דנה דרויש // נפש חיה בי Study for Woman

הפרטים הטכניים

ספר האמנית ״נפש חיה בי Study for Woman״ שראה אור בהוצאת שטרנטל ובתמיכת מפעל הפיס לתרבות ואמנות. הספר מוצג בימים אלה לראשונה בתערוכה ״הרס כל האמנות״ בגלריה של סדנאות האמנים בירושלים שאצרה אילנית קונופני. התערוכה מוצגת עד ה־22.3.

מי אני

דנה דרויש, יוצרת בפרקטיקות מבוססות צילום ופעילה למען בעלי חיים. בן זוגי קורא לי ״אמנית מזרחית בועטת״; זה תמיד מעלה בי חיוך.

העבודה

זהו ספר אמנית ראשון שלי, פרי עבודה של שלוש שנים, שבו התכנסו עבודות שלי לאורך השנים ואוגדו ליצירה אחת. את הספר ערכתי ועיצבתי בעצמי והעבודות בו אינן ערוכות בסדר כרונולוגי או כמקבצים של סדרות. אין בו כותרות עבודות, מספרי עמודים או כל חלוקה גרפית. הכוונה הייתה לא ליצור קטיעה או הפרעה בזרם ה״קריאה״ אצל הצופה.

שם הספר, בדומה לקולאז׳ (מהפרקטיקות המרכזיות שלי), יוצר הלחם בין שתי שפות. החלק העברי והחלק האנגלי בכותרת הספר אינם תרגום מילולי זה של זה, אלא הזמנה לקריאה נוספת. הצירוף העברי, ״נפש חיה בי״, לקוח משם תערוכת היחיד האחרונה שלי שהוצגה בשנת 2021 במרכז לאמנות עכשווית בערד (אוצרת: לאה אביר). התערוכה הציעה מבט על קהילת הכלבים הנטושים המשוטטים בשולי העיר המדברית. למרות שהספר ממשיך לדון ברעיונות ובנושאים שהוצגו בתערוכה, הוא מכיל רק דימויים בודדים מתוך הסדרה הזו – בעיקר מופעים של דמות הכלבה, האם המניקה, מקור החיים ונושאת הסבל.

ככל שניסיתי לתרגם את ״נפש חיה בי״ לאנגלית, נתקלתי במבוי סתום שהרי המילה ״חיה״ היא בעלת שתי משמעויות בעברית. החלק האנגלי בשם הספר, Study for Woman, לקוח מעבודת קולאז׳ שלי, והוא טקסט קיים שנוכס מיצירה של אמן אחר – נתלש, נמחק וטושטש עד לבלי הכר – ולבסוף חדר לאחת מיצירותיי. המילה Study במובן של מחקר קורצת למילה Studio, החלל האינטימי ביותר של כל אמן.ית שבו מתקיימים בכפיפה רעיונות גולמיים, מנוגדים, לא סופיים, מופשטים, אילמים ואלימים, ויחד עם זאת – מלאי רצון לפרוץ. זו גם אחת הסיבות שעל כריכת הספר מופיע דימוי שהוא מתווה לקולאז׳.

״הרס כל האמנות״, שבעצמו הוא ביטוי שאול, מתקשר לפעולת החטיפה והחיתוך של הדימויים האלה כמו גם לפעולת החיבור, שמייצרת אותם מחדש במופעים מפתיעים וחתרניים, מחברת להם היסטוריה אחרת ולא מסתירה לרגע את ציר החתך והחיבור

כך, ״נפש חיה בי Study for Woman״ הוא מחקר לא סופי, מתמשך, על מין וגוף, נפש ואבל, ריק ואובדן, אישה וחיה. הספר הזה הוא היצירה הכי אישית שלי. ולמרות שאני מאמינה שהיופי מתקיים בפצע, בחתך, באי השלמות – אני מרגישה שזו גם היצירה הכי שלמה שיצרתי עד כה.

אילנית קונופני, שליוותה את לידת הספר וכתבה את הטקסט הנלווה, הציעה למצוא עבורו בית. בית במובן של חלל שמייצר ומעבה את ההקשרים, וכך נהגתה התערוכה ״הרס כל האמנות״. הספר והתערוכה כלים שלובים הם. הרעיון בהתחלה היה שהספר, לצד שאר המוצגים, יקבל נראות של מיצב בחלל, אך כיוון שהזמן הוא זמן מלחמה וכיוון שהספר הודפס בחו״ל, לא היה ברור עד לרגע האחרון האם הספרים יספיקו להגיע לפתיחת התערוכה. כך, רק יממה לפני פתיחת התערוכה, לאחר ציפייה דרוכה ומורטת עצבים, נחתו שלושה עותקים בארץ במשלוח מהיר. שניים עלו לירושלים לתערוכה ואחד מתנה לי. בימים הקרובים שאר העותקים יגיעו לארץ ואת הספר אפשר להזמין כבר עכשיו באתר של הוצאת שטרנטל.

גם שם התערוכה ומכלול המוצגים שבה השתנה לנוכח העת האפלה שבה אנחנו חיים. ״הרס כל האמנות״ לקוח מכותרת סדרת עבודות שלי, שרבות מתוכה מופיעות ופזורות בספר ובודדות מתוכה מוצגות בתערוכה. אלה מונטאז׳ים המחברים בין דימויים שונים שנמצאו עם כותרת מלווה, רובם שאולים מאמנים אחרים. ״הרס כל האמנות״, שבעצמו הוא ביטוי שאול, מתקשר לפעולת החטיפה והחיתוך של הדימויים האלה כמו גם לפעולת החיבור, שמייצרת אותם מחדש במופעים מפתיעים וחתרניים, מחברת להם היסטוריה אחרת ולא מסתירה לרגע את ציר החתך והחיבור. בצל מציאות חשוכה, נעדרת הגיון ולמודת הרס, רק מתבקש שזו תהיה כותרת התערוכה הנוכחית.

ספר אמן.ית, להבדיל מספר שהוא קטלוג, הוא יצירת אמנות לכל דבר – רק שהיא לא מתקיימת בחלל של גלריה אלא בחלל מדופדף, חלל שנמצא במעברים שבין דף לדף, במרווח נשימה שבין דימוי לדימוי, מבין כפולות העמודים. לכן, העריכה היא אולי הפעולה הכי חשובה בעשייתו. במובן מסויים ההיררכיות אצלי התהפכו: התערוכה הפכה להיות הקטלוג של הספר.

כשביקשתי מאילנית לכתוב טקסט עבור הספר, היא כמעט סירבה באומרה שהספר שלם כפי שהוא, שטקסט רק יגרע מהאיכות שלו כיצירת אמנות שלמה. כך החל הדיאלוג ביננו. תהליך הכתיבה הוא הליך מורכב משל עצמו שהיו לנו בו עליות ומורדות, אבל בדרך הזו למדנו אחת את השנייה. אני שמחה שהטקסט הנפלא שלה נכלל בסופו של דבר בין דפי הספר. המאמר בנוי מפרקים שכל פרק הוא שם של יצירה אחרת שלי, אך לא בהכרח מספר אודותיה. גם שם המאמר ״שחררתי את כל החיות מכל הכלובים״ שאול מתוך טקסט קצר שלי המופיע עם פתיחת הספר וזו סגירת מעגל יפה. בפתח הספר אני משחררת את כל החיות מכל הכלובים, ואילנית, במאמר שלה בסופו – משחררת את האמנות שלי.

איאן שטרנטל, המוציא לאור, הרפתקן שאוהב אתגרים, הציע לעשות מהדורה מיוחדת של הספר ובה הדימוי שעל השער ממשיך וזולג ומודפס גם על קצה קצוות העמודים בשדרת הספר הנפתח. זה לא משהו שרואים הרבה, או בכלל בספרים מודפסים, מה שהופך אותו לאובייקט מיוחד ונחשק אף יותר. אין הרבה עותקים של המהדורה המיוחדת כי הוצאת ספר זה עסק יקר, ועדיין, זהו אחד האירועים המרגשים בחייהם של כל אמן ואמנית.

תעבירו את זה הלאה

מאוד ישמח אותי אם הספר יחצה ארצות ויגיע למוזיאונים נחשקים וספריות לימוד ומחקר. שלא יאבד במנהרת הזמן.

פלוס אחד

בחרתי עבודה מעבודות המונטאז׳ הראשונות שלי. יש בה הכל. חיים ומוות. וחתול.

---

דנה דרויש | הרס כל האמנות
אוצרת: אילנית קונופני
סדנאות האמנים, האומן 26 תלפיות, ירושלים
נעילה: 22.3