איילה בריידמן‎: פתאום כל מה שידעתי על עצמי כיוצרת ישראלית השתנה

יובל: הי איילה, מה שלומך בימים אלו של חודש אוגוסט? מה קורה באוגוסט בפורטו?

איילה: הי יובל, אצלי טוב. אוגוסט בפורטו זה חודש חם אבל עם הפוגות של קרירות ורוחות… קצת מזכיר את ירושלים. פורטו מאוד עמוסה בתיירות, כי כולם בחופש, גם המקומיים בחופש. אז יש גם הרבה מקומות סגורים, גלריות לדוגמה

יובל: וואלה. ספרי רגע איך מכל המקומות בעולם התגלגלת לפורטו, אחת הערים המהממות כתייר אבל אין לי מושג איך זה לגור שם

איילה: זה התחיל בהחלטה מאוד שרירותית האמת… לפני שנה וקצת גיל ואני החלטנו לעשות טיול לגיל 30 שלנו. כבר כמעט הזמנו כרטיסי טיסה לתאילנד וברגע האחרון הצעתי את פורטוגל. אף פעם לא היינו פה לפני אבל שמענו הרבה דברים טובים.

כשתכננו את הטיול לקחנו בחשבון שאולי נתאהב ונרצה לעבור לגור בפורטוגל, אז טיילנו עם רכב וניסינו להגיע לכמה שיותר מקומות, וברגע שהגענו לפורטו ידענו שזה המקום בשבילנו. גרנו בתל אביב לפני (שנינו ירושלמים במקור) וליסבון הייתה גדולה מדיי… אז בחרנו בפורטו 🙂

חוץ מזה שכמעצבים רצינו להרחיב את היריעה, להגיע למקומות חדשים ולפרויקטים מעניינים, ופורטוגל נראתה לנו כמו מקום מאוד רגוע ונינוח לעשות את זה משם

יובל: אז זה הזמן לספר מי זה גיל כי לא כולן מכירות, וגם ספרי קצת עלייך באותה הזדמנות ועל LAVA

איילה: גיל הוא גיל אלדור, מעצב מוצר, כמוני. שניננו למדנו בבצלאל בשנים שונות. הוא סיים את הלימודים שנתיים לפניי, היה לו סטודיו עצמאי שבו הוא ייצר רהיטים ופריטי עיצוב לבית (עדיין אפשר להשיג בסאגה)

איילה: אני איילה, אחרי שסיימתי את בצלאל פתחתי סטודיו ויצרתי בעיקר בחימר: כלים שימושיים, פיסוליים וגופי תאורה. ה״ניחוח״ של העבודות שלי היה שילוב של עיצוב ואומנות, או אומנות שימושית. חברה שלי קראה לי איילאב ומאוד אהבתי את זה, וכשהתחלתי עם הקרמיקה זה הפך לאיילאבה ובסוף נשאר רק lava…

הסטודיו שלי היה פעיל כשנה לפני שהחלטנו לעזוב. המעבר עשה שינוי גדול לגוף העבודות שלי, שאני מאוד שמחה עליו מכיוון שזה איפשר לי לא ״להיתקע״ במקום הכייפי של הקרמיקה, וליצור בעוד מדיומים

יובל: כמה זמן אתם כבר בפורטו?

איילה: כמעט שמונה חודשים

יובל: אז מה קרה ליצירה בשמונה חודשים האלו? אני מניח שקצב האירועים שם שונה, כי פה מה שקורה ביום במקומות אחרים לא קורה גם בחודש או בשנה

איילה: קודם כל אני אגיד שאחת הסיבות שעברנו לכאן זה כדי להוריד את הקצב. אנחנו אנשים שאוהבים לעשות, ומסוגלים להיסחף לעשייה ולעבודה בלתי נגמרת, מה שמוכר להרבה ישראלים ועצמאים שעובדים סביב השעון. ידענו שהמעבר יהיה מטלטל ויקח אותנו כל כך הרבה צעדים אחורה שנהיה אפילו לפני מה שנקרא ״בהתחלה״, הרי אין לנו שפה ולא הכרנו פה שום דבר ואף אחד.

הגענו לפורטו והיו כמה חודשים של הסתגלות. לקחתי איתי צבעי שמן והתחלתי לצייר. הייתי צריכה ליצור משהו.. במשך חמישה חודשים לא היה לנו בית קבוע ולא יכולתי להתחייב להתחיל לאגור ציוד, או לשכור סטודיו כי לא ידעתי איפה נגור.

בלי תחושת קרקע יציבה, בלי בית ועם המון געגועים ותחושת זרות בפורטו, הרגשתי שהיצירה שלי מתעסקת בהשלת עור, כמו נחש. פתאום כל מה שידעתי על עצמי כיוצרת ישראלית השתנה

אבל לא הסתפקתי בציור: רציתי מאוד לפסל. הרגשתי שאם אני לא אעשה משהו עכשיו אני אשתגע. אז הלכתי לסופר וקניתי נייר טואלט וקמח, והתחלתי לפסל בעיסת נייר.

התקופה הזאת הייתה מאוד משמעותית בשבילי כיוצרת. בלי תחושת קרקע יציבה, בלי בית ועם המון געגועים ותחושת זרות בפורטו, הרגשתי שהיצירה שלי מתעסקת בהשלת עור, כמו נחש. פתאום כל מה שידעתי על עצמי כיוצרת ישראלית השתנה. הקונטקסט של היצירה השתנה, וכל מה שהיה מובן מאליו לפני, נעשה לזכרונות וגעגועים למוכר ולאהוב שבישראל

יובל: ומה יצא מזה?

איילה: התחלתי ליצור עבודות קיר מעיסת הנייר, שהן המהות של החיבור שלי לישראל. הטקסטורה היבשה של הנייר והצבעים בסקאלת החומים־טבעיים שמזכירים את המדבר. חלק מהעבודות מופשטות וחלק עם פיגורות של כדים שמזכירים לי ממצאים ארכיאולוגיים מישראל.

הסגנון שלי לא מושלם ולא שואף לשם, החיפוש שלי הוא אחרי טקסטורות וצבעים טבעיים והחיבור ביניהם. וכל מה שמזכיר את הנופים של מדבריות ישראל

יובל: וזה לגמרי דקורטיבי, נכון? אין פה איזו פונקציונליות?

איילה: כן, לגמרי דקורטיבי. אני מאוד אוהבת דברים שימושיים אבל החלטתי לנסות לא לחשוב על שימושיות בתהליך הזה. בהתחלה זה היה ליצור בשביל עצמי, מעין תזכורות לשים על הקיר, ואז זה התפתח לסדרה של ה״תזכורות״ האלה

יובל: אז מה עכשיו? איך את מספרת על זה בפורטו? כי יש לי תחושה שבם לא שמעו על פורטפוליו, למרות שאנחנו חולקים את אותן האותיות…

איילה: עכשיו אני משיקה את הקולקציה החדשה הזאת שיצרתי באתר שלי. ובינתיים מתבשלים להם פרויקטים מעניינים עם חנויות עיצוב וגלריות מקומיות. אבל בינתיים הסדרה החדשה חשופה לכולן באתר

יובל: תגידי משהו על סצינת התרבות/אמנות/עיצוב בפורטו?

איילה: פורטו היא עיר מאוד מיוחדת. למרות ההיסטוריה המפוארת שלה, היא הייתה די נטושה במשך שנים, עם הגירה שלילית רצינית. בעשור האחרון התחיל לגדול העניין סביבה (וסביב פורטוגל בכלל), ויש הרבה זרים כמונו שעברו אליה.

יש פה סצינת אמנות צעירה ומדליקה. יוצא לנו ללכת להרבה אירועי אמנות ותרבות בעיר, כי יש לנו הרבה חברים יוצרים בכל מיני תחומים. יש פה עוד המון מקום לעשייה, וכיוצרים זה מה שמרגש אותנו פה. 

העיר הזאת די קטנה ומהר מאוד מכירים את האנשים בסצנה. וזה מרגיש כמו מקום טוב להתחיל בו. בכל סופ״ש יש לפחות אירוע אחד כמו סטודיו פתוח, פתיחת/נעילת תערוכה, ואירועים אחרים שהם מאוד מקומיים, לא פונים לקהל התיירותי אלא למי שחי פה בעיר.

והעיר באמת יפהפיה וממלאת השראה. היא מאוד פסטורלית, הרבה פעמים יוצא לי לראות אנשים יושבים בכל מיני אזורים בעיר ומציירים את הנוף