אתנחתא ושיחה לאין קץ בבית בנימיני

אתנחתא

אוצרת: שלומית באומן

בימים קשים אלו אנחנו נחשפים למראות קשים, מערערים ושוברי לב, ונחשפים לתגובות אמנותיות חשובות על המציאות המורכבת שבה אנו נמצאים. לאט לאט ובהדרגה אנו מבינים שעלינו לחיות עם נחשול של כאב וקושי, כל אחד במעגלי חייו האישיים והקהילתיים. התערוכה אתנחתא היא מחווה לריפוי, להפוגה וליופי.

זו תערוכה קבוצתית שמתמקדת בהצגת קרמיקה איכותית המאפשרת נשימה, ובחירה דווקא ברגעים אלו באנושי, במנחם, בחומל ובאופטימי. זו תערוכה שמבקשת לתת הפוגה לחיטוט עצמי בפצע, בקושי ובכאב, ולהציג סוג של אסקפיזם איכותי.

התערוכה מוצגת על משטחים רבועים, על מנת לתת לה תחושה של יציבות. בנוסף, העבודות שבתערוכה מוצגות נמוך, באופן שאיננו מקובל בהצגת אוביקטים תלת־ממדיים, ולעיתים איננו מחמיא לעבודות כפי שהיינו רוצים לראות אותן.

הצגה של עבודות בגובה אחר מהמקובל מייצרת מערכת יחסים שונה מהרגיל בין הצופים לבין האוביקטים, ומייצרת נקודת מבט הפותחת לדיון שאלות של פרספקטיבה, מערכת יחסים בלתי צפויה בין צופים למוצגים ופרשנות נוספת של האוביקטים המוצגים בתערוכה.

למרות ההצהרה לדבוק באסקפיזם, ההצגה נמוך מעוררת בייחוד חוסר נוחות. האם חוסר הנוחות הוא מטרחן ומעיק? או שהוא משקף חוסר יכולת להציג בימים אלו תערוכה יפה בפשטות? בתחילת העבודה על התערוכה (שהחלה עם ההבנה שהמלחמה משבשת לחלוטין את לוח התערוכות שלנו, וכי אי אפשר להתעלם מאירוע כל כך קשה ומהותי), רצינו להציג תערוכת קרמיקה יפה ואיכותית ולא להצטרף לגל התערוכות המגיבות למצב החשובות כשלעצמן, על מנת לחשוף את הצד היפה והמנחם של היצירה החומרית.

בנוסף, רצינו לייצר מעין קפסולה בזמן, אזור מפורז מזוועות, ומנוחה משטף הדימויים הקשים שאליהם אנחנו נחשפים – הן החדשותיים והן האמנותיים. לכן, בהזמנה ששלחנו לאמנים להשתתף בתערוכה ביקשנו שיציעו עבודות שלא מגיבות למצב.

״אחרי שקיבלתי הצעות לעבודות מהאמנים, התחלתי לעבוד על החלל״, מספרת שלומית באומן, אוצרת התערוכה. ״למרות ההצהרה המקורית שלי, הרגשתי שאין באפשרותי להציג את העבודות באופן המקובל. ביקשתי רשות מהאמנים והאמניות המציגים בתערוכה להציג את העבודות נמוך מהמקובל, קיבלתי תגובות מעניינות ושונות, אבל בסך הכל התגובות שיקפו והסכמה גורפת. ניסוי מעניין? נקודת מבט חדשה? טעות מהותית שכופה את עצמה על המוצגים? מה אתם חושבים?״.

משתתפים.ות: עירית אבא, מאירה אונא, נעם אינה קיש, מעיין בן יונה, אברהם בן שושן, אלון גיל, מור גפן, נועם דובר ומיכל צדרבאום, יובל הראל, אילת זהר, רונן ימין, אליה לוי יונגר, רחל מנשה דור, אמנון עמוס, גור ענבר, יעל עצמוני, אילה צור, אודי צ׳רקה, ג׳קרנדה קורי, יבגניה קירשטיין, מרתה ריגר, שני רכס.

---

שיחה לאין קץ

אוצרת: יפעת לייסט פרמן

התערוכה היא שיתוף פעולה בין אמנית הקרמיקה הוותיקה שרה הקרט ובתה הציירת ורד הקרט. האמנות מחברת באופן עמוק בין האם לבתה והיא השפה המשותפת להן. בבית תלויים ציורים של ורד שאמה בחרה מתקופות שונות, והסטודיו לקדרות של שרה משרה בו אווירה של יצירתיות ועשייה. החיבור העמוק שיש לוורד לעולם הקולאז׳ מופיע גם בעבודותיה של אמה בצורת מבנים ארכיטקטוניים קולאז׳יים. שתיהן מרבות לעסוק בפירוק ובהרכבה של דברים. ורד מרבה לצייר חללים – אם זה ביתה ביפו או בית הוריה בחיפה. שרה יוצרת מבנים חדשים תלת ממדיים ולפעמים דו ממדיים.

מ״ק ריצ׳רדס (M.C. Richards) אומרת כי האמנות יכולה לשמש פתח למודעות לחומר המשתנה, לחוויה של העולם הגשמי כחי, כנושא אמת סובייקטיבית, אמת שהיא מתנה אישית ליקום. התערוכה מבקשת לקרב את הצופה ולהעניק לו מבט אישי על עבודתן של האמניות. הכלים הקרמיים שמוצגים בתערוכה נוצרו על ידי שרה הקרט לאורך תקופות שונות של יצירה, ומתאפיינים בעבודה באמצעות חיתוך וחיבור מחדש של משטחים ליצירת כלים־מיכלים או גופים חדשים. עבודתה מושפעת מאמני הקרמיקה לוסי ריי (Lucy Ray), ברנרד ליץ׳ (Bernard Leach) והקרמיקאית הישראלית הילדה מרום. הציור של ורד הקרט שמוצג בתערוכה נוצר במחשבה על התערוכה המשותפת, כמחווה לעבודתה האמנותית של האם ולבית המשפחה.

שרה הקרט החלה לעסוק בתחום הקרמיקה בשנות ה־60. היא למדה תואר ראשון בתולדות האמנות באוניברסיטת חיפה ולימודים מעשיים בקרמיקה במסגרת התואר, והשתלמה בלימודי קרמיקה בתל חי אצל סידני רוזנסטון ובמרכז לאמנות בגבעת חביבה אצל אבנר זינגר – שניהם השפיעו על עבודתה. שרה כיהנה כאוצרת ועורכת מחקרים על מרסל ינקו במוזיאון ינקו דאדא, כמו כן ערכה מחקר עצמאי אודות חנה צונץ, אחת היוצרות החשובות בתחום הקרמיקה המודרנית בישראל. שרה אצרה תערוכות קרמיקה, ונמנית עם קבוצת המייסדות והעורכת הראשית של 1280°c, כתב עת לאמנות הקרמיקה.

ורד הקרט היא בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית, יצרה בסדנת התחריט בבית האמנים בתל אביב, ולומדת לימודי המשך ב״הכולל – סטודיו עכשווי לציור״. היא עבדה כעורכת הגרפית של 1280°c כתב העת לאמנות הקרמיקה, מה שהיה שיתוף הפעולה היצירתי הראשון בין שרה לורד. ורד מנהלת את ״משק הפועלות״ – סטודיו לעיצוב גרפי מזה כ־30 שנים, ומציירת באינטנסיביות בעשר השנים האחרונות.

---

בית בנימיני
העמל 17, תל אביב
פתיחה: 8.12