צעירה לנצח: שני לוק במוזיאון גוטמן

בשבעה בפברואר שני לוק הייתה אמורה לחגוג את יום הולדתה ה־ 23. באותו יום משפחתה, חבריה ואורחים נוספים, ציינו את יום הולדתה בתערוכה לזכרה, שנפתחה במוזיאון נחום גוטמן לאמנות בתל אביב; תערוכה שמציגה חלק משפע העבודות שהספיקה ליצור בימי חייה הקצרים.

את דמותה של לוק קשה לשכוח. בכל מקום היה אפשר לראות את התמונות והסרטון שהעלו בחדשות: תמונות שבהן היא רוקדת, יפה, שמחה, מלאת חיים, עם הראסטות הארוכות והחיוך. רגע אחרי, התיאור הנורא של חטיפתה האלימה מפסטיבל הנובה לעזה. הניגודיות הבלתי־נתפסת יצרה הד גם בערוצי החדשות בעולם ובעיקר בגרמניה, בשל היותה בעלת אזרחות גרמנית. לאחר כמה שבועות הגיעה הידיעה הקשה על הירצחה.

מימין: רינת לוק אלחייק, נועה חלפי, ריקי לוק,

בחודשים שחלפו מאז, אספה ריקי לוק, אמה של שני, חפצים ועבודות מדירתה. ״ריכזתי את העבודות בקלסר, שהלך והתמלא. סיפרתי עליו לרינת, דודה של שני, ואמרתי לה שיש שם דברים יפים, שאף אחד לא ראה. באותה שיחה גם סיפרתי לה שאני מתלבטת איך לציין את יום ההולדת של שני בעוד כחודש, כשאין קבר ואני רוצה משהו מיוחד. רינת ישר הציעה שנעשה תערוכה״.

״ריקי חשבה שזה בלתי אפשרי להפיק תערוכה בזמן כל־כך קצר״, מספרת רינת לוק אלחייק, דודתה של שני ואמנית פיסול במרחבים ציבוריים. ״זה מאתגר אבל ידעתי שנצליח. פניתי לשותפה שלי נועה חלפי, שהכירה את שני כשהגיעה לעזור לנו מידי פעם בפרויקטים, וישר התחלנו לעבוד.

״עברנו על החומרים, והופתעתי מהפנימיות ומהעומקים שלה. גיליתי נשמה חוקרת טבע, אנשים, תרבויות עתיקות. המידע התאסף לעבודות עמלניות שבהן יצרה סמלים, צורות וגם אלמנטים קבליים. אפשר להרגיש את השעות שישבה וציירה לפרטי פרטים, בצורה כל כך מדויקת, שנראה כאילו מחשב יצר את זה. 

״לפעמים עבדה רק עם עט והפכה את הדף לעולם של מרקמים וטקסטורות מיוחדות; לפעמים עבדה עם דיו. כמעט כל העבודות בשחור לבן. השימוש בצבע היה מדוד ומאד מנומק, לרוב זה היה זהב״.

רינת לוק אלחייק: הופתעתי מהפנימיות ומהעומקים שלה. גיליתי נשמה חוקרת טבע, אנשים, תרבויות עתיקות. המידע התאסף לעבודות עמלניות שבהן יצרה סמלים, צורות וגם אלמנטים קבליים. אפשר להרגיש את השעות שישבה וציירה לפרטי פרטים, בצורה כל כך מדויקת, שנראה כאילו מחשב יצר את זה

מה הייתה הכוונה שליוותה אתכן בתכנון התערוכה?

״מהרגע הראשון זה הרגיש שאנחנו נוגעות בחומרים שהם קודש הקודשים, ואי אפשר להציג אותם כפי שהם. קראנו לשני, לרוח שלה, שתנחה אותנו, וקיבלנו תשובות.

״שני רצתה לעצב תפאורות לפסטיבלים. בקיץ חזרה מפסטיבל גדול באירופה, נלהבת מאד מהתפאורה ואמרה שזה מה שהיא רוצה לעשות. בתערוכה שלה הפכנו חלק מהעבודות למיצבים, כמו חלקים של תפאורה. הגדלנו ציורים שלה, הצמדנו לחומרים שונים, יצרנו חיתוכים בחומרים שונים, מסגרנו. שתינו הרגשנו שעשינו רק מה ששני תכננה וכיוונה אותנו״.

ריקי מספרת שהיצירתיות והעצמאות נבעו אצל שני בגיל צעיר, והיא עשתה הכל מוקדם. היא ציירה, עשתה סרטים עם האחים שלה ותפרה לעצמה בגדים. בתיכון יצאה למחנות קיץ בגרמניה, ובהמשך טיילה במקומות רבים בעולם, בפסטיבלים שונים. בבית אהבה לשבת מול יוטיוב ולחקור תרבויות שונות באפריקה, מקסיקו והמזרח ולהבין לעומק את משמעויות הסמלים שלהם. זה היה חומר הגלם שאיתו יצרה את הקעקועים שלה.

״שני עזבה את הבית בגיל 18. היא רצתה להיות עצמאית ולחיות בתל אביב״, מוסיפה ריקי. ״בחיפושים אחרי פרנסה, היא חיפשה דרך להתחבר לאמנות באופן פרקטי והגיעה לראסטות ולקעקועים. היה חשוב לה להביא את העיצובים שלה, מהעולמות שחקרה. לאחרונה התנסתה קצת גם בעיצוב תפאורה בפסטיבל שהפיק בן זוגה״, אוריון הרננדס, שהיה עם שני במסיבה בנובה, ועדין חטוף בעזה״.

שני ניקול לוק

רגע לפני פתיחת התערוכה חזרו הוריה של לוק מאירוע גדול בניו יורק לזכרה של שני. תורם יהודי הקדיש לזכרה ספר תורה והזמין אותם לטקס, שבו נכחו כ־500 איש. באירוע התקיים פאנל בהשתתפות ההורים ששוחחו עם בובי קנדי, בנו של ג׳ון פ׳ קנדי. רב הנחה את השיחה שעסקה בדרכים להתמודד ולהתגבר.

התערוכה תוצג עד 21.2 והמשפחה מקווה שיהיה לה המשך, אולי שתהיה תערוכה נודדת. ״יש לנו עוד עבודות של שני, והיינו שמחים לקבל פנויות והצעות לתצוגה בארץ ובעולם. חשוב שיזכרו גם את הדברים היפים ששני הביאה לעולם, את האור שהפיצה, ולא רק את התמונות הרעות. גם אותן צריך להראות. הבנו שאנשים לא מאמינים שזה קרה, עד שהם רואים את התמונות״.

משפחתה של לוק יצרה אתר הנצחה שבו מסופר עליה, אפשר לראות את העבודות שלה, וגם להוריד ללא עלות דוגמאות של קעקועים בעיצובים שלה. שני, בת 22 במותה, השאירה אחריה הורים, ואחות ושני אחים.

שני ניקול לוק | Forever Young Forever Art
אוצרות: רינת לוק אלחייק, נועה חלפי
מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, נוה צדק, תל אביב
נעילה: 29.2