״הבמה שלהם״: כשהמגבלות הופכות למבע אמנותי

פתיחת הסרט ״הבמה שלהם״ עוצמתית מאוד, ובה שאגה בלתי נשלטת של אחת השחקניות מערבבת לרגע בין הציפיות המוקדמות שלנו. השוט הבא חושף תמונה מרתקת, רגע מדויק שאוחז בכל השחקנים על הבמה. התנוחות שלהם ואופני המבע אחרים ובאותה נשימה עוצמתיים, באופן שגורם לנו לרצות לגמוע עוד מהאחרות הזאת. האחר הזה, שלאט לאט נחשף בפנינו, ישבור את ליבנו.

תמונה דומה בתיאטרון אחר הייתה יכולה להריח מזיוף תיאטרלי. אבל כאן התמונה לא מנסה להתקשט בנועזות או למשוך את תשומת ליבנו באלמנטים גרוטסקיים נדושים. האחר הזה עושה שימוש בדבר היחיד והבלעדי ששייך לשחקנים המיוחדים במחזה הזה: המוגבלות שלהם.

השחקנים על הבמה, שעטויים תלבושות לבנות ופאות בסגנון התקופה האליזבתית־שייקספירית, לא ייצאו לכם מהראש. מדובר באוונגרד המתאפשר באמצעות החריגות, יוצאת הדופן, שממגנטת אותנו לגיבורים.

מעבר לזה שמדובר בסרט עשוי היטב ומלא תובנות, ההצגה על הבמה מתפוצצת כישרון. ההסתכלות שלנו על תיאטרון והשאלות שעבודת השחקן מעלות תדיר, משתנה במהלך הצפייה. אנחנו מבינים משהו אחר על תיאטרון ועל דינמיקה, ומשהו אחר וחדש על עבודת השחקן.

המעבר בין האירועים הדרמטיים על הבמה לאירועים הדרמטיים מאחורי הקלעים, חושף את הרגשות העזים שמכניסים השחקנים למחזה ובתוך כך, באופן טבעי למדי, הם מצליחים להוציא גם מאיתנו רגשות חריגים ובעיקר קריאות התפעלות

כשהבמאית ההולנדית ססקיה בודקה צפתה בהצגה Furia מאת Kamak, קבוצת תיאטרון מקצועית לשחקנים עם מוגבלות שכלית, היא התרשמה עמוקות והחליטה לעשות סרט על האנסמבל. היא תיעדה את תהליך החזרות ואת ההצגה, שעוברת לצופים באמצעות המצלמה, בצבעים עשירים ובאופן שנותן מקום לדמיון. המחזה שהם מבצעים עושה שימוש במגבלות הגופניות שלהם, והופך על הבמה לאגדה בארוקית מפוארת של צבעים, קצב ומחוות גוף.

המחזה, שנכתב על ידי אוסקר וגמננס, עוסק בתאווה וכעס. נדמה כי השחקנים חוקרים את הרגשות האלו כל הזמן ועושים שימושים שונים בדינמיקות וביחסים ביניהם. התוצאה היצרית עולה על כל דימיון רגיל שאנחנו מביאים איתנו לקולנוע ולתיאטרון, ומנפצת כל ציפייה כשהיא מערבבת בין הבדיה למציאות ועושה שימוש במתח התמידי בין מה שההגיבורים על הבמה רוצים, לבין מה שהם מסוגלים ומותר להם לעשות.

הבחירה הוויזואלית של הבמאית בפתיחת מסך קטן בתוך המסך הגדול על הבמה, מאפשרת לנו הצופים לשמוע את המתרחש בראשו של הבמאי והשחקנים. היא זו שהופכת את ״הבמה שלהם״ (Inside My Heart), סרט הפתיחה של פסטיבל אפוס, לסרט אחר ולעבודה קולנועית מעמיקה. המעבר בין האירועים הדרמטיים על הבמה לאירועים הדרמטיים מאחורי הקלעים, חושף את הרגשות העזים שמכניסים השחקנים למחזה ובתוך כך, באופן טבעי למדי, הם מצליחים להוציא גם מאיתנו רגשות חריגים ובעיקר קריאות התפעלות.

עבודת הבימוי של ססקיה מתקפלת ויוצרת אפקט תלת ממדי בחשיבה, בזוויות ובאופן שבו מתנהלים הראיונות. התוצאה היא שילוב בין אופרה, תיאטרון וקולנוע. ההצגה עצמה משלבת אלמנטים טכנולוגיים שמעצימים את מנעד הרגשות, כשלנו הצופים לא נותר אלא להשתהות מעוצמת המשחק ומהאופן שבו על הבמה – המגבלות הופכות למבע אמנותי. עבודת האיפור מקבלת משקל, ועבודת התאורה והטכנולוגיה הצורנית היא וירטואוזית.

כשאנחנו נחשפים לדמויות במציאות בלי הפאר שהבמה מלבישה אותן, משהו בנו נשבר. אנחנו מבינים לפתע את המוגבלות שלהם באופן חדש, וזה אולי ההישג של הסרט הקטן ומלא הקסם התיאטרלי והפואטיקה הייחודית שנעה בין הצללים. אנחנו מבינים את הכוח והמשמעות של התיאטרון והמחקר הקולנועי על תיאטרון, וגם המפגש בין המדיומים למציאות לפתע מתחדד.

זוהי עבודה תיאטרלית שלא תראו כמוה והעבודה התיעודית מיטיבה לשמור על הייחודיות התיאטרלית לאורך הרצף הדרמטי. במובנים מסוימים הסרט שומר על הגיבורים, באופן שכל בחירה על הבמה מותירה רושם עז וחד פעמי.

גם בישראל יש לנו תיאטרון מיוחד ששמו ״נא לגעת״. השחקנים בו הם עיוורים וחרשים, ולכן עבודת החושים האחרים בו מוגברת. ״הבמה שלהם״ מציע אפשרות מורכבת נוספת ואחרת, כשהוא מכניס אותנו באמצעות הקולנוע ללב, למחשבות ולתחושות של אנסמבל השחקנים המוגבלים והופך את החריגות שלהם לחלק מהשפה האמנותית העוצמתית והבלתי נשכחת.

---

הבמה שלהם
בימוי: ססקיה בודקה
86 דקות; הולנד, 2022
יוקרן במסגרת פסטיבל ״אפוס״, 24.4 ו־26.4, מוזיאון תל אביב
5 כוכבים