מה חדש // מור אלפסי בתחרות Real Leather

מי אני

מור אלפסי, בת 27 מגני תקווה, סטודנטית שנה ג׳ במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר.

במשפט אחד

זכיתי בתחרות האופנה הבינלאומית Real Leather במקום הראשון בקטגוריית Apparel.

מה חדש

הדגם שזכה נוצר במסגרת קורס עור, בשנה השלישית שלי ללימודים בשנקר, בהנחיית יוסי קצב וגלעד יונה. במסגרת הקורס עסקתי בפרויקט שבו בחנתי את הקשר שבין האדם לחומר, בין האוביקט לסוביקט.

כסטודנטית שלומדת עיצוב אופנה בשנקר אני יכולה להגיד שהמרצים, ובראשם אילן בז׳ה ראש המחלקה, תמיד דוחפים אותנו להירשם לתחרויות השונות שמתקיימות בעולם. זה מאפשר לנו לקבל הזדמנות מדהימה להכיר אנשים חשובים מהתעשייה ולפתוח דלתות בארץ ובעולם.

טיימליין

ההשראה לפרויקט היא סדרת העבודות ״רגעים חולפים״ של מילנה נאף, אמנית חזותית הולנדית. בסדרת העבודות שלה לוחות שיש עם פתחים שהיא חצבה בקפידה במקומות מסוימים, ובכך היא מאפשרת לחלקי גופה להגיח מבעד לפתחים וליצור תחושה שהגוף והחומר הם מקשה אחת.

סדרת העבודות שלה מתמקדת ברכות האנושית. היא חושפת את החוזק ואת השבריריות של המצב האנושי. הגוף בסדרת העבודות שלה מתפקד כחומר עצמו ומטיל ספק בדואליות שבין סוביקט לאוביקט. הסדרה הזו הובילה אותי להתמקד ברצון ליצור בגדים שמתמקדים בניגודים של חשיפה לעומת הסתרה, רכות לעומת חוזק, קווים ישרים וחדים לעומת קווים מתעגלים ואמורפיים.

הסדרה הזו הובילה אותי להתמקד ברצון ליצור בגדים שמתמקדים בניגודים של חשיפה לעומת הסתרה, רכות לעומת חוזק, קווים ישרים וחדים לעומת קווים מתעגלים ואמורפיים

בדומה לתהליך העבודה של נאף, תהליך ייצור הבד והדגם שייצרתי תוכננו בקפידה רבה. בשלב הראשוני נעזרתי באבי הנגר על מנת לחתוך את היריעה לרצועות דקות במכונת CNC. את הרצועות סרגתי בטכניקה של אריגה־סריגה במכונת סריגה ביתית – תהליך מוקפד שבו תכננתי מראש את האזורים שאני רוצה להשאיר חשופים לגמרי; או אזורים שבהם אני לא אורגת את העור בפנים ורק סורגת את החוטים – בדומה למה שהיא עושה בעבודותיה.

הרצון שלי היה ליצור תעתוע עבור הצופה. סריג מעלה לנו אסוציאציות של חומר רך והעובדה שהשתמשתי בעור (המוכר בתכונות העמידות והעל זמניות) על מנת ליצור את הסריג, מדגישה את הניגוד שבין הרך לחזק. בנוסף, היה לי חשוב להשתמש ולנצל את כל היריעה של עור הפרה (65 פיט) ולכן השארתי את הרצועות שנותרו בתהליך הכנת הסריג־אריג, שהופכות לפרנזים ומעניקות תנועה וחיות לבגד.

בקולקציה שלי אני מעלה שאלות כמו מתי הגוף הופך לאוביקט? מהי התוצאה של העובדה שהגוף שלנו תמיד ממלא את החלל ואת החומר? הפרויקט העניק לי הזדמנות ייחודית להתעמק בגוף ובמעטפת שלו, ובמערכת היחסים המורכבת בין בני האדם לעולם החומר. הוא אפשר לי להתמקד בגוף ובגבולות שלו, ובעובדה שהגוף מתפקד כחומר.

מהו פרויקט החלומות שלך ומה צריך לקרות כדי שהוא יתגשם?

פרויקט החלומות שלי הוא לפתוח מותג משלי שיקבל הכרה עולמית. על מנת שזה יתגשם אני רוצה להתנסות בבתי אופנה גדולים, ללמוד את העבודה מקרוב, להשתפשף ולצבור ניסיון בתחום.

אולי יעניין אותנו גם

תהליך הקבלה שלי לשנקר לא היה פשוט בכלל. התקבלתי רק בפעם השלישית, והעובדה שזכיתי בתחרות מזכירה לי את התהליך הארוך שעברתי ואת העבודה הקשה שהייתה כרוכה בכך.

הזכייה בתחרות היא עוד אבן דרך עבורי בפיתוח השפה האישית והסגנון העיצובי שלי, ולקראת השנה הרביעית והאחרונה, אני מתרגשת להשתמש בארגז הכלים שצברתי בשנקר לאורך השנים ולמנף את זה לעתידי המקצועי.

תמר אלבז, בוגרת המחלקה שזכתה בשנה שעברה באותה תחרות, קיבלה מימון לפרויקט הגמר שלה. בנוסף, הזכייה בתחרות פתחה עבורה דלתות בארץ ובעולם. גם הזכייה של גל בנימין, בוגר המחלקה, שזכה שנה לפני כן, פתחה עבורו דלתות בארץ ובעולם ומיד לאחר סיום הלימודים בשנקר הוא המשיך לתואר שני להתמחות באביזרים מעור, בפריז.