״אריק״: דרמה מעניינת שמתה בגלל חוסר בחמצן

את עלילת ״אריק״, המיני־סדרה החדשה מבית נטפליקס, מוביל השחקן המופתי בנדיקט קאמברבץ׳. הוא משחק גיבור מפוקפק בשם וינסנט, אב מיוסר בזמן משבר משמעותי, מנוכר מאשתו, שנוא בעבודתו כבובאי בסדרת ילדים בסגנון רחוב שומשום שאותה ייסד. שם סדרת הילדים של וינסנט עומד לא במקרה בקונטרסט לאופיו של אריק – ״בוקר טוב סאנשיין״. הכל מתרחש על רקע שנות ה־80 בניו יורק הרועשת ורווית הבעיות החברתיות.

המצב לא טוב מנקודת הפתיחה ומדרדר מדחי אל דחי. הבובה החדשה שאותה יצר עבור בנו, אריק, קמה לתחייה בהזיותיו ומדברת עמו. היא מציקה לו ולועגת לו. אם לא די בכך, וינסנט אלכוהוליסט ואדם לא יציב, בעל יחסים מורכבים עם הוריו. ואת אתגריו הנפשיים, סביבתו לא פוסקת להזכיר לו. כך גם אריק, הבובה פרי מחשבתו.

קו עלילה עשיר זה אמור על פניו לסחוב סדרת דרמה שחורה בפני עצמו. אבל היוצרים לא הסתפקו בכך. הם הוסיפו שכבות על גבי שכבות ושזרו קווי עלילה זו לזו. הם רק שכחו להוסיף מספיק דבק כדי שכל המארג התמטי והפואטי לא יתפרק.

המשבר העיקרי בחייו של וינסנט כרוך בתעלומה: בנו נעלם. אולי נחטף? נרצח? ברח בגלל המשבר בין הוריו? לא ברור. אל התמונה נכנס בלש נעים הליכות בשם לדרויט, שמתגלה כדמות מורכבת עם בעיות משלה – בדומה לווינסנט. הבלש הצעיר, הומו עם בן זוג שחולה באיידס, רדוף על ידי עברו במחלקת הנעדרים ובו בזמן מנסה, ברוח התקופה, להסתיר את נטייתו המינית. זו תקופה בעייתית בעיר ניו יורק שכן רמת התברואה מתחת לכל ביקורת, וכך גם המצב הסוציו־אקונומי שמקביל בין הזבל האורגני לדיירי רחוב. לא במקרה זו גם תקופה שידועה לשמצה בכל הנוגע לחטיפות ילדים.

אבל גם זה לא הספיק ליוצרים שהחליטו לירות לכל הכיוונים: תככים ומזימות, רשת החשודה בפדופיליה, שחיתות, מעורבות משפחתו של וינסנט בחיי הפוליטיקה העירוניים, סיפורי אהבה ובגידות, תעלומת היעדרות נוספת ועוד. כל אלה ממשיכים להיערם אחד על השני עד שקשה לדעת איפה אריק מתחיל ואיפה נגמר; מה הוא מרכז העלילה ומה משני לה; מיהי הבובה ומיהו הבובאי.

מפרק לפרק זולגים עוד ועוד עומס ודחיסות, נפתחים סימני שאלה ודמויות מתגלות כחשובות יותר ממה שנראה בתחילה. הבעיה היא במינונים, כמו גם בעריכה חלשה

יש ניסיון יומרני להשתמש באריק כדי לקשר, לקשור את החוטים, החידות, התעלומות והעלילות האחד לשני דרך מוטיבים חוזרים. אחד מהם הוא מפה. אבל הסדרה כל כך עמוסה, שהיא דורשת מפה בעצמה על מנת להתמצא. המארג הפואטי של אריק הופך במהרה לאתגר מאמץ וטרחני, כמו פאזל של 10,000 חלקים.

העומס הפוקע מבלבל מבחינה סגנונית. הסדרה במשבר זהות שאי אפשר לפתור במונח כמו ״היברדיות ז׳אנרית״. משהו חותך דרך אריק באלימות ומטלטל אותה בין פרוצדורה משטרתית למותחן, לדרמת חקר דמות, ליצור כלאים של הומור שחור וביקורת סאטירית. המוטיבים החוזרים בצורת אנלוגיות ומטאפורות חלשים מדי בשביל לעזור למשבר הזהות הסגנוני והז׳אנרי שלה – והיא מתפרקת. מפרק לפרק זולגים עוד ועוד עומס ודחיסות, נפתחים סימני שאלה ודמויות מתגלות כחשובות יותר ממה שנראה בתחילה. הבעיה היא במינונים, כמו גם בעריכה חלשה.

מסצנה של מוות עוברים לסצנה של אובדן תעסוקתי ומשם לריב מתוח ומשם לעוד אחד. ומשם למשבר המשפחתי ומשם לאי שפיות אחד ועוד אחד וחזרה למוות ולעוד ילד נעדר. כל סצנה ושוט בנויים מחומרים קונפליקטואליים מעמיקים שמסלימים. באריק התחילו חזק והגבירו, רק שכחו פה ושם קצת להנמיך.

במקום להפתיע, לזעזע, לחדש – זה בעיקר מעיק ומאמץ. הדחיסות לא משאירה מקום לאוויר. פס הקול הנפלא לא עוזר לעודפות הנרטיבית שהסדרה מתאפיינת בה. היא אמנם מעניינת, לעיתים מבריקה, מנצנצת בכתיבת דיאלוגים. אבל זה לא עוזר לה להיות פחות קשה לצפייה. על פניו זו סדרה לבינג׳, אבל קשה לי להאמין שמישהו יוכל לצפות בסדרה על ששת פרקיה הארוכים ברצף. אני לא הצלחתי לראות יותר משני פרקים ביום.

עם זאת, המשחק נהדר והיא עשויה היטב. היא אפלה. היא ייחודית. יש בה דמויות מעניינות והיא מכילה בחובה ביקורת רלוונטית לימינו אנו. זה הופך אותה ראויה לצפייה. היא עשויה מכל החומרים הנכונים אך מסתכמת בתחושת החמצה, לצד הברק במשחק ובכתיבה ובאמצעים אמנותיים אחרים. הדחיסות והעומס מותירים אותה כגוש בלתי מגובש של דרמה מעניינת שמתה בגלל חוסר בחמצן.

אריק דורשת סבלנות רבה, תשומת לב ואורך רוח. חווית הצפייה בה היא מאתגרת, אולי פסיכומטרית כמעט. זו סדרה טובה אך חונקת, דמויות מעולות ששורטטו בידי אמן, אך נראה ששכחו להוסיף להם גפיים. בנוסף התעלומה אינה זוכה לסיום מספק ואנחנו לא זוכים להתרה הולמת ומעניינת. מרוב קווי עלילה ודחיסות קשה להבין במה היא עוסקת, או כנאמר – מרוב עצים אי אפשר לראות את היער.

---

אריק | נטפליקס
יוצר: אבי מורגן
שישה פרקים; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים