הרשימה המשותפת // 8.8.24

שמעון אבני בגלריה חנינא

״קריאה: קריעה״, תערוכת יחיד לשמעון אבני, מבכירי הציירים הישראליים, תפתח מחר (9.8) בגלריה חנינא (אוצר: יקיר שגב), ובה יוצג ספר אמן מושגי חדש ומבחר עבודות מעשורים קודמים. בליל חורף גשום בשנת 2022 מצא אבני ספר רטוב לגמרי בתוך שלולית מים. כשבחן אותו הוא זיהה, למרות שהדפים כבר היו דבוקים אחד לשני ללא הפרד, שמדובר בקטלוג אמנות אמריקאי. או־אז נבט בו הרצון להציל את הספר מכליה מוחלטת ו״לעשות עימו״ משהו בסטודיו.

כשנפטרה דליה, אשתו של אבני, החל לעבוד ישירות על דפי על הספר, כשהוא משתמש בו כמצע וכחומר לעבודה חדשה, בפורמט של ספר כרוך. באמצעות ציור, הדבקה ובעיקר קריעת הדפים (המאזכרים את קריעת הבגד היהודית בזמן אבל), יצר אבני תגובות ופעולות אינטואיטיביות ישירות המלוות את הדפדוף בספר. בתום התהליך נסרקו דפי הספר בקפידה באקדמיה בצלאל ונכרכו מחדש כפקסימיליה של הספר־אובייקט המקורי, שאותו גנז האמן. לעבודה בחר אבני לקרוא בשם ״קריעה״, וכהגדרתו – זו העבודה המושגית הראשונה והאחרונה שיצר.

---

מישל מדנבליק, אורנה דגני ומורן פישר בגלריה נולובז

״שפת החלקיקים״, תערוכה משותפת למישל מדנבליק, אורנה דגני ומורן פישר מוצגת בגלריה נולובז (אוצרת: עדי ארגוב). שלוש האמניות פועלות מתוך מוטיבציות שונות, אך מה שמאחד ויוצר את המפגש ביניהן הוא האופן שבו, בפעולה חזרתית ושיטתית, הן שוקעות לתוך חלקיקי החיים. הן מארגנות את המציאות לכדי הגיון מדומיין הספציפי להן ומשקפות, כל אחת בדרכה, את המבנים של הקיום.

המעבר ביניהן מייצר תנועה פנימה והחוצה. מצד אחד מורגש מעין זום אאוט ומבט ממעוף הציפור לצורה הכללית של האלמנטים הפועלים ולתנועה הגדולה והשלמה של הדברים. מצד שני, ישנה דחיסות החומר הארצי, הצמחי, הביולוגי והתאי. זוהי תנועת החלקיקים הקטנים והאופן שבו הם מסתדרים, החושפת את הפרקטליות הקיימת בכל ואת התבניות המיקרוקוסמיות הבונות את עולמינו.

---

עדי ואן ולסן ונעמי פארן בבית ליבלינג

דירת הרזידנסי בבית ליבלינג מארחת שתי תערוכות: הראשונה, ״מגן אנושי״ של עדי ואן ולסן (אוצרת: מיכל קרסני) שמנסה לאתר את יכולתו של הבית (הממשי והרעיוני) להתקיים על אף ההרס. היא מציגה מספר מהלכים, מפות טופוגרפיות שאותן יצרה מצילומי ההרס של בתים בישובי העוטף, גופים קרמים שלמים וחלקיים עשויים פורצלן המדמים את הבתים שברירים, תלויים בין שמיים וארץ, מועדים להתנפצות, ומיצב פיסולי עשוי אבני כורכר שנאספו מחוף הים.

השנייה, ״סימנים״ של נעמי פארן (אוצרת: יפעת־שרה פרל) שבמרכזה עומדים חלל הבית ויושביו. בציורים המוצגים בה, מתועדים חומרים וצבעים שנאספו בקפדנות במשך שנים וסיפקו לפארן (מעצבת פנים בהכשרתה) השראה וכלי ביטוי לעיצובם של מרחבים ביתיים מיטיבים. בעבודותיה של פארן מופיע המצע האדריכלי, אלמנט חוזר המשמש אותה כבסיס לעיסוק בפריטים, סמלים, צורות וצבעים.

---

מרטין ויסוק במעבדה לאמנות

״כלוא בהיסטוריה״, תערוכת יחיד למרטין ויסוק תפתח הערב (8.8) במעבדה לאמנות (אוצר: שרון תובל), ובה מיצב פיסולי תלוי מקום, מבנה אדריכלי עשוי בטון המפרק את הפסל האייקוני ״לאוקון ובניו״ ובוחן את יחסיו האמביוולנטיים כאמן צעיר בשדה האמנות הישראלי המאתגר. המיצב מעלה שאלות של דחייה ורצון להתקבלות, סוגיות המעסיקות כמעט כל אמן צעיר.

המיצב הוא תוצר של עבודה עמלנית ומדויקת עד כאב, המתבטאת בחומריות אפרורית ובסמליות נוצרית מתקופות ימי הביניים והרנסנס, שלא נראות רבות בנוף האמנות הישראלי. הוא מפסל תחילה בחימר, יוצר תבניות סיליקון מהן הוא יוצק את הבטון. הוא דוגל במינימליזם כתפיסה רעיונית וחזותית, ומתחבר לגישה של ״פחות הוא יותר״ גם בהיבטים הסוציו־פוליטיים, כרצון להשתחרר מאבלות הקפיטליזם המטפח רדיפת בצע, שחיתות ומרמה.

---

---

עדיין (?) במקום לאמנות

״עדיין (?)״, תערוכת קבוצתית מוצגת במקום לאמנות (אוצר: יונתן אולמן), ובה האמנים.ות נותנים ביטוי למצב הנפשי שבו אנחנו מוצאים את עצמנו באוגוסט 2024 – עדיין חיים בצל ה־7 באוקטובר 2023, ומנגד אנחנו עדיין כאן. לא זה מה שתכננו, אבל זה מה שקורה כרגע. לנסות לשים אצבע על הדופק, כשהדופק כל רגע משתנה – היא משימה בלתי אפשרית.