ראש גדול: המעצבת קארן מזרחי משמרת את השושלת

קארן מזרחי היא בתו של ניסים מזרחי, מייסד ראש אינדיאני, שאי שם בשנות ה־80 היה מותג אופנה ישראלי פורץ דרך. היא גם האחיינית של דני מזרחי, מעצב שמלות הכלה והערב, והיא עצמה בעלת מותג אופנה הפועל תחת שמה שאותו הקימה לפני 21 שנים – מיד לאחר שהמותג ראש אינדיאני סיים את פעילותו בקולות צורמים.

הסטודיו של מזרחי נמצא בקניון שרונים שבהוד השרון, מאחורי חנות הבוטיק שפתחה; אחרי שבתחילת הדרך ניהלה את הפעילות שלה בצמוד לבית אמה שברמת השרון (ובהמשך הפעילה עוד מספר חנויות). בימים אלה היא משיקה קולקציית קיץ חדשה (במחירים של 190-870 שקלים לפריט) המורכבת מכמה סוגי חליפות, בסך הכל כ־60 דגמים.

״אני לא מאמינה בדרופים, ומשיקה מדי עונה את כל הקולקציה בבת אחת״, היא אומרת. לדבריה, המיקוד בחליפות מכנסיים מגיע ממקום פרקטי, הנדסי כמעט. ״ניתחתי לעומק ובחנתי גבולות בין חליפות שונות במלתחה, שימושים שונים וחומרים שונים. לקחתי את הטרנד, שייפתי וניקיתי אותו, עד לתוצאה הסופית״.

החליפות עשויות מבדי פשתן או מבדי סריג, ולצידן מציעה מזרחי גם אוברולים שמהווים עוד פרשנות לחליפה רק בפורמט של one piece. עוד כוללת הקולקציה basic must haves – חולצות וגופיות במבחר גזרות מחמיאות מחומרים באיכות גבוהה. פלטת הצבעים מתחילה בשחור, אפור ולבן ומתווספים לה שמנת, קפה וחום שוקולד; ונגיעות של צבעים קרים כמו טורקיז וכחול.

״נולדתי בשנה שבה אבא שלי הקים את ראש אינדיאני. מילדות התרוצצתי עם ההורים שלי בעולם שכולו אופנה, בדים, כפתורים ואנשים יצירתיים. גדלתי לתוך העסק. ראש אינדיאני היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.

״אבא שלי הוא נכה צה״ל שנפצע במלחמת יום הכיפורים. יחד עם זאת, הגיוס לצבא הוציא אותו ממעגל העוני של המשפחה שבה גדל. הוא אובחן כבעל יכולות גבוהות ובצבא שרת כחובש בהנדסה קרבית. במלחמת יום כיפור נפצע במהלך הקרבות בחווה הסינית״.

רציתי עסק קטן שיפרנס אותי בכבוד. את המשמעות של להיות עסק גדול ותובעני כבר הבנתי. לא רציתי לחזור לשם. גם היום אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אני גאה על היותי יצרנית אופנה ישראלית שמייצרת הכל בארץ, וזה לא פשוט בכלל

במהלך ימי האשפוז והשיקום שלו, היא מספרת, וכחלק מהמאמצים של עזרה לפצועים שבשיקום, שלחו אליהם מרצים לבית החולים. בין השאר הגיעו גם מרצים משנקר שהרצו בתחומי הנדסת תעשייה וניהול. עם השחרור מבית החולים הוא השלים את לימודיו בשנקר – אז התקבלה ההחלטה להקים את ראש אינדיאני, שהפעילה בשיאה 70 חנויות.

זה היה מותג נועז עם אופנה אקסטרווגנטית, הרבה יותר ממה שהיה כאן עד אז. מוחו הקודח של מזרחי המציא אופנה מקומית חדשה. ״הוא מצא בד ג׳ינס במחיר טוב ועיצב ממנו בגדי ים. הוא עשה יש מאין. סדרת מעצבים מהשורה הראשונה עבדו בחברה וטבעו את חותמם על הסגנון, ביניהם דורין פרנקפורט, יובל כספין, יעל נאמן, ירדנה זיו, אילנה כרמלי ועוד. אבא שלי הכניס אופנה לישראל והנגיש אותה. כל הרשתות שקמו אחרי רצו לעשות כמוהו״.

מאיפה הגיע השם ראש אינדיאני?

״השם הוענק בהשראת כפתורים שאותם מצא אבא שלי בחנות בדרום תל אביב. הראש המעוצב של אינדיאני על גבי כפתור ריגשה אותו וגרמה לו לחוש שזו הדמות שמחברת את התרבויות השונות בארץ. הוא הרגיש שבראש של האינדיאני יש את כל העוצמות שהוא רצה להעביר״.

משהו למזכרת

כילדה הסתובבה קארן מזרחי בלי סוף במשרדי החברה, ועבדה בהם מהיום שהיא זוכרת את עצמה. ״יחד עם זאת, אבא שלי דחף שאלמד באופן מסודר, והוא חשב שנכון שאלמד הנדסת תעשיה וניהול בשנקר ולא עיצוב אופנה. בזכות העבודה הצמודה למעצבי האופנה שעבדו בראש אינדיאני הבנתי עקרונות של עיצוב. למדתי תדמיתנות בשנקר והרגשתי שלימודי תעשיה וניהול יתרמו לי מיומנויות שחסרות לי״.

בשנת 2003, כשהחברה היתה בשיא הקשיים, קרא מזרחי לבתו לבוא ולנסות להציל את החברה. ״הייתי בשנה הרביעית ללימודים בשנקר. עזבתי הכל והגעתי. הסתובבתי בין החדרים וידעתי שמפעל החיים הזה עומד להיסגר. זה היה עצוב. כשכיבו את האורות, באולם הגזירה על כל השולחנות השאירו הגזרנים את כלי העבודה שלהם – מכונת גזירה ומספריים של בדים. החלטתי שאני לוקחת איתי משהו למזכרת״.

מזרחי קמה ומציגה בהתרגשות 30 זוגות מספריים שאותם לקחה מאותם השולחנות, חלקם עם שם או סימון מזהה. עוד היא מציגה קופסאות עם חוטים צבעוניים שאביה הביא מחו״ל, והם אלו שהיוו את צבעי הטרנדים של השנה הקרובה. ״אני שומרת הכל מתוך ידיעה ברורה שפעם עוד אעשה עם זה משהו״.

בחודש מאי 2003, חודשיים בלבד לאחר שנסגרה ראש אינדיאני, החליטה מזרחי לפתוח בקריירה עצמאית. ״בשלב הראשון תפרתי חולצה אחת ומכרתי אותה לחנויות בגדי מעצבים. הייתה הצלחה גדולה, שבעקבותיה יצרתי עוד שני דגמים. כבר אז הבנתי שנכון יהיה לטפח מותג עצמאי ועיצבתי שקיות קניות שלי שבהן נמכרו הפריטים. עשיתי הכל לבד. במשך שנתיים הייתי המעצבת, הסבלית, המשווקת והנהגת, ונהניתי מכל רגע.

״היתה התלבטות איזה שם אתן למותג שלי והחלטתי להשתמש בשם הפרטי שלי. למרות שלאורך השנים ברחתי מהשם שלי ומהשייכות שלי למשפחת ראש אינדיאני. אני לא יודעת מאיפה היה לי האומץ, אבל זו החלטה שאני שמחה עליה היום״.

אחרי הסגירה של ראש אינדיאני, לא פחדת להכשל גם כן?

״לא. ידעתי שאעשה את זה בדרך שלי. מראש היה לי ברור שזה לא יהיה גדול. רציתי עסק קטן שיפרנס אותי בכבוד. את המשמעות של להיות עסק גדול ותובעני כבר הבנתי. לא רציתי לחזור לשם. גם היום אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אני גאה על היותי יצרנית אופנה ישראלית שמייצרת הכל בארץ, וזה לא פשוט בכלל.

״אירוע ה־7 באוקטובר גרמו לי להתפייס עם העבר שלי והעניקו לי דרייב מטורף לטפח את היותי דור המשך, לשאת את זה בגאון ולהגיד שלא יעצרו לנו את היצירה. אנחנו אחרוני המוהיקנים שעוד מייצרים ופועלים כאן״.

את הסטודיו בהוד השרון פתחה מחדש לפני שנה בעיצוב חדש. עד אז מכרה מחנות ברמת השרון, ובהמשך פתחה עוד כמה חנויות שנסגרו. ״ממש לפני הקורונה הסתיים חוזה שכר הדירה של חלקן (מה שהיה מזל גדול בדיעבד). החלטתי שאני מרכזת כוחות ונשארתי עם הסטודיו בשרונים, שממנו אני עובדת עד היום. הלקוחות שלי מגיעות אלי לכאן, הן מכירות ומעריכות את הסגנון״.

מה מכאן? איזה חלומות עוד יש לך?

״חלום ההנצחה של ראש אינדיאני. אני מרגישה שאני את שלי עשיתי. דווקא עכשיו, בפחד הקיומי שבו אנחנו מצויים כמדינה, יש בי את הרצון להוכיח עד כמה יש בנו את היכולות – אלו שמבוססות על המסורת, על הידע על העשייה, ובכלל״.