רחל פרומקין // נופל הלילה

רחל פרומקין יצרה בסדנאות האמנים מיצב תלוי מקום שעושה שימוש בנייר אפור שבו חתכה דימויים. התערוכה, שנפתחה ב־6 באוקטובר ונסגרה מיד, מקבלת עם פתיחתה המחודשת משמעויות נוספות

הסיפור NIGHTFALL של אייזק אסימוב עוסק בכוכב לכת שיש לו שש שמשות. יש שם אור יום תמידי, כי תמיד יש לפחות שמש אחת בשמים. אחת ל־2,000 שנה שוקעות השמשות כולן ויורדת החשיכה. בני האדם המתגוררים על הכוכב לא חוו בחייהם לילה. הסיפור עוסק ברגעים האחרונים שלפני רדת הלילה, רגעים של אימה מפני הלא נודע. עבור יושבי הכוכב זהו אסון שמתקרב – אחוזי אימה הם מכינים מקלטים ומתכוננים ללילה הארוך. כשהייתי בת עשר אבי נתן לי לקרוא את הסיפור הזה, ומאז הוא נחקק בתודעתי בצורה ויזואלית. בחרתי בשמו לשם התערוכה שלי.

עבדתי על התערוכה במשך עשרה חודשים, בין דצמבר 2022 לאוקטובר 2023. בינואר 2023 החלה הרפורמה המשפטית ופרצה המחאה נגדה. במהלך החודשים האלה נחרדתי לראות איך המרקם החברתי מתפורר ואיך האלימות גואה. התחושה שהאדמה רועדת ליוותה אותי בעבודה על התערוכה. ב־30 בספטמבר, שישה ימים לפני הפתיחה, פרסמתי את ההזמנה לתערוכה בפייסבוק וכתבתי: ״תוך כדי הקמת התערוכה חשבתי על הקושי ליצור בזמן שדברים נוראים קורים מסביב והעתיד רועד. בתוך אי הוודאות הגוברת, אני מרגישה יותר מתמיד שהאמנות היא אוויר לנשימה״.

התערוכה נפתחה ב־6 באוקטובר. למחרת נפל עלינו האסון הנורא שטרם הסתיים והתערוכה נסגרה לזמן בלתי ידוע. כמה ימים אחר כך ביקרתי בתערוכה. הרחובות היו שוממים. בצל האימה והכאב, המאמצים שלי להקמת התערוכה נראו לי מגוחכים. התערוכה התרוקנה ממשמעות וחשבתי: התערוכה שלי בחושך, אף אחד לא יראה אותה. בחודש נובמבר התערוכה נפתחה מחדש, ונפגשתי שם עם מבקרות לראשונה מאז הפתיחה ומאז האסון. דרך מבטן התערוכה נטענה מחדש במשמעות. ידעתי שהאמנות מקבלת את משמעותה ברגע של המפגש עם הצופה, אך עתה חוויתי זאת ביתר שאת.

עטפתי את קירות החלל בשתי שכבות של נייר אפור וחתכתי בנייר דימויים. הנייר החתוך נוטה מטה אל הצופה. כשעבדתי על התערוכה חשבתי על הליכה בתוך סבך של צמחיה: גבעולים ארוכים וחדים שנוטים אליך ונוגעים/לא נוגעים בך

מאז שנת 2017 אני יוצרת מיצבי נייר תלויי מקום. בתערוכה הקודמת – ״תלויה ועומדת״ – שהוצגה בגלריית הלובי מקום לאמנות (באוצרותה של אורית מור, 2022) הצגתי מיצב נייר אפור בצורת ספירלה, מעין פסל נייר שאפשר היה להיכנס לתוכו. ב״נופל הלילה״ מיצב הנייר הפך להיות אחד עם החלל: עטפתי את קירות החלל בשתי שכבות של נייר אפור וחתכתי בנייר דימויים. הנייר החתוך נוטה מטה אל הצופה. כשעבדתי על התערוכה חשבתי על הליכה בתוך סבך של צמחיה: גבעולים ארוכים וחדים שנוטים אליך ונוגעים/לא נוגעים בך.

התערוכה מוארת בתאורה טבעית החודרת לחלל דרך חרכי הנייר המכסה את החלונות. האור בתערוכה משתנה במהלך היום, וכך ממד הזמן נוכח בתערוכה בצורה ויזואלית. אני משתמשת בנייר שהוא חומר מתכלה ושברירי ומעלה על הדעת את השבריריות שלנו, שמתעצמת נוכח המאורעות הקשים. האסונות כה מרובים שהמוות הופך להיות יומיומי, והאסון לא תמיד מקבל את ההד שלו. בזמנים אלה התערוכה הופכת תיבת תהודה של אסון.

רחל פרומקין | נופל הלילה
אוצרת: ורד זפרן גני
סדנאות האמנים, התבור 32, תל אביב
נעילה ושיח גלריה: 30.12