כל תמונה היא מפגש: ברוך רפיח באטליה שמי

ענבל: הי ברוך, מה שלומך? איך אתה מתמודד עם החום והמצב?

ברוך: אהלן, ימים חמים של קיץ. אני גר בכליל וחום הקיץ מורגש פה חזק. הקרבה לגבול גם

ענבל: אין ספק שקשה לצלוח קיץ בלי מזגן, זה הטרייד־אוף של החיים במרחב של כליל, ליד הטבע, עם חשמל סולארי וללא ממ״דים. ובכל זאת, עם כל מה שקורה, שמחתי לראות שאתה מציג תערוכת יחיד באטליה שמי בכברי. ספר קצת על התערוכה

ברוך: בתערוכה ״ציפור ירח״ אני מציג עבודות שנעשו השנה ועוד כמה משנים קודמות. אני צלם משוטט: המצלמה בדרך כלל איתי ואני מצלם דברים שבאים בדרכי. זה פסיפס כזה שאני אוסף את חלקיו באופן אינטואיטיבי, שעל סך חלקיו מרכיב את המיתולוגיה הפרטית שלי.

זאת תערוכת צילום וכצלם אני לא בדיוק לוקח תמונות, אני יותר מאפשר, מתרגש, מבין ונותן. הצילומים שלי מדברים על בדידות, על שייכות ועל מקום. על אדם שעומד מול העולם ואוחז חלקים ממנו במבטו

ענבל: למה אתה מתכוון ב״מאפשר, מתרגש, מבין ונותן״?

ברוך: אני חושב על כל תמונה טובה שלי כעל סוג של מפגש. אני תמיד מחפש את המבט החוזר של הדבר שאני מצלם, בין אם זה אדם, קו אופק או חפץ במרחב. יש משפט שאומר שאם תסתכל על משהו מספיק זמן – הוא יסתכל עליך בחזרה. על זה אני מדבר. זה קורה כשאני מתרגש וכשאני מבין. ואז יש גם נתינה שבאה עם זה

ענבל: צילום הוא רגע קצרצר בזמן, אבל אתה מדבר דווקא על משך, על השתהות. איך זה קשור לנתינה?

ברוך: יש את רגע הבחירה. אני בוחר למסגר את הרגע הזה ואת מה שבו בתוך פריים. אני מתייחד עם הבחירה ונותן לה ייחודיות – נותן לה את עצמי

ענבל: נשמע כמו משהו רוחני, חיבור מפתיע במדיום שהוא מאוד טכנולוגי

ברוך: צילום בשבילי הוא חוויה פיזית ונפשית. הרגליים שמסתובבות, הדריכות, הפתיחות, הלב הפתוח. העין השלישית על הצוואר שמושכת כמו אבן ואז יש גם את ההשתוקקות, את החיזור, ההיענות, ההתמסרות, הניצוץ והיופי… אז כן, בוודאי, יש פה רוחניות

זה רגע שאני מאוד אוהב – שצילום של מישהו אחר נראה כמו פורטרט עצמי שלי. למצוא את עצמך באחרים, זה קורה פה בתמונה הזאת. זה חזק. בסוף אתה מסתובב בעולם ומחפש רגעים של הזדהות. אתה מחפש את עצמך ולפעמים אתה מוצא אותך אצל מישהו אחר

ענבל: ואם נישאר רגע בטכנולוגיה – אתה מצלם בפילם? בדיגיטלי?

ברוך: אני מצלם כמעט תמיד בפילם במצלמה מכנית. אני בעיקר מצלם בשחור לבן והצילום שלי מאוד חומרי

ענבל: באיזו מצלמה? אתה מפתח ומדפיס לבד?

ברוך: אני מצלם בעיקר עם ניקון FM3. אני מפתח ומדפיס בחדר חושך שבביתי. הדפסות גדולות אני מדפיס דיגיטלית

ענבל: אמרת שהצילום שלך חומרי, למה הכוונה? האם זה קשור לאופן ההדפסה בחדר החושך, או לצילום עצמו?

ברוך: אני אוהב את החומר, את הגרעיניות, את הקונטרסט, ואת כל תהליך ההתגלות שקורה בפיתוח ובהדפסה בחדר החושך

ענבל: מה הביא אותך לבחור בצילום שחור לבן?

ברוך: אני אוהב את ההתנתקות מהמציאות ששחור לבן מציע. אני אוהב את העושר האינסופי שבאפורים. אני גם עיוור צבעים ברמה שלא מאפשרת לי לעבוד לבד בצבע. הבחירה בשחור לבן באה גם מתוך שאיפה להיות עצמאי לגמרי בתהליך

ענבל: מעניין, עיוורון צבעים גורם לך לראות את העולם באופן שונה מרוב האנשים. אני מניחה שאתה עדיין רואה צבעים, אבל באופן חלקי? או שאתה רואה באמת בשחור ולבן?

ברוך: לא, אני רואה בצבע אבל יש צבעים שמתערבבים לי: ירוק וצהוב, כחול וסגול, הצבעים הוורודים

ענבל: השחור לבן הוא אולי מקום יותר בטוח מבחינה זו, אותו כולנו רואים אותו הדבר. האפורים שלך באמת עשירים ומרתקים.

אני ציפור בעצמי

ענבל: את סמדר שינדלר האוצרת הכרת סביב צילום שעשית לעבודה של שמי ״ציפור פצועה״ – פסל ציפור ממתכת שנמצא גם בתערוכה שלך, ופחות אופייני לעבודות המוכרות של שמי. נזכיר גם לרגע את האטליה, שפעיל כיום כגלריה ובעבר היה הסטודיו של יחיאל שמי. שינדלר מנהלת אותו ויש בו תערוכות מתחלפות שמתייחסות לרוב לעבודותיו של שמי

ברוך: לפני כשלוש שנים סמדר הזמינה אותי לצלם כמה עבודות של שמי עבור קטלוג. אחת העבודות ״ציפור פצועה״ נגעה לי ללב – פסל קטן וקל משקל מברזל חלוד. היה שם רגע מיוחד כשצילמתי אותה: היה אור מאוד יפה באטליה והציפור דיברה איתי – כנפיים מושטות כלפי מעלה והראש קורס לתוך עצמו. צילמתי אותה כמו שאני אוהב, מקרוב, בגובה העיניים, בפוקוס סלקטיבי וצמצם פתוח. ליטפתי את הציפור במבט שלי, והתמונות יצאו מאוד אנושיות

ענבל: מתוך ההכרות הזו התגלגלה התערוכה?

ברוך: בתהליך הזה הכרנו. לקח לזה כמה שנים לקרות אבל השנה פתאום ממש רציתי להציג באטליה. אחרי שתי תערוכות בתל אביב רציתי להציג בתערוכה קרוב לבית. בזמן הזה סמדר ביקרה בתערוכות שלי ועקבה אחרי הפעילות שלי, ונוצר ביננו קשר שהוביל לתערוכה.

הצילום שלי אנלוגי וחומרי ויש בו מן המלאכה ולכן החיבור לסביבת העבודה של שמי הרגיש נכון. הסיפור עם הצילום של הציפור נכנס בחזרה לתמונה רק אחר כך. הוא תמיד היה שם, רק חיכה להזדמנות

אני ציפור בעצמי. ציפור זה חופש, זה מעוף, זה להסתכל הרבה. היו כמה שנים שבהן גידלתי יונים. הן היו חגות בספירלות מעל השטח – זה דבר נורא יפה. גידלתי גם עורב

ענבל: הצילום של הציפור של שמי לא מופיע בתערוכה, אבל הרבה ציפורים אחרות כן. מה מעניין אותך בציפורים?

ברוך: אני ציפור בעצמי. ציפור זה חופש, זה מעוף, זה להסתכל הרבה. היו כמה שנים שבהן גידלתי יונים. הן היו חגות בספירלות מעל השטח – זה דבר נורא יפה. גידלתי גם עורב. בכלל, הקשר עם בעלי חיים תמיד משך אותי

ענבל: זה העורב שמופיע איתך בתמונה? מעניין שהוא בעצם מסתיר אותך ומתמזג עם הפנים שלך

ברוך: זה רגע שאני מאוד אוהב – שצילום של מישהו אחר נראה כמו פורטרט עצמי שלי. למצוא את עצמך באחרים, זה קורה פה בתמונה הזאת. זה חזק. בסוף אתה מסתובב בעולם ומחפש רגעים של הזדהות. אתה מחפש את עצמך ולפעמים אתה מוצא אותך אצל מישהו אחר. זה עובד במיוחד בצילום הזה, כי תווי הפנים מדברים ציפור זקנה והציפור שבצילום הוא גוזל. אז כן, בהמשך לשאלה הקודמת שלך, ומאחר ואת וגם אחרים רואים אותי בצילום הזה – אז אני ציפור זקנה

ענבל: דימוי מעניין. אני חשבתי מבוגר, לא זקן. אולי מבוגר עם גוזל בתוכו? אתה מרגיש זקן?

ברוך: תווי הפנים מלאים בסימני הזמן, הגוף גם, וגם הראיה. זה מעניין, זה חזק, זה ניכר לעין וזה מאוד חזק כשזה יוצא בצילום. זה רפלקסיבי

ענבל: בכלל, אין אנשים אחרים בצילומים שלך. יש חיות, ויש מבנים עזובים או סימני תרבות. אופן אחד שבו אפשר לקרוא את התערוכה כולה הוא כפורטרט עצמי, שיש בו פגיעות, בדידות, רגישות גבוהה וניסיון תקשורת

ברוך: יש צילום אחד שהוא פורטרט עצמי. אני מצלם את עצמי מול מראה ברגע של אור מאוד מיוחד. וכן, אני מסכים איתך. בסוף הכול זה גם איזשהו פורטרט עצמי. יש גם את עניין השייכות והחיפוש המתמיד אחריה. מה המקום שלי, מה הסיפור שלי. אלו עניינים שנמצאים כל הזמן בבדיקה ובהתהוות. הצילום נותן להם ביטוי

ענבל: אני חושבת שאפשר להרגיש את המרחק, את זה שאתה מתבונן קצת מבחוץ על ההוויה. בכלל, יש איזו הרמוניה בתערוכה – למרות האובייקטים המגוונים – שיוצרת תחושה מורכבת, סוג של שיר, משהו שהוא מורגש אבל לא לגמרי מילולי

ברוך: כן זה תיאור יפה וזאת תמיד השאיפה שלי בתערוכה. ליצור מרחב פיוטי, ריגשי, אנושי

ענבל: יש תכניות להמשך? איפה היית רוצה להציג?

ברוך: כרגע אין לי תוכניות מוגדרות. אני ממשיך לצלם ולאסוף חומרים. אני מניח שבקרוב יעלה איזה רעיון

ענבל: תודה ברוך, על השיחה והזמן שהקדשת, ועל האפשרות להציץ לתוך העולם שלך, ובהצלחה!

---

ברוך רפיח | ציפור ירח
אוצרת: סמדר שינדלר
אטליה שמי, קיבוץ כברי
נעילה: 7.9