חגי פרגו // הד - מגזין למלחמה

נדמה שהמלחמה מתנגדת לכך שנדבר עליה. אולי מפאת ממדיה: כמו ים, כמו זמן, כמו שמי הלילה. גם כל אלו לרוב מסתפקים במושבים האחוריים של התודעה הטרוטה בקיום היומיומי הפרטי. בה בעת, המלחמה שולחת אינספור זרועות חטטניות לתוך חיינו הפרטיים כל כך. ״מה שלומך במלחמה הזו?״; זו השאלה שאיתה פתחתי את תהליך העבודה על הגליון הראשון של ״הד״, מגזין אמן במהדורה מוגבלת של 140 עותקים.

אני חגי פרגו, אמן המתמחה בדפוס רשת ידני. הדפוס משמש לי כמלאכה ליצירת עבודות אמנות, מיצבים, וחומרים מודפסים שונים המדלגים תדיר מהשדה השימושי אל שדה האמנות וחזרה. סדנת ההדפס היא המרחב שלי לפעולה ולשיתופי פעולה.

אחרי חג הפסח האחרון והמדכדך הזמנתי קבוצת יוצרות.ים לספר ולבדוק כיצד משפיעה עליהם המלחמה. בחרתי בקבוצה רב־תחומית ומגוונת להצטרף אליי לתהליך דפוס רשת והסרתי את כל החסמים: ניסיון קודם בהדפס לא היה בגדר חובה, וגם לא אפיק שיחה פתוח ביני ובינם על המלחמה.

״הד״ הוא מגזין אמן, ודפוס רשת היא לכאורה טכניקה בלתי סבירה להדפסת מגזין. היא דורשת זמן ארוך ועבודה עמלנית – ולא מפיקה מספר גבוה של עותקים. זאת ועוד, הרשת לא מגלה סלחנות עם הדימויים המוגשים לה לזלילה – צילומים נדרשים לעבור עיבוד משמעותי, איורים נדרשים להידחס לקונטרסט גבוה, ומילים עלולות להיבלע (מבחינה חזותית ממש). הדפסת ״הד״ התפרסה על ימים רבים באופן אבסורדי כמעט, בכך שיצאנו לפרויקט כל כך איטי בהנחה שהמלחמה לא תעזוב אותנו לפני גמר העבודה.

בהפקת ״הד״ טמון ניגוד יצירתי: מצד אחד, סדנת ההדפס דורשת מחויבות טכנית: האמנים המשתתפים נדרשו לצאת מגדר הפורמטים המוכרים להם ולהתיישר לפי דרישות הרשת. מצד שני, גיבשנו למגזין אסתטיקה סלחנית

בעצם, מה יש לחדש על המלחמה? רכבת החדשות לא עוצרת. קשקשת ברשת. מדוע שנכתוב, נצייר ונפרסם גם אנחנו?ֿֿ ״הד״ מושתת על השיחות שערכתי עם המשתתפות.ים על חיינו בתוך המלחמה. על ההתעקשות למשוך את הדבר העצום והאפל הזה מטה אל הארץ, אלינו, אל המשוחחים. בשיחותינו התעכבנו על משפחות קרובות ורחוקות; על חלומות ועל האימה. המלחמה הפציעה בסדנת ההדפס כפריזמה אפלה בעלת אלף פנים.

פיתוח המגזין נערך בשני פרקים: ראשית – שיחה; שנית – הדפסה. הבסיס המשותף של השיחה: ״מה שלומך במלחמה הזו?״. הבסיס המשותף להדפסה: צבע ונייר אחידים.

בהפקת ״הד״ טמון ניגוד יצירתי: מצד אחד, סדנת ההדפס דורשת מחויבות טכנית: האמנים המשתתפים נדרשו לצאת מגדר הפורמטים המוכרים להם ולהתיישר לפי דרישות הרשת. מצד שני, גיבשנו למגזין אסתטיקה סלחנית. בשונה מהאופן הדייקני והמוקפד שבו אני מדפיס לבדי בסדנה, ״הד״ הוא תוצר סלחן למדפיסים.

הגדרתי למגזין מפרט הדפסה שיאפשר השתתפות ללא צורך בניסיון מוקדם בדפוס: כל אחת יכולה לקחת חלק. זוגות ידיים רבות, מנוסות יותר ופחות, השתתפו בהוצאת המגזין לאור ושעות ההדפסה בסטודיו, כך התברר, הפכו בעצמן להזדמנות להיות יחד, להיפגש, ושוב לשתף ולשמוע על צל המלחמה.

ואם לקבץ יצירות על המלחמה, מדוע בצורת מגזין? פורמט המגזין, המכתיב פרסום חוזר ונשנה, מחייב אותנו להתייחס למלחמה כדבר מתמשך. יוזמת מגזין בעת הזו היא כמו הבעת אמון אפלה בהימשכם הלאה של ימי המלחמה הארוכים העצובים. זו תפיסה מדכדכת בהחלט, אך אם אלו פני הדברים כדאי להביע אמון גם בשיחה על המלחמה; בניסיון להתמודד איתה יחד.

אמנם ״הד״ הודפס בצבע אחיד על נייר אחיד, אך עיצוב מגזין המציג איורים, צילומים, וטקסטים מציב אתגר עיצובי משמעותי. במקביל לתהליך גיבוש העבודות הצטרף למגזין גיא מזרחי, מעצב גרפי, שהוביל את החשיבה הגרפית הרוחבית. יחד חקרנו עיתונים ומגזינים שונים כדי להרכיב מגזיניוּת נכונה לעימוד ועיבוד העבודות. הסכמנו, עם הפנים הלאה, שעיצוב הגיליון הראשון לא יחייב את הגליונות הבאים, ובכל הוצאה לאור נשאל את השאלות הללו מחדש.

ההשקה לגיליון הראשון של ״הד – מגזין למלחמה״ תיערך בחנות הספרים מטמון בבית רומנו בתל אביב, ביום שני 9.9 בשעה 20:30. אני רוצה להודות לכל מי שבחודשים האחרונים פתחה בשיחה, פתחה את ליבה, והשתתפה בהדפסה – כפולה אחר כפולה.

הדפסה: סטודיו ״פרגו״; עריכה ואיסוף תוכן: חגי פרגו; עיצוב גרפי ועימוד: גיא מזרחי; משתתפים (לפי סדר א׳-ב׳): איתי בן צור, אנדרו זלצמן, אפק אדלר, דוד (דוכי) כהן, חגי פרגו, חיים שושן, יותם גורן, יותם כהן, לירי אגמי, מיכאל ברזילי, נוגה כהן, נור פטישי, סליה גריון, עדן שרון, ״שטרודל״.

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו