״בורדרלנדס״: כמו נסיעת רכבת בלונה פארק (ולא בקטע טוב)

על פניו, סרטו החדש של איליי רות׳ (״הוסטל״), ״בורדרלנדס״, יכול היה להצטרף לרשימה קולנועית ארוכה וכושלת של סרטים מבוססי משחקי מחשב וקונסולה. הוא מלא בפגמים ובעיות, ואינו עושה מספיק עם חומר המקור. אבל שתי חוזקות מצילות אותו מליהכנס לרשימה המפוקפקת; או לכל הפחות, להתמקם בתחתיתה.

כמו בחומר המקור, שהיה לסדרת משחקים בת שבעה כותרים (ולא מעט הרחבות), העלילה מתרחשת ברובה בכוכב לכת בדיוני בשם פנדורה. מדובר בכוכב אכזרי, שבשל משאביו היקרים משך את הקרם דה לה קרם של הגלקסיה: כנופיות, בוזזים ורודפי בצע עורבים בכל פינה. אכיפה אין בדיוק, או שהיא משוחדת; ואם לא די בכך, את פנדורה אופפת אגדה על קיומה של כספת (או במילים אחרות: תיבה) שבה יש אוצר לא ידוע, מסתורי, יקר מפז, מיתי. אותה אגדה מושכת גם ציידי אוצרות מחומשים.

איליי רות׳ שואב יותר השראה סגנונית מעלילתית על מנת לספר על התקבצות של מספר גיבורים ואנטי גיבורים, דמויות שוליות ומרכזיות שיהיו מוכרות למי ששיחקה בסדרת המשחקים: לילית׳ (קייט בלאנשט), שכירת חרב עם עבר מיסתורי מהכוכב פנדורה; רולנד (קווין הארת), חייל שפרש משירותו על מנת להציל ילדה שלכאורה צופנת בחובה את היכולת לפתוח את הכספת האגדית – זו טינה (שבמשחק הייתה דמות חוזרת); קריג (פלוריאן מוניאנו), טיפוס גדול ושרירי כמו שהוא משוגע, הדורס כל מה שבדרכו; ד״ר פטרישיה טניס החוקרת את מציאת הכספת; וקלפטראפ, רובוט שהיה קיים בכל כותרי הסדרה, ומדובב בסרט על ידי ג׳ק בלאק.

הנבל בסרט הוא איל הון אכזרי בשם אטלס, שבשל תאוות הבצע שלו מבקש למצוא את הכספת בכל מחיר. הוא שוכר את שירותה של לילית׳ על מנת למצוא את טינה, בתו. לילית׳, שמגיעה תחת שירותו לפנדורה, מוצאת את עצמה בסוף בצד השני, עם טינה, קריג, רולנד וקלפטראפ, בעיקר בגלל חוסר ברירה. יחד הם נסים מאטלס ואנשיו, שבו בזמן מנסים למצוא את הכספת ולפתוח אותה באמצעות טינה, שכן היא אמורה להיות המפתח הנכסף הן להבנת האגדה והן למציאת האוצרים שבכספת.

במשחק האלימות והמופרכות חוגגות. בסרט, נו, פחות. זה הדבר התמוהה ביותר בבורדרלנדס, שכן איליי רות׳ לא נרתע בדיוק באלימות ותמיד היה מוצא דרכים יצירתיות למות

אם זה נשמע תבניתי וממוחזר – כי זה אכן תבניתי וממוחזר. העלילה דלוחה ומשעממת, הדיאלוגים צנומים, סתומים, וכל סיפור הבסיס הפנטסטי־מדע בדיוני של נער או נערת פלא שיש נבואה על יכולתם להשיב איזון לגלקסיה, יקום או כוכב – נטחן עד דק. הסרט ברובו נסחב, בעיקר במערכה השלישית שנזרקים בו דאוס אקס מכינה במבצעי סיטונאות.

גם מבחינה ויזואלית הוא לקוי – אבל לא ברעיון אלא בדרך הביצוע. מבחינת אפיון הוא כן מתכתב עם המשחק, לדוגמה בסגנון המומחיות של הדמויות ואפיונן. כמו כן, הכוכב בהחלט מזכיר (ומאזכר גם עלילתית) את הכוכב פנדורה המשחקי. אפשר להגיד את זה גם על האקשן, אך במידה פחותה. במשחק האלימות והמופרכות חוגגות. בסרט, נו, פחות. זה הדבר התמוהה ביותר בבורדרלנדס, שכן איליי רות׳ לא נרתע בדיוק באלימות ותמיד היה מוצא דרכים יצירתיות למות.

אבל בסרט, שכנראה לקח בחשבון שיפנה גם לילדים ונערים, אנחנו מקבלים את מר רות׳ בגרסתו המתונה ביותר. הוא מזכיר יותר את ״הבית עם השעון המסתורי״ מאת סרטי האימה שמזוהים עם מלאכתו בבימוי. עם זאת, יש פאן וקלילות בסצנות האקשן. הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות, ולכן קשה להיות איתו קשה – לפחות מבחינה זאת.

הליהוק לא אידיאלי. קווין הארט לשם שינוי דווקא מתאים, אך שאר הקאסט נראה מנומנם כל הדרך אל הטייק הבא. הזוכה בליהוק הכי לא נכון היא דווקא השחקנית הטובה מבין הקאסט – קייט בלאנשט, שדמותה של לילית׳ חמקה ממנה כנראה, או שהיא לא ממש רצתה להיות על הסט. דבר שאפשר להגיד גם לגבי טינה ואטלס.

מי שגונב את ההצגה בכל סצנה וסצנה הוא דווקא קלפטראפ. גונב, שודד, חוטף ובורח. הרובוט הקר לכאורה, המתכתי והלא אנושי, משרה את התחושה שהוא הכי אמין ואנושי מכולם. לא רק כי הוא מזכיר מאוד את הדמות מהמשחק, אלא כי הגאון הקומי ג׳ק בלאק מדבב אותו. אפשר בבקשה לתת לו סרט סולו? אני לא יכול להדגיש זאת מספיק: קלאפטראפ, האתנחתה הקומית והדמות הקטנה והשולית לכאורה, ממש מצילה את הסרט.

הדבר השני שמציל את הסרט מלהיות דבילי וחסר משמעות הוא ההתכתבות הלא מודעת והעדינה שלו עם אירועי השעה. דברים כמו פוליטיקת זהויות, קבלה עצמית והגדרה עצמית, פייק ניוז, שיווק קפיטליסטי עודף וטכנולוגיות AI כמו החלפת פרצופים – מציצים פה ושם בצורה שיש בה משמעות ואמירה על העת הזו. האם זה במודע או לא? כנראה שלא. האם זה לא היה במשחק? דווקא כן. אולי אני נותן להם יותר מדי קרדיט, אבל יש בזה עניין.

בסופו של דבר מדובר בסרט שעל אף שהוא מעוטר בשחקנים מפורסמים, במאי טוב וחומר מקור פופולרי – התוצר הסופי בינוני; לא רע, אבל בינוני. זה סרט קיץ שכיף לצפות בו, אולי גם להרהר בו עוד רגע או שניים. אבל הוא נסיעת רכבת בלונה פארק: משעשעת ומבדרת לפרקים, אבל לא משהו מעבר.

---

בורדרלנדס
בימוי: איליי רות׳
100 דקות; ארצות הברית, 2024
2.5 כוכבים