״ירח המרד״: מישהו הזמין מלחמת הכוכבים מעלי אקספרס?

לפני המון המון שנים, בגלקסיה לא כל כך רחוקה, זאק סניידר חלם על יקום סרטים שמתפרס על פני מספר פלטפורמות – משחקי מחשב, משחק לוח, נובלות גרפיות ועוד. החלום של סניידר היה לייצר קונטרה ליקום ״מלחמת הכוכבים״ של ג׳ורג׳ לוקאס, אבל אם שופטים על פי השעתיים הארוכות מדי של הסו־קולד אפוס ״ירח המרד – חלק 1״ – לא נראה שכך המצב; וזה עוד לפני שראינו את גרסת הבמאי.

סניידר הגיש לנטפליקס תכנית חומש מסודרת, כשהסרט הראשון בסאגה ארוך יותר ומדורג R. אבל הרשת הפכה אותו, בהסכמת הבמאי כמובן, למדורג לכל המשפחה, והתוצאה בהתאם. לכן, עוד מבעוד מועד, סניידר הכין אותנו לגרסה הארוכה והאלימה יותר. בכל מקרה, נראה שזה הפך לתירוץ מקובל בקרב המעריצים שלו: ״האולפנים הרסו לו – חכו לגרסת הבמאי״ (עיין ערך ״ליגת הצדק״).

הרעיון של סניידר לברוא יקום אדיר ממדים הושפע ממספר סרטים מלבד טרילוגיות ״מלחמת הכוכבים״ לדורותיהן, ביניהם ״שבעת הסמוראים״ של אקירה קורוסאווה. הרעיון הוצע בעבר לחברת לוקאס פילם ונדחה. גם אולפני וורנר, שהיו כבית לסניידר, דחו את הסרט. הוא התגלגל לפתחה של נטפליקס, שראתה בהצעה של סניידר הזדמנות פז לפתח יקום סרטים פרטי וגרנדיוזי משלה. אבל התוצר הסופי שנקרא ״ירח המרד״ הוא לא יותר מחיקוי חיוור ודהוי של היקום שברא ג׳ורג׳ לוקאס בגאונות.

העלילה של חלקה הראשון של סאגת ״ירח המרד״ מסורבלת, כהרגלו של סניידר. הוא מעמיס דמויות בקבלנות שרובן ללא מעניינות כהוא זה. הוא ממטיר על הצופה מגוון אקלקטי של גיבורים וגיבורי משנה, שסביר שאת שמם לא תזכרו בסוף הסרט.

כבר בפתיחת הסרט אפשר להרגיש את האווירה המלנכולית שסניידר אוהב למרוח איתה את הסרטים שלו. הכל אפרורי, משעמם וכבד. לאחר מכן, אנחנו מתוודעים לקורה, הגיבורה הראשית, שלא מצליחה לייצר סנטימנט אחד או רגש של אכפתיות בקרב הצופה

את העלילה אפשר לסכם כך: בגלקסיה רחוקה שולטת אימפריית ״עולם האם״ הנלחמת בקבוצת מורדים, שאותה מובילים האחים בלאדאקס. בינתיים, בחווה מסוגננת בכוכב מרוחק, מסתתרת קורה (סופיה בוטלה), חיילת לשעבר וכעת עריקה של האימפריה. השקט בכוכב השליו מופר כאשר שליחי האימפריה, בהובלתו של אדמירל נובל (אד סקריין), שהוא לא יותר מדארת׳ ויידר מעלי אקספרס, מגיעים אל החווה ודורשים להנות מרוב התוצרת המשמשת להזנת התושבים. בעל כורחה, קורה מחזירה מלחמה ויוצאת לגייס לוחמים נוספים ברחבי הגלקסיה (קורוסאווה מישהו?) שיעזרו לה להגן על החווה שהייתה לה לבית. בתווך נפגוש עוד כמה דמויות ועלילות משנה חסרות עניין.

כבר בפתיחת הסרט אפשר להרגיש את האווירה המלנכולית שסניידר אוהב למרוח איתה את הסרטים שלו. הכל אפרורי, משעמם וכבד. לאחר מכן, אנחנו מתוודעים לקורה, הגיבורה הראשית, שלא מצליחה לייצר סנטימנט אחד או רגש של אכפתיות בקרב הצופה. במהלך הסרט נחשפים עוד ועוד פרטים לגביה, אבל גם אלו לא תורמים להבנת הדמות שלה ולא עוזרים לפתח כלפיה איזושהי סימפתיה. דמות סתמית בעולם סתמי, שכנראה נגלה עליה מעט יותר בחלק השני של הסאגה.

מנקודה זו ואילך, הסרט מרגיש פחות כמו סרט מקורי ויותר כמו הלחמה חובבנית של מספר סרטים וסיפורים לעוסים לעייפה. הוא לא מציע שום דבר חדש שלא ראינו כבר בעבר, ונראה כמו חיקוי של החיקוי.

בפן הטכני, האפקטים של ״ירח מרד״ לא טובים. קשה להגיד שהם גרועים, אבל פלטת הצבעים השחורה־כתומה, ה־CGI הבלתי מרשים והפיצוצים האקסטרווגנטים סטייל מייקל ביי – לא עוזרים לכל הבלאגן הזה להיראות יותר טוב מכפי שהיה מגיע לו. גם חרבות האור שנשלפות בסרט לא הצליחו להאיר אותו. סביר להניח שמעריצי ״מלחמת הכוכבים״ ימצאו בסרט הזה שלל רפרנסים לחומרים של ג׳ורג׳ לוקאס. בפן האמנותי התסריט לא טוב, הנבל מעייף, השחקנים אנמיים והקונפליקטים הדרמטיים מצומצמים וחסרי כל עניין.

סניידר נכשל פעם נוספת. כהרגלו הוא משקיע בפן החזותי (וגם זה לא להיט) אך ממטיר על הצופים מיליון ואחד אירועים ודמויות במקביל, בונה עולם אפל מדי ומתבל את הכל עם אקשן מוגזם והילוכים איטיים ומתישים. השימוש של סניידר באפקט הזה תכוף, כך שאפשר כבר לצפות אותו מראש. זה עבד טוב ב״השומרים״ וב־״300״, אבל השטיק הזה מוצה כבר מזמן. סניידר ממשיך בקו האמנותי שמאפיין אותו, וזה פשוט לא עובד.

באפריל הקרוב יגיע אלינו חלקו השני של ״ירח המרד״. אם הוא ידמה לקודמו (וסביר שיהיה), ואף על פי שהתסריט לסרט השלישי נכתב בזמן כתיבת שורות אלו – עדיף לכולנו שהוא גם יהיה האחרון בסאגה.

---

ירח המרד | נטפליקס
יוצר: זאק סניידר
134 דקות; ארצות הברית, 2023
2 כוכבים