🙂

חגית: נפגשנו לראשונה ליד הקוף בשבוע העיצוב בירושלים, 2019 (לפני הקורונה). שם כותרת התערוכה הייתה ״קרקס הבריחה״ והקוף ישב בגינת בית הנסן, מואר מבפנים, חמוד ומסתורי. (אגלה לך סוד, אצלי באנשי קשר אתה שמור עד היום בשם אלכס קוף כתום. במובן הטוב כמובן)

אלכס:  אחרי ההקמות בשמש בחודש האחרון התיאור של הקוף הכתום מאוד תואם את המראה שלי עכשיו…

חגית: וואו. לא קל. בוא נדבר רגע על המסלול שלך – למדת עיצוב תעשייתי בבצלאל, ופנית לכיוון מאוד לא שיגרתי. הקוף בבית הנסן היה מעין ״בלון ניסוי?״ (משחק המילים מכוון). מתי נכנסת לזה בכל הכוח?

אלכס:  סיימתי את הלימודים לפני שבע שנים במחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל. מיד עם סיום הלימודים יחד עם קבוצה של חברים הקמנו סטודיו עצמאי, כמו אופן ספייס אבל ללא עזרה ומימון עירוני, הכול בכוחות עצמנו. ועבדנו שם על מגוון רחב של פרוייקטים, אני התעסקתי בנגרות, בקרמיקה, ציורי קיר, ועוד הרבה דברים בתחום האומנות והעיצוב.

אחד הדברים שהכי הפריעו לי מהיום שסיימתי לימודים ויצאתי לדרך עצמאית זה שאין לי נישה ספציפית בעיצוב, ואני מעצב ״כולבויניק״. לאורך כל הדרך חיפשתי את התחום שישלב את כל היכולות שלי, שזה הפקת אירועים, ניהול צוותים של עובדים, יכולות אירגון, וניהול, וכמובן עיצוב ואומנות.

ב־2019 ישבתי המון באתרי עיצוב וראיתי איזה מבנה מתנפח שמישהו עשה, וזה הלהיב אותי… לאחר מחקר הבנתי שזה תחום מאוד רחב ולא מספיק מנוצל, כך נכנסתי לזה. בגדול אני מציע ״שיטת עבודה״ ולא מוצר (לקח לי זמן להבין את זה). אני כמו נגר, שיכול לבנות סירה, יכול לבנות ארון, או צעצועים לילידים או בית. ומשם זה רק אני, הדמיון שלי, והמתנפחים

חגית: זה ממש כמו המתנפחים של ג׳ימבורי לילדים ומסלולי אתגרים בבריכות? או שזה דומה יותר לדמויות המרחפות בתהלוכת מייסיס בניו יורק? מה ההבדל בעצם?

אלכס:  אני איפשהו באמצע – הג׳ימבורי זה תחום דומה אך שונה, סוג הבדים יותר עבים וחזקים והאפשרויות העיצוביות והתקנים מגבילים את הנישה הזאת, ומונעים ממנה להגיע לצורניות מטורפת. אבל אגלה לך בסוד שאני כבר על זה:) מפתח את הכיוון.

במייסיס פארייד אלה בלוני הליום בתקציבים לא הגיוניים, וגם שם הצורניות מוגבלת, בגלל הצורך שלהם להיות אטומים, לכן הצורה צריכה להיות פשוטה יחסית. אני לא מוגבל, לא צורנית ולא צבעונית… כל צורה צבע, שקיפות, מיקום ורעיון בר ביצוע

חגית: באמת הדבר הבולט במיוחד בעבודות שלך, מעבר לצבעוניות זה הפראות הצורנית. יצורים וצורות שחורגים מגיאומטריה שבלונית

אלכס:  בג׳ימבורי הצורניות מוגבלת מאוד, גם בגלל בטיחות ורישוי. לי יש חופש פעולה

אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, ואני חושב שעושים משהו יפה ומיחד קשה להגזים. כל העבודות בגן הבוטני (25 מתנפחים) בעיצוב מקורי שלי, תכנון בשטח, ותוספות טכנולוגיות של מכונות עשן, לדים זזים; מתנפחים עם תנועה של איברים, מזרקת מים ועוד. לקחתי את זה לnext level

חגית: בוא נתמקד בשני הפרויקטים שקורים ממש עכשיו – האחד הוא תערוכה שכולה שלך – בגן הבוטני בירושלים. 25 עבודות (25?! לא הגזמת בכלל), בעיצוב שלך מ־א ועד ת

אלכס:  אני מאוד אוהב את מה שאני עושה, ואני חושב שעושים משהו יפה ומיחד קשה להגזים, וזה לא המקרה:)

אז כן – כל העבודות בגן הבוטני הן בעיצוב מקורי שלי, תכנון בשטח, ותוספות טכנולוגיות של מכונות עשן, לדים זזים; מתנפחים עם תנועה של איברים, מזרקת מים ועוד. לקחתי את זה לnext level, וזו רק ההתחלה

חגית: נשמע חלומי. איזה תקציב צריך בשביל דבר כזה? וכמה זמן עבודה?

אלכס:  לקח שבעה חודשים, מהסקיצה הראשונה בעיפרון ועד להצבה. אלה פרוייקטים בסדר גודל של כמה מאות אלפי שקלים. רק עובדי ההקמה עולים כ־100 אלף שקל, לפני הכול

חגית: מי יזם את התערוכה – הגן הבוטני או אתה? הדמויות הן פרי דמיונך?

אלכס:  את התערוכה בגן הבוטני יזם המנכ״ל של הגן, תום עמית, שבא אליי יום אחד ואמר שיש לו רעיון… משם היו המון פגישות: לבניית הקונספט, סיורי שטח, פגישות עם בוטנאים של הגן, לאיפיון הצמחים. הפסלים הם דמויות של ״מפלצמחים״ והיה חשוב שיהיו אותנטיים לצמחייה של הגן. וכך שלב אחרי שלב, עם הרבה סקיצות ושינויים, הגענו יחד לפיצוח של התוכן

חגית: ואז ישבת לעצב את הפסלים? עד כמה היצורים נגישים לקהל – מותר לגעת? לטפס? או לראותם בלבד?

אלכס:  חלק מהיצורים נגישים, אפשר לגעת אבל לא קופצים ולא מטפסים

חגית: איפה נתקלת בקושי? ואיך פתרת את זה?

אלכס:  בתחום הזה יש אין ספור קשיים – כספיים, טכניים, ועוד… בגלל שמדובר בפרוייקטים עם המון מרכיבים, מהתכנון, ביצוע, הקמה, תפעול, פירוק, איחסון, הובלות, ועוד, וכל פרוייקט ״מתנהג״ באופן שונה, מבחינת תנאי השטח, משך הפרוייקט, סוג לקוח, ועוד ועוד. אז כל הזמן יש משהו. אבל עם הזמן מפתחים אדישות מקצועית ולומדים לא להיות בלחץ ולהתמקד בעשייה.

כמובן זה שאני לבד כרגע ואין לי הוצאות זה מאפשר לי להגשים את השגעונות שלי, ולקחת סיכונים מבלי לחשוש יותר מדי

חגית: כמי שגדל בירושלים, קיבלת השראה גם מהמפלצת המפורסמת, פסל ״הגולם״ של ניקי דה סנט פאל? לדעתי, הפיסול הרך שלך הוא גלגול של אותו חופש יצירתי. החומרים אמנם אחרים ורחוקים זה מזה אבל הנפחיות, הצבעוניות, הצורות הפרועות והיצורים ההיברידיים

אלכס: יש דמיון מסויים. מילדות תמיד הייתי הילד הזה שכשכולם הולכים לשחק כדורגל או לשבת עם הבנות אני הייתי הולך לחפש עקרבים ונחשים ולחפש הרפתקאות. מאז ועד היום אני מאוד סקרן, הכול מעניין אותי אני רוצה לדעת הכול על הכול, ולכן עולם הדימויים שלי בגיל 35 רחב יחסית.

הייחוד שלי זה שאני יודע לתת מענה למגוון מאוד רחב של לקוחות בתחומים שונים בזמנים יחסית קצרים. (לעומת פיסול שדורש עבודה של חודשים ואפילו שנים). וגם בגלל שמדובר על משקלים מאוד קלים – יכולים להיות מיקומים מאוד מפתיעים, ששום דבר משום חומר אחר לא יכול להשתלב בהם

חגית: ובאמת במקביל עבדת בערוץ נפרד על פרויקט שאצרה יערה זקס עבור חוצות היוצר, עם עיצובים של אמנים מסצנת הסטריט־ארט. אמנים כמו דניאל פילוסוף, ארז שמח erezoo או DIOZ, שהדמויות וסגנון הציור הייחודי של כל אחד מהם קיבל לפתע נפח ונוכחות עצמאית. מה ההבדל בשלבי הפיתוח בין עבודה שהיא שלך לעבודה עם יצירות של אחרים?

אלכס: בגדול אין הרבה הבדל. אני רואה את היצירה שלי בתור עבודת עיצוב נפרדת מהסקיצה של האמנים. כשאני מקבל ציור דו־מימדי מאמן אז מתחיל תהליך העיצוב, המעבר מדו־מימד לתלת־מימד משנה הכל

חגית: אלה תערוכות מושקעות ועתירות תקציב – כמה זמן הן מתוכננות לעמוד? כמה המתנפחים עמידים בתנאי מזג אוויר כמו השמש הישראלית?

אלכס: התערוכה של הגן הבוטני תעמוד חודש ימים משם אנחנו חושבים להציע אותה לגנים בוטניים נוספים בעולם, שכבר מביעים עניין. התערוכה של יערה זקס בחוצות היוצר תעמוד שבועיים וגם משם ניתן לשלב את הדמויות למגוון אירועים ופסטיבלים בארץ ובעולם.

מבחינת תנאי מזג האוויר – היו לי כמה פרוייקטים שעמדו בחורף, ובקיץ כמעט שנה בחוץ ללא הפסקה, הם מאבדים מעט צבע אבל עומדים איתנים ויציבים, רוח, שמש, גשם

חגית: ללא מגבלות של כסף, מקום וזמן – איפה היית חולם להציג את העבודות שלך?

אלכס: החלום זה לצאת לזירה הבינלאומית. הסיפוק מזה מאוד גדול – לעשות גב במה להופעות מוזיקה של הלהקות הגדולות בעולם, אירועים מרכזיים כמו החגיגות שנה החדשה בניו יורק ועוד

חגית: וזה כבר קורה? מה הדבר הבא?

אלכס: יש כמה דברים על הפרק: כמה פרוייקטים לפסטיבל המידברן שיהיה בחודש אוקטובר, עוד אירוע לחברת חשמל בחדרה, אירוע נוסף של יערה זקס במלון אימפריאל בתל אביב כבר בסוף אוגוסט, ועוד דברים נוספים בדרך:)

חגית: נפלא. ואיך התגובות? קהל היעד מגיב היטב? יש ביקורת?

אלכס: התגובות נפלאות, אנשים לא ראו דברים דומים בשום מקום, ומיצגים צבעוניים ענקיים, ובמיקומים מוטרפים, מגרים את הדמיון, וגורמים לפליאה רבה! חשוב לומר שלא כל הדברים מיועדים לילדים, הביקורות מגיעות גם ממבוגרים, עד היום אני שומע רק ביקורות טובות. יש ביקורות בונות, ומהן אני משתפר

חגית: טוב מאוד. אז קבל ביקורת בונה – הקוף הכתום שבזכותו היכרנו לא יוצא לי מהראש. אז תמשיך כך ותגיע רחוק

אלכס: תודה

---

בוטניפלצת | אלכס חייצקי
הגן הבוטני האוניברסיטאי, ירושלים. עד 31.8

Creatures in the City
אוצרת: יערה זקס
חוצות היוצר, בריכת הסולטן, ירושלים. עד 19.8