הרשימה המשותפת // 9.11.23

גיא גולדשטיין בבית הנסן

״בית חכם בגוף טיפש״, תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין מוצגת בבית הנסן (אוצרת: ורדית גרוס). בדירת יחיד, שנבנתה בתוך הגלריה, בוחן גולדשטיין את היחסים בין העיר לחברה ואת המהלכים הפוליטיים, החברתיים והחומריים המעצבים אותם. הוא יוצא מהתבוננות בתערוכת הקבע של בית הנסן, המגוללת את סיפורו ההיסטורי של בית המחסה למצורעים, ובונה בחללי הגלריה מקבץ חדרים עכשווי, העוסק אף הוא בסוגיות של אובדן ושל בדידות.

התערוכה נעה קדימה ואחורה בזמן ובמרחב – מאירופה הקודרת שבין מלחמות העולם לעיר דיסטופית עתידית; מרבי הקומות הממלאים את העיר לפרטי הפרטים של הדירות המרכיבות אותם. בתוך כך מצביע גולדשטיין על התפרקות הסדר המוכר, המוסרי והפונקציונלי, ועל התפוררות הבית – גם זה המקיף אותנו מחוץ לגבולות הגלריה וגם זה המוצב בתוכה: מאידיאולוגיות מתנגשות דרך מקבץ של חלקי ריהוט וגוף ועד להררים של מלח ים, המנסה לשמר את הסדר הטוב, שדומה שאבד.

---

אלעד רוזן בגלריה רוזנפלד

״חזירים ואני״, תערוכת יחיד לאלעד רוזן מוצגת בגלריה רוזנפלד (אוצרת: מיה פרנקל טנא). מאז ומתמיד סבלו חזירים מדימוי שלילי המתקשר לטומאה ולטינופת, בשל מנהגם להתפלש בבוץ ולאכול כל מה שבנמצא כולל פגרים, גללים ורקב. בתרבות המערבית הם מייצגים תאוות בצע, חמדנות, גסות רוח, מיזוגיניות ועוד כפי שמשתקף בביטויים שגורים דוגמת ״קפיטליזם חזירי״ או ״חזיר שוביניסטי״.

בתערוכה הנוכחית מוצגת סדרת עבודות שנוצרו בתקופה האחרונה, עם שובו של אלעד רוזן משהות בת כמה חודשים בברלין וסביבתה. הרילוקיישן הקצר הציף מחשבות על חזירים וחזירוּת בהקשרים שונים. מהאמנותיים, דוגמת קריקטורות של ג׳ורג׳ גרוס (Grosz) מתקופת רפובליקת ווימאר, הלועגות לבני המעמד הגבוה השבע והמדושן, ועד ״התחזרות״ עצמית המקדשת את האכילה, הבטלה וההשתוקקות ל״חיים הטובים״. עם חזרתו לישראל והמפגש המחודש עם מופעים שונים של חזירוּת מקומית החלו הציורים לנבוע בזה אחר זה. כותרת התערוכה מעידה כי רוזן אינו מוציא עצמו מן ההתחזרות הקולקטיבית. להיפך, הוא מאמץ אותה תוך יצירת ״דיוקן עצמי כחזיר״, קונספטואלי וממשי.

---

אווה אבידר בגלריה הקוביה

״עד לאן שאני מגיעה״, תערוכת יחיד לאווה אבידר, תפתח ביום שישי (10.11) בגלריה הקוביה בירושלים (אוצרת: נאוה ט׳ ברזני). בתערוכה מתקיים ההיעדר ברווח, במרחב שבין חלקי גוף וחומר. אבידר יוצקת גבס טבול פיגמנטים אל תוך חללי גוף: ירכיים פסוקות, ידיים אוחזות. בתחילה הגוף מחזיק את הגבס הקר עד שזה מתחמם ומתייצב ומחזיק את הגוף שנאלץ להיחלץ מתוכו. פעולת היציקה כמו מאחה, אוטמת את המרחב החסר ומתמירה את העדרו בנוכחות אסתטית חומרית.

בפעולת הפרפורמנס, שהתגבשה ימים לפני פתיחת התערוכה מתוך הרצון להביא לריפוי השבר שנפער, אבידר מזמינה את הקהל להחזיק בידיהם דבר מה יקר ערך שאינו נוכח, ולתוך הידיים המחזיקות יוצקת חומר. לאחר היחלצות מתוכו נותר החומר מסמן, ביופיו, את אותו אוצר חסר.

---

---

לימור צרור ומעין קליכמן ז״ל במנשר

״ספק סביר״, תערוכת יחיד ללימור צרור , תפתח ביום שישי (10.11) בגלריה בבית הספר מנשר (ליווי אוצרותי: ברק רביץ). סביבה משובשת של מערך אובייקטים פיסוליים המוצגת בתערוכה מנכיחה עולם שוקע ללא ספקטקל, ללא מקום, וללא זמן. יחד עם זאת – כאקט פואטי וביקורתי – הסירה, ששקעה בנסיבות פוליטיות במוזיאון רמת גן, עלתה מן המצולות ושוקעת כעת בגלריה מנשר. בעקבות עצירה מכוונת של פוטנציאל התנועה, גם הפעם – שקיעתה תלויה על בלימה ומעלה תהייה על כוחה של האמנות. ההצבה הפיסולית שיצרה לימור צרור מרפררת לביטויי ראיית שחורות ומרה שחורה ברוח הזמן. הקפאת הרגע מאפשרת את חלחול הספק ואולי את בוהק האור.

במקביל, מוצגת בקומת המזכירות של מנשר תערוכה לזכרה של מעין קליכמן ז״ל, בוגרת שנה א׳ במחלקה לאנימציה שנרצחה בטבח הנורא ברעים.

---

נפתחו מחדש

חללי תצוגה נוספים ברחבי הארץ ממשיכים ונפתחים מחדש ובהם תערוכות שהוצגו לפני פתיחת המלחמה: מוזיאון ארץ ישראל נפתח במתכונת חלקית ומאפשר את הביקור בביתן הדואר והבולאות -תצוגת הקבע ותערוכת הצילום טבע מקומי; ביתן הזכוכית – תערוכת הקבע והביאנלה (דיאלוגים) וביתן הקרמיקה -תערוכת הקבע והביאנלה (דיאלוגים).

בית בנימיני נפתח מחדש עם שלוש תערוכות: תערוכות יחיד ליערה רבינוביץ׳ בקומת הכניסה ותערוכת יחיד לאריה ברקוביץ בקומה העליונה, ובנוסף תערוכה המציגה את עבודותיהן של שלוש בוגרות מלגת סטודיו ראשון לשנת 2022-23 – אביב לה עוז כליף, אביה חיימי ורינת בורג.

המרכז לאמנות עכשווית (CCA) נפתח מחדש עם תערוכת היחיד של אתי אברג׳ל; חלל התצוגה פרטר נפתח מחדש עם תערוכת היחיד של ציבי גבע.