כזה, כאילו: ערן צור ושנות ה־80 בכנס אדריכלות במוזיאון תל אביב

זוכרים את שנות השמונים העליזות? את התרבות הפוסטמודרנית שהתחילה בשינקין ולאחר מכן כבשה את העיר כולה? את הכזה־כאילו שהיה שגור בכל משפט שני? ארכיון עזריאלי לאדריכלות שבמוזיאון תל אביב לאמנות חוזר לשנות השמונים, כדי לבחון את התרבות של אותן שנים, ובעיקר את האדריכלות הפוסטמודרנית שהתפתחה בתל אביב בתקופה זו. הכנס ״כזה, כאילו: אדריכלות פוסטמודרנית בתל אביב״ יתקיים ביום ד׳ 6.9 במוזיאון תל אביב, כחלק מאירועי התערוכה ״חורבות פוסטמודרניות: מתחם הדולפינריום וכיכר דיזנגוף״. הכניסה לכנס חופשית, בהרשמה מראש.

מאז שנות השמונים נבנו בתל אביב מספר רב של בניינים פוסטמודרניים. די לחשוב על בנייני המגורים שנבנו אז בעקבות הנחיית ״המרפסות הקופצות״, על הבניינים שקיבלו חיפוי קרמיקה ורודה, ובראשם בניין ״האופרה״ בקצה רחוב אלנבי, שבגרסתו הראשונה היה מחופה בוורוד; על הבניין האקלקטי בפינת טיילת להט ורחוב טרומפלדור, מעל חוף הים, שמצטט מסגנונות בנייניים שונים; על כיכר דיזנגוף המוגבהת, או על דיזנגוף סנטר – שהיה אחד הקניונים הראשונים של ישראל. כל אלו מייצגים את האדריכלות הפוסטמודרנית שהתפתחה בישראל החל בשנות השמונים.

צילומים: אלעד שריג, מוזיאון תל אביב

 

כיום, 40 שנה אחרי, עולה השאלה לאילו מהמבנים הללו יש ערך היסטורי או עכשווי שמצדיק ואולי דורש לשמר אותם, ומה אפשר וכדאי להרוס לטובת הקמת מבנים עדכניים. תל אביב מיתגה את עצמה כעיר לבנה, זכתה בחסות אונסקו כאתר מורשת עולמי לאדריכלות הסגנון הבינלאומי המודרני (בהשפעת הבאוהאוס) והעירייה פיתחה תוכנית שימור מקיפה ויסודית של המבנים המודרניסטיים בעיר, אלה שנבנו בעיקר בין שנות השלושים לשנות החמישים.

עתה עולה השאלה, מה צריך לעשות עם האדריכלית הפוסטמודרנית? מה חשוב לשמר ומה לא. בשאלות אלו ואחרות ידונו אדריכלים שפעלו באותה תקופה: סימונה בר שגיא, אילן פיבקו, צבי הראל ותאה קיסלוב, יחד עם מנהל מחלקת השימור של עיריית תל אביב, ירמי הופמן.

ערן נוימן, מנהל ארכיון עזריאלי לאדריכלות, יגדיר את האדריכלות הפוסטמודרנית של העיר. את הכנס ילווה הזמר והסופר ערן צור בהופעה מיוחדת, שבה ישיר ויספר, על ״העיר המופרעת הזו״ שאותה הוא כל כך אוהב.

כזה, כאילו: אדריכלות פוסטמודרנית בתל אביב
יום ד׳, 6.9, בשעה 18:00, מוזיאון תל אביב לאמנות.
הכניסה חינם. הרשמה בלינק.

ערן צור. צילום: איה זך