בוא אלינו לסלון: המערך הנודד החדש של זומו יצא לדרך

בשיחות הראשונות בין אנשי הצוות של זומו – המוזיאון הנודד, אחרי פרוץ המלחמה, העלו כולם את העובדה שהמקום הכי מנחם עבורם כרגע הוא הסלון הביתי שלהם. הם מארחים בסלון שלהם, מתארחים בסלון של אחרים, וכל מה שהם רוצים זה שמישהו יחבק ויארח אותם. ״הישיבות של הצוות היו מתקיימות לרוב בסלון הביתי שלי״, מספרת מילנה גיצין־אדירם, היזמת והאוצרת הראשית של זומו. ״כשעברנו לזום הבנו שאנחנו מתגעגעים לנוכחות הפיזית אחד של השני. מתוך התמהיל הזה חשבנו מה אנחנו יכולים לעשות״.

את זומו הקימה גיצין־אדירם לפני כשש שנים, בשנת 2017. מטרתו הוא להיות מוזיאון נייד, מבוסס קהילות, שנודד בכל רחבי ישראל ומציג תערוכות מתחלפות שנוצרות ונאצרות יחד עם הקהילות המקומיות. עד כה הוא ביקר בתשע תחנות ברחבי הארץ, מצפון לדרום, מנהריה ועד ערד, בכל אחת מהן פעל למשך תקופה ממושכת של כמה שבועות בתערוכה קבוצתית גדולה ופעילויות שהתקיימו במסגרתה. התחנה העשירית שלו היתה אמורה להפתח בעוד כשבוע וחצי ברמת הגולן.

צילומים: תומר פרוכטר

״ידענו שאנחנו לא יכולים לצאת עכשיו לרמת הגולן כמתוכנן״, מספרת גיצין־אדירם. ״בימים הראשונים, כל אנשי הצוות התנדבו במקומות שונים, אבל כולנו הרגשנו שאנחנו לא ממצים את היכולות שלנו בצורה המשמעותית שאני יודעים למצות אותן. החלטנו לקחת את המודל של הסלון הביתה ולשכפל אותו ברחבי הארץ, להביא את מה שאנחנו יודעים להביא ולחזור לקונספט המקורי של זומו שהיה אמור להיות משאיות עם ציוד שמסתובבות ממקום למקום״.

אנחנו תמיד מתארחים במקומות שונים, אבל גם מארחים אצלנו, בשפה שלנו ועם הכלים שלנו. בכל תחנה שנגיע אליה נפרוש מיצב שכולל חמישה סלונים, בשטח כולל של 200 מ״ר, במסגרתו יש לכל סלון פונקציה אחרת, אבל כולן תחת הסיפור של זומו – חינוך, קהילה, אמנות

ביום שני האחרון יצאו הצוות עם שתי משאיות וחמש מערכות סלון שכוללות ספות, שולחנות, מנורות וכל דבר אחר שמאפיין את הסלון הביתי – בדרכם למושב עין יהב שבערבה. שם הקימו את התחנה הראשונה של ״סלונ/נע״ – מערך סלונים נודד המשלב אמנות וקהילה. המערך מתוכנן להגיע בכל שבוע ליומיים של פעילות במקום אחר בארץ, נכון לעכשיו במשך שלושת החודשים הקרובים.

״זומו הוא פרויקט שמאז ומתמיד עסק באירוח, באורחים ובמארחים״, מספרת גיצין־אדירם כשהיא עושה את הדרך דרומה לעין יהב. ״אנחנו תמיד מתארחים במקומות שונים, אבל גם מארחים אצלנו, בשפה שלנו ועם הכלים שלנו. בכל תחנה שנגיע אליה עכשיו נפרוש מיצב שכולל חמישה סלונים, בשטח כולל של 200 מ״ר, במסגרתו יש לכל סלון פונקציה אחרת, אבל כולן תחת הסיפור של זומו – חינוך, קהילה, אמנות״.

זומו בקליפת אגוז

המיצב הוא מסלול, שבו מתחילים המבקרים בסלון הראשון ומסיימים בזה החמישי – פעילות שיכולה להעביר בכיף גם כמה שעות טובות. הסלון הראשון הוא הסלון שמקבל את פני המבקרים. מחכים להם בו תה ועוגיות, ספרי אמן ומגזינים למבוגרים ולילדים, ואדם שמקבל את פניהם ומתחיל ביצירת הדיאלוג.

בסלון השני מתקיים פרפורמנס לייב לכל אורך שעות הפעילות. העבודה עצמה תתחלף בכל תחנה. בזו הראשונה בעין יהב תתארח השוטרת אז־אולי (פרפורמרית אקטיביסטית שמזדהה רק בשמה הפרטי, עידית) והאמן דניאל ורטהימר. בסלון הזה יתקיימו גם מופעים מוזיקליים שיארחו מוזיקאים שונים, כמו דוד פרץ שיתארח בעין יהב.

הסלון השלישי מוקדש לעבודות סאונד. ״זה חלל שבו המבקרים נמצאים בשקט עם עצמם״, מסבירה גיצין־אדירם. ״אחרי הפרפורמנס שצופים ופועלים בו יחד, זה הרגע להיות לבד, עם אזניות, כמו שאני מרגישה שאני רוצה לסיים בכל ערב על הספה. בתחנה בעין יהב פועלת בו עבודת סאונד של יפעת זיו שעוסקת ביערות גשם, שבסופה המבקרים יכולים להצטרף אליה בשירה״.

צילומים: מ״ל

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

בסלון הרביעי מוקרנת סדרה של עבודות וידיאו, על מסך טלוויזיה בגודל 75 אינץ׳ שמדמה כמובן טלוויזיה בסלון הביתי. ״בחרנו עבודות וידיאו שיש בהן נחמה. שמעניקות תחושה טובה, שמתאימות לכל המשפחה ושלא עוסקות בביקורת. זו לא היתה משימה קלה״. בין השאר אפשר למצוא ביניהם עבודות של שחר מרקוס ולי ינור, שרצות בלופ לצד עבודות נוספות בסדרה שאורכת בסך הכל כמעט 50 דקות.

הסלון החמישי והאחרון מחולק לשני חלקים: הראשון מארח סדנת אמן עם פעילויות לכל המשפחה, במקרה של עין יהב הן מועברות על ידי האמן צח שיף, והשני הוא חלל לפעילות יצירה עצמאית, בשיתוף פעולה עם מוזיאון תל אביב וערכות היצירה שהכינו בו בשבועות האחרונים.

למסע הכולל מתייחסים אנשי זומו כ״מסע עוטף ישראל״. ״אנחנו מתחילים בעין יהב שקלט מפונים מהדרום וגם מהצפון, אבל תפיסת העולם שלנו היא שכולם צריכים את הדבר הזה עכשיו. זה מסע ארוך טווח שאנחנו יכולים להגיע איתו להמון מקומות שונים, יש לנו את הפסיליטיז והתוכן יכול להתחלף בהתאם למקום. זה בעצם זומו בקליפת אגוז, זומו מצומצם ומרוכז שיגיע לכמה שיותר מקומות. פנינו כמובן לאמנים שאנחנו מכירים וכבר עבדנו איתם, אבל לא רק, וכנ״ל לגבי קהילות ברחבי הארץ. ברגע שהחלטנו להתחיל – הגיע מבול של בקשות ממקומות שונים שמבקשים מאיתנו להגיע, ואנחנו פתוחים עוד לקבל בקשות נוספות״.

מה תהיה התחנה הבאה?

״בשבוע הבא אנחנו בקיבוץ גבעת חיים איחוד ומאוחד בעמק חפר, ואז נראה לגבי התחנות הבאות. לקחנו לעצמנו כרגע שלושה חודשים, אבל גם אנחנו לא יודעים כמה זמן זה יימשך. יש לנו הרבה הזמנות אבל אני רוצה להיות גמישה. בניגוד למוסדות גדולים וכבדים, אנחנו מסוגלים להתגמש עם מה שצריך. אנחנו יכולים לגעת ולחוש בשטח מהו הצורך, ומזמינים גם אמנים ואמניות שרוצים לקחת חלק וגם קהילות שמעוניינות שנגיע אליהן לפנות אלינו״.

במקביל לפעילות בשטח עסוקה גיצין־אדירם כרגע גם במסע גיוס כספים עבור הפרויקט. ״גם בחזית הזו המצב קשה. ברור לכולנו שאפודים קרמיים יותר חשובים כרגע, אבל חייבים להתייחס גם למקום של הנפש, הלב והרוח.

״אנחנו לא באים לרפא. אנחנו באים להניח הזדמנות, להציע אפשרות למפגש דרך אמנות. אנחנו תמיד מאמינים בזה ועכשיו מאמינים בזה עוד יותר. יש עכשיו בכל הארץ המון יוזמות התנדבויות – הופעות, פעילויות, סדנאות למשפחות, אבל אנחנו באים עם משהו קצת אחר, שאפתני יותר, שמציע רגע אחד בתוך בית. חלקנו התפנינו מהבתים שלנו וחלקנו תקועים כל היום בתוך הבית ומאוד רוצים לצאת ממנו. הכל בתקופה הזו סובב סביב הבית. אנחנו לקחנו את הקומפוננט הכי בסיסי הזה והוצאנו אותו מההקשר שלו״.