רוטשילד 104 // לילא עבד אלרזאק

פורטפוליו בשיתוף מרכז אדמונד דה רוטשילד

---

מי?

לילא עבד אלרזאק, בת 24, גרה בנוף הגליל (נצרת עילית לשעבר).
אתר / אינסטגרם

התערוכה

התערוכה הקבוצתית ״בלי צחוק״ שאצרו ליאן וולף ונעה מירו נוצרה מתוך הרהור על אופיו הדואלי של ההומור ועל יכולתו להפיג, ולו לרגע, תחושות של כאב. השימוש בהומור מתאפיין במתח פנימי: הומור עשוי לשמר מבני כוח, לשעתק סטריאוטיפים ואף דעות קדומות, ובה בעת – הומור הוא גם סוג של מרד, המאפשר שחרור מכבלים חברתיים ומן המציאות מתוך עונג והנאה. ככלי לביקורת חברתית, הומור יכול לחצות את הקווים, להפוך את ה״מובן מאליו״ על פיו ולהצביע על הפגום והמעוות, בעיקר בזמנים של חוסר ודאות, כאב וקושי.

העבודות בתערוכה נוגעות בזהות האמן והאמניות המציגות בה ובסוגיות חברתיות המעסיקות אותן בחיי היומיום. ההומור העולה מתוכן פועל כמנגנון התמודדות וכמזור לכאב באמצעות עודפות רגשית וחומרית ותוך טשטוש גבולות חברתיים נורמטיביים. בעבודות המוצגות ניכר שימוש בתחבולות קומיות שונות ובאמצעים אמנותיים, כגון היפוך אירוני, הומור עצמי והזרה, ליצירת מבט אחר על השגור והמוכר. ההומור העולה מהן הוא מר־מתוק, חסר נחת ואפל לפרקים. המבעים ההומוריסטיים השונים, לרבות נונסנס, פארודיה וגרוטסקה, משמשים כמעין תנועת התנגדות: מרד נגד סמכות ממשית או מדומיינת, ואף מרד באבסורד הקיומי של החיים.

העבודה

עבודת הווידאו ״לימבו לשוני״ (10:52 דקות, 2024) מזמינה אותנו לשבת בחדר המתנה ולחוות שידור טלוויזיה מקולל. היא יוצרת רצף אבסורדי, משלבת תוכניות ראיונות, תכניות ריאליטי ופרסומות שונות שבהן אני הדמות המרכזית. חלק מהקטעים שואבים השראה מאירועים אמיתיים מחיי, בעוד שאחרים הם בדיוניים בלבד.

ככל שהשידור מתקדם, הוא סוטה מהפורמטים המסורתיים של הטלוויזיה, הופך ליותר ויותר קיצוני ואבסורד. באמצעות השידור הזה אני מתייחסת לנושאים שמעסיקים אותי, כמו זהותי הלאומית, הגדרה עצמית שלי והביטוי הרב־לשוני שלי, הנע בין אנגלית, עברית וערבית. על ידי שימוש במשחקיות, שטויות ופארודיה, אני מבקרת את המאמצים המתמשכים להגביל אותי לקטגוריה מסוימת.

לימודים

למדתי לתואר ראשון (2018-2021) ותואר שני בהצטיינות (2021-2023) באוניברסיטת חיפה בחוג לאמנות יצירה. לאחרונה סיימתי ללמוד תעודת הוראה באמנויות במכללת בית ברל (2023-2024).

קילומטראז׳

ההישגים שלי משתרעים על פני תחומים שונים, מלימודים אקדמיים ועד לתערוכות, שיתופי פעולה ופרסים. בימים אלה מוצגות עבודות שלי ב״פרויקט זומו – סלון וידאו 73-23 בין שתי מלחמות״ במוזיאון הנגב לאמנות ובמהלך השנה האחרונה הוצגו ב״להאמין״ במהדורה ה־16 של פסטיבל מנופים בירושלים; ״ראי ערך״ בשיתוף פעולה עם פרויקט ארכיון ההיסטוריה הקווירית של חיפה בגלריה לאמנות בית הגפן, ובתערוכות בתל אביב, נוריץ׳ ונאשוויל.

בשנת 2023 הצגתי בין היתר בתערוכה ״באות בדיבור״ בגלריה לאמנות גבעת חביבה ו־Home Away from Home במהדורה השלישית של הביאנלה בלרנקה בקפריסין. לאחרונה התקבלתי לתכנית החממה לאמנות מקומית במוזיאוני חיפה ובקרוב תיפתח לי תערוכת יחיד ראשונה בארץ בבית האמנים בירושלים.

זכיתי במספר פרסים ומלגות, כולל התכנית לפיתוח מקצועי בתחום האמנות של מרכז אדמונד דה רוטשילד (2022), פרס וליד אבו שקרה (2021), ומלגת קרן התרבות אמריקה־ישראל (2021). כמו כן, קיבלתי פרס על הצטיינות בפרויקט התזה שלי לתואר ראשון באוניברסיטת חיפה (2021). דרך מעורבותי בתכנית לפיתוח מקצועי בתחום האמנות של מרכז אדמונד דה רוטשילד, אני ממשיכה להתפתח ולתרום לקהילת האמנות התוססת בארץ ובחו״ל.

עתידות

אני שואפת להציג את עבודתי בתערוכות מקומיות ובינלאומיות, וחשוב מכל – פרויקטים שיתופיים נשארים מוקד מרכזי. אני רוצה להמשיך עם זה בעתיד ולעבוד על פרויקטים מהנים ומעניינים או אפילו מאתגרים. אני מקווה להרחיב את הרפרטואר האמנותי שלי ולהגיע לקהלים חדשים.

---

בלי צחוק 
אוצרות: ליאן וולף ונעה מירו
מרכז אדמונד דה רוטשילד, שדרות רוטשילד 104, תל אביב
נעילה: 30.8