הרשימה המשותפת // 10.10.24
פרויקט קול העם במוזיאון ינקו דאדא, במכון הרומני ובמרכז תרבות צרפת
לרגל שנה למלחמה מציג מוזיאון ינקו דאדא בעין הוד את התערוכה ״פרויקט קול העם – יומן מלחמה״, שתוצג במקביל גם בשני מוסדות תל אביביים – המכון הרומני ומרכז תרבות צרפת (אוצרת: ניצן שובל־אבירי). בראשית נובמבר 2023 הוחלט במוזיאון לצאת בקול קורא ולהעלות לעמוד האינסטגרם הרשמי עבודות שהתקבלו מאמנים כתגובה לאסון. מדי יום פורסמו יצירות ששיקפו את מה שקרה, את הלך הרוח הכללי ואת הרגשות המורכבים שהציפו את החברה.
כעת, במלאת שנה לטבח, המוזיאון בחר להציג מגוון יצירות, חלקן הוצגו קודם ברשת וחלקן נוצרו במהלך השנה המורכבת והכואבת שחלפה. התערוכה נועדה לא רק לבטא את הזעזוע והכאב אלא גם לתעד את התהליכים המשקפים את פני החברה, ולעתים אף משמשים לעיבוד, התמודדות וריפוי. האמנות משמשת לא פעם את האמנים כמו גם את הצופים המבקשים אותה, כסובלימציה למצב בלתי אפשרי ובלתי נתפש, ולא פעם אף סייעה ועודנה מסייעת ככלי לחשבון נפש והתבוננות פנימית, המאפשר תיעוד חי ונוגע של התקופה.

עדי דרימר. צילום: נדב ברקאי

גלעד כהנא. צילום: מ״ל

כרים אבו שקרה. צילום: מ״ל
ציבי גבע בבית ליבלינג
״מה שהיה ומה יהיה״, תערוכת יחיד לציבי גבע תפתח ביום שלישי (15.10) בשני חללים בבית ליבלינג (אוצרת: סברינה צגלה). בדירת הרזידנסי יוצר גבע במשך חמישה שבועות תערוכה תהליכית מתהווה, שבה הוא ממקם בפעולת התמקמות הדרגתית בבית עבודות שלו ואובייקטים שאסף, ובוחן את היחסים ביניהם לבין הבניין המודרניסטי המארח כסמל למפעל הבנייה הציוני.
בחדר הפרויקטים בקומת הקרקע הוא חוזר אל הצעתו לביאנלה ב־2003 – שלא התקבלה, ובה הציע את הריסת הביתן הישראלי בוונציה, במבט על הרס ובנייה מחדש כמרכיב מרכזי בזהות הישראלית, ואולי אף היהודית. במהלך ימי המלחמה המתמשכת והמאבק החברתי הסוער על דמותה ועתידה של המדינה, גבע מבקש לבחון את האופן שבו האירועים מחלחלים אל התת מודע ומשם להתנהגויות ביומיום, במרחב הבנוי – הפרטי והציבורי.

ציבי גבע בבית ליבלינג. צילומים: מ״ל

יאיר לוי בגלריה B.Y5
״נאלם״, תערוכת יחיד ליאיר לוי, זוכה פרס מילה לשנת 2024, תפתח הערב (10.10) בגלריה B.Y5 (אוצרת: ענת גטניו). אילמות (מלשון אילם) היא שדה התוכן הסמוי של תערוכה זו המציגה סדרה רחבת היקף של כלים לצד עבודת קיר רציפה. יאיר לוי מציג כלים גשמיים וחומריים, שבאמצעותם הוא מבקש לדבר את השתיקה, לתת קול לאילמות.
לוי עצמו הוא אדם המעדיף לפעול מבלי לדבר, ליצור ללא מלים, אבל למרכזיות שניתנה לשתיקה בתערוכה זו הקשר ביוגרפי נוסף: חוסר היכולת של אם האמן לבטא עצמה באמצעות הפקת מלים. תנועה בין פנים וחוץ כביטוי רגשי מלווה את יצירתו הקרמית של לוי מזה זמן רב, כך גם דיאלוג בין ניגודים צורניים וחומריים.

יאיר לוי בגלריה B.Y5. צילומים: יסמין ואריה צלמים

אוסף מוזיאון ישראל בתחנות הקו האדום
תערוכת פופ אפ שמוצגת בתחנות שאול המלך ואלנבי של הרכבת הקלה בגוש דן, הכוללת מבחר העתקים זהים למקור של יצירות מופת מאוסף מוזיאון ישראל, ירושלים. התערוכה, שהיא שיתוף פעולה ראשון של הרכבת הקלה עם מוסד תרבות לאומי, תוצג עד סוף מאי 2025 ותאפשר לעוברים ולשבים להיחשף ליצירות מהחשובות באוסף מוזיאון ישראל.
בין העתקי היצירות המפורסמות שמוצגים ״אישה עם ענק אבני חן״ של פבלו פיקאסו, ״צ׳לסי 4״ של אנדי וורהול, ״טירה בפירנאים״ של רנה מגריט ו״קציר בפרובנס״ של וינסנט ון גוך. בין היצירות הישראליות שמוצגות – דיוקן של אברהם שלונסקי מאת דוד טרטקובר ותצלום של פסלו המפורסם של יצחק דנציגר ״נמרוד״.

אוסף מוזיאון ישראל בתחנות הקו האדום. צילומים: אסנת סרקין

בהכרה מלאה בגלריה המקרר
התערוכה הקבוצתית ״בהכרה מלאה״ שמוצגת בגלריה המקרר (אוצר: משה אש) צמחה מתוך ״קבוצת פעולה״ מגוונת של אמניםות ויוצריםות, שהתכנסו במהלך קיץ 2024 כדי לחקור את תחום הידע של צדק מעברי והפרקטיקה של התנצלויות פומביות.
התערוכה והאירועים הנלווים לה מציעים לציבור מרחב של חקירה אמנותית סביב נושאים כמו אחריות קולקטיבית, הכרה, סליחה וריפוי, ומבקשת לשאול כיצד ניתן לערער על תפיסות קיימות, ליצור מרחב להקשבה ולעודד שיח שקורא לפעולה ומזמין אותנו לדמיין עתיד אחר. במסגרת התערוכה יושק גם ״הארכיון האקטיביסטי – טרנספורמציה של סכסוכים״, שמטרתו לבחון את המפגש בין אמנות וצדק מעברי.

שרון ולבסקי, המקרר. צילומים: מ״ל

נמרוד צין

מייקל לזר
חתול בשק בגלריה העירונית רחובות
התערוכה הקבוצתית ״חתול בשק״ שמוצגת בגלריה העירונית רחובות (אוצרת: גלית סמל) מבקשת להתייחס להוויית התעתוע והכפילות בממד של התפיסה החזותית. העבודות בוחנות את הגבול בין ה״אמת ל״זיוף״ ומנסות לבחון משמעויות נסתרות באופן אלגורי וסמלי. חלקן כמו מוליכות שולל, מעוררות תחושות של אכזבה או תימהון, מהדהדות מצב תודעה של שהות במצבי ביניים לא ברורים.
העבודות, הנעות בין מחוזות שונים, מסמנות למראית עין משהו אחד אך במהלך ההתבוננות בהן מתגבשת ההבנה כי הן מייצגות גם משהו אחר. אפשר להגדיר את הדבר שמתגלה באופנים שונים: רפטטיבי, מסוכן, מזעזע, מזויף, מדומה, אבסורדי, וירטואוזי, משועתק ועוד.

דרור שובל בגלריה העירונית רחובות. צילומים: מ״ל

רון עמיר

עדן בנט. צילום: גלית סמל











