באמנות של ענבר הימן, שנחטפה לעזה, יש כוחות על של דמיון ונשמה יתרה

ענבר הימן (27), שנחטפה ממסיבת הטבע ברעים, היא אמנית רב־תחומית שתמיד מחפשת את ״הנשמה היתרה ביצירה״ – מעיד עליה ירון שין, שעמד עד לאחרונה במשך תשע שנים בראשות המחלקה לתקשורת חזותית במרכז האקדמי ויצו חיפה. הימן, שעתידה להתחיל שנה ד׳ בלימודיה במחלקה, ניחנה לדבריו במגע קסם יצירתי נדיר, המאפשר ״חיבורים בלתי־אפשריים, ההופכים משהו מסטנדרטי, או משונה ומוזר – לקסום״.

הימן חברה בשנת הלימודים החולפת לשלושה סטודנטים נוספים (ענת מולטקובסקי, אנה מרון ואדם שמס) בהגשה קבוצתית. בקורס בהנחיית שין, הם יצרו מרחב אינטראקטיבי, המבקש לדמות את תהליך הבריאה. החלל המרהיב, ״מסוג העבודות שאפשר למצוא במוזיאונים״, לדברי שין, שילב טכניקות מגוונות.

״הצופה נכנס לחדר חשוך, שבו כמה מסכי וידיאו, ורצפה שעשויה מחומר דמוי צמר גפן מואר, שנראה כמו ענני עשן; כל תנועה שלו מפעילה חיישנים שמגיבים למה שהוא עושה. חלקים מהעבודה מצלמים אותך ומשקפים אותך, את הגוף שלך, על ידי מניפולציות גרפיות שמוצגות במסכים ומתרחשות תוך התנועה״.

״בריאה״ היא יצירה מרגיעה,אומר שין, כמעט מנחמת, אך גם מאתגרת – אינטלקטואלית ורגשית: ״היו כאלו שטענו שהם כמעט הרגישו תחושות חוץ־גופניות, שאנשים חווים אולי במדיטציה, או בתהליך רוחני פנימי. זה סדר שאין לו התחלה וסוף, זמן מוגדר; אתה יכול לנוע בו ודברים משתנים כל הזמן, יכולים להצטרף אליך אנשים נוספים, שכניסתם משנה את מה שאתה חווה״.

הבריאה. צילומים: המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו חיפה

לדבריו, הימן היתה הכוח המניע מאחורי המיצב – תודות לדמיון הפורה שלה. ״היא כזו. הפרויקטים שלה תמיד מושכים לחוויה שמעבר: איך לגרום לאנשים אחרים שמסתכלים על העבודה להרוויח משהו נוסף שמעבר. במקומות שבהם צריך להמציא, לדמיין ולתאר דברים אמורפיים לחלוטין – היכולת שלה לברוא עולמות ׳בתוך הראש׳ נמצאת בשיאה״.

הדמיון הוא זה שמוביל את הימן לאתגר את עצמה להתפתחות אמנותית. ״ברגע שיש לה רעיון, גם אם הוא בטכניקה או בפורמט שהיא לא הכירה בכלל, בין אם זה בפיסול או במידול בתלת־ממד, היא תשב ותתחיל ללמוד את התחום מאפס עד מאה, עד שתגיע לתוצאה שהיא רוצה״, מספרת נעמי גולדשטיין, חברתה ללימודים.

ירון שין: הפרויקטים של ענבר תמיד מושכים לחוויה שמעבר: איך לגרום לאנשים אחרים שמסתכלים על העבודה להרוויח משהו נוסף שמעבר. במקומות שבהם צריך להמציא, לדמיין ולתאר דברים אמורפיים לחלוטין – היכולת שלה לברוא עולמות ״בתוך הראש״ נמצאת בשיאה

״בפרויקט בשם ׳טוטם׳ היא השתמשה בפחיות צבע, ורצתה לעבוד עם חומרים שיש לה בבית. היו לה המון פחיות, והיא לא ידעה לפסל איתן – ולכן היא ישבה וצפתה בסרטונים, והתחילה להתנסות בעבודה עם סכין יפנית עד שהצליחה ליצור את הפסל שראתה בראש. לא הרתיע אותה ללמוד דברים חדשים: להפך, היא התלהבה מזה ושמחה לקבל עוד משהו שתוכל להכניס לסט הכלים שלה״.

גולדשטיין מעידה שעבור הימן, הגשה במסגרת האקדמית היא רק נקודה בתהליך מתמשך: ״יצירה זה משהו שהיא חיה בשבילו, חלק בלתי נפרד ממנה – וגם אם היתה הגשה שנגמרה, היצירה עומדת בפני עצמה״. ואכן, הימן המשיכה ללטש ולשכלל את פסלה ״טוטם״ גם הרבה לאחר סוף הסמסטר.

לבסוף, אומרת יעל ברנע־גבעוני, שכמרצה במחלקה ליוותה את תהליך היצירה, מיכלי הספריי הזנוחים נדמו בידי הימן כמעשה חושב. ״היא לקחה חומר זול, פסולת, שהיתה יקרה לליבה – ובגלל שהיתה חשובה לה, עניין אותה לעסוק בה ביצירה. עם כל הקשיים, כמו צורת הגליל וחיתוך המתכת – התוצרים היו מלאי חיים ואישיות״. נאמנה לאופייה החייכני, יצרה הימן קבוצת דמויות פיגורטיביות, בעלות אישיות נבדלת, מצטחקות.

טוטם. צילום: יעל ברנע גבעוני

חזי החייזר

הימן הפיחה חיים בדמויות פנטסטיות גם בהגשה נוספת שיצרה לצד גולדשטיין, בקורס עיצוב ממשקי משתמש. המרצה, רונית יזרעאלי, מתארת: ״גם אם היה בריף מסוים, ענבר תמיד מחפשת איך להביא לידי ביטוי את היכולת שלה לייצר עולמות עשירים. העולם הבדיוני מאוד בולט בעבודות שלה״.

וכך, השתיים יצרו ממשק דמוי־נטפליקס המלווה באווטאר בשם ״חזי החייזר״, במסגרתו שולב משחק המאפשר ״הרכבת חייזרים״ עצמית בידי הגולשים. ״ראיתי שמה שבאמת מלהיב אותה הוא העיסוק בבדיון, איור הדמויות שיוצרות אנגייג׳מנט אנושי יותר; לנטוע את הדמיון פנימה״.

מספוקן וורד לעולם הגרפיטי

הימן גדלה בפתח תקווה, אחות בכורה לעידו. לאחר טיול ארוך במזרח  עברה לחיפה ב־2020, אז החלה בלימודיה בוויצו. אולם, היא הגיעה לעיסוק ביצירה עוד בנעוריה, כתלמידה במגמת קולנוע בתיכון ״אחד העם״ בפתח תקווה, וכבוגרת תנועת תרבות, בסניף ירושלים.

גולדשטיין נזכרת כיצד נפגשו לראשונה באירוע ספוקן וורד שהפיקה חברתה, כבר בגיל 18: ״ענבר עשתה שנת שירות בתנועת תרבות, והקומונה שלה ניהלה מועדון שמפיק פעילויות תרבות לנוער״. בתקופה זו הפיקה הימן אירועי ספוקן וורד רבים בכל רחבי הארץ, ועסקה בעצמה ביצירה בתחום – תוך ששאפה לביטוי רגשי כן: ״אלו היו קטעים מאוד אותנטיים, לא מתייפייפים… היא לא ניסתה להסתיר דברים, תמיד שמה סימן קריאה על מה שהיא חושבת״.

יוצרת גרפיטי. צילומים: אלבום משפחתי

בן זוגה של הימן, נועם אלון, שלומד עמה במחלקה, מספר כיצד התשוקה לשכלל את המבע היצירתי דחפה אותה להעביר את הקיץ האחרון בהכשרה מקצועית בתוכנות אנימציה, הרבה מעבר לתכנית הלימודים – אחד מני תחומים רבים שבהם היא יוצרת. ״ענבר אוהבת לעשות כל מה שקשור לאמנות: לצייר, לאייר, לעסוק בחומר, מידול תלת־ממד, לקשט את כל הבית, מהדברים הכי מורכבים להכי פשוטים״.

לאחרונה, החלה לעסוק גם בעיצוב תכשיטים והדפסת פוסטרים, והציגה בחול המועד סוכות בהפנינג אמנים בחיפה: ״היה לה דוכן, שבו הציגה את פירות עבודתה. ציורים, תכשיטים שהכינה, עגילים ושרשראות, פוסטרים שעיצבה – היה אפשר לראות בו הרבה מהאמנות והייחודיות שלה״. תחת הכינוי ״PINK״, פועלת הימן, לעתים לצד בן זוגה, גם בתחום יצירה נוסף – אמנות רחוב וגרפיטי. ״כל קהילת הגרפיטי בארץ מכירה אותה״, אומר אלון, ״כי היא נחשבת כאחת מהטובות בתחום, בזכות הנועזות והעומק שלה״.

מרציה וחבריה של הימן מתארים אותה כדמות שמחה ואנרגטית, ״חברה טובה שנעים להיות לצידה״, קולגיאלית ומלאת התחשבות בזולת. ואכן, בשבת, 07.10, הגיעה למסיבת הדמים ברעים כ״הלפרית״, המספקת תמיכה למבלים. בשעות הבוקר, עם הגעת מחבלי החמאס למקום, ניסתה להמלט לצד שני ישראלים נוספים, אך נחטפה בידי רוכבי אופנוע חמושים שהגיחו במפתיע.

בסרטון שפרסם החמאס היא מתועדת בעודה נגררת אל עבר רצועת עזה. עשרות מדורשי שלומה, בהם כמה מבכירי אמני הרחוב בארץ, התאספו השבוע ליצירת כתובת גרפיטי ברוחב 240 מטר במחלף קריית אונו, בקריאה לשובה הביתה במהרה. וכך, מסכמת גולדשטיין, ״כל האנשים שקרובים אליה כרגע, וגם אנשים שהכירו אותה בעבר, אם לפני שנתיים ואם לפני עשר שנים – עושים הכל כדי להחזיר אותה אלינו״.

אתר הקמפיין להחזרתה משבי החמאס >>
המטה להחזרת החטופים והנעדרים >>

מחזירים את ענבר. צילום: מ״ל

ענבר הימן. צילומים: אלבום משפחתי