בין מסורת לקוטור: אופנה ממרוקו במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח

״בפריים ובחיים. מרוקו: אופנה, לבוש וזהות״, התערוכה שנפתחה לאחרונה במוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח שבבאר שבע, מבקשת להרחיב את המבט שרואה את הבגד כאוביקט נלווה, ולהציע התבוננות בלבוש כפרקטיקה תרבותית מובהקת. התערוכה מתבססת על התפיסה שלבוש מבטא ערכים, מפגיש בין נרטיבים היסטוריים, מבטא ומזין יחסי גומלין בין מעמדות, מטבען השפעות בין־תרבותיות ומסמן אותן.

את התערוכה, שהופקה בשיתוף עם המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות בפריז, אצרו רחל גץ סלומון, ראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה וחנה אסולין, אוצרת במוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות בפריז (mahJ). היא כוללת שתי תצוגות שונות, המציגות בהצבתן זו לצד זו מהלך היסטורי ועכשווי, בין צילום לעיצוב אופנה.

״התערוכה נולדה בעקבות יוזמה של המכון הצרפתי בישראל, שביקש להביא לכאן את תערוכת הצילום של הצלם והאתנוגרף ז׳אן בזאנסנו״, מספרת גץ סלומון. ״בצילומים תיעד בזאנסנו בעיקר פרטי לבוש ייחודיים מרחבי מרוקו, תוך תיעוד צורות לבוש של יהודים מרוקאים ברברים (אמזיג׳ים) לצד דמויות מהמלאח (הרובע היהודי) בערים השונות וברחובותיהן. התערוכה הוצגה לפני כשנתיים במוזיאון לאומנות וההיסטוריה של היהודים בפריז וזכתה לאלפי מבקרים״.

ההצעה להציג את תערוכת הצילומים בישראל הועברה למוזאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח שממוקם במתחם המוזאונים בבאר שבע. לרעיון נחשף רון ברטוש, האוצר של מוזיאון הנגב הסמוך, שהציע להרחיב את התערוכה ולהציג לצד תערוכת הצילומים גם תערוכת אופנה עכשווית שתקשר לישראליות.

עבודותיו של בז׳אנסנו, לצד האהבה שלי לתרבות האופנה המרוקאית, ריתקו אותי. הצילומים שלו הם מסמך מסעיר שמתעד פריטי לבוש שיהודים לבשו בשלל אירועים. היה ברור לי שצריך להרחיב את התערוכה ולחבר לה תצוגה נוספת של אופנה עכשווית

גץ סלומון, שעוסקת רבות בתרבות האופנה המרוקאית, נרתמה לאתגר. ״עבודותיו של בז׳אנסנו, לצד האהבה שלי לתרבות האופנה המרוקאית, ריתקו אותי. הצילומים שלו הם מסמך מסעיר שמתעד פריטי לבוש שיהודים לבשו בשלל אירועים. היה ברור לי שצריך להרחיב את התערוכה ולחבר לה תצוגה נוספת של אופנה עכשווית״.

בחלקה הראשון של התערוכה מוצגים כ־60 תצלומים שצולמו במרוקו בשנות ה־30 וה־40 של המאה ה־20. הם מתעדים בעיקר את פרטי הלבוש הייחודיים ברחבי מרוקו, ומשקפים באמצעותם את מצבי החיים, האירועים, התפקידים והמעמדות החברתיים.

מערכות הלבוש שבהן לבושות הדמויות המצולמות מגדירות ומסמנות את כל אותן קטגוריות מובחנות והופכות את הלבוש לפריזמה שמשקפת המקום, הזמן וההקשר הזהותי. עם החומר הזה יצאה גץ סלומון לעבודת מחקר שבה ביקשה לאתר מעצבות אופנה שעוסקות בעולמות התוכן שמתקשרים לצילומים.

היא בחרה בשתיים: נטע איטח, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר וסתיו אלפסי בוגרת החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה. כל אחת מהן מציגה חמישה דגמים ושתיהן מתייחסות באמצעותם להקשר ההיסטורי־תרבותי המרוקאי כמקור חומרי זמין, ומפענחות אותו אל תוך מערכות לבוש מורכבות. שתיהן בנות הדור השלישי למהגרים ממרוקו ושתיהן יצרו את הפרויקטים תוך שהן מקיימות שיחות עם סבתותיהן שעלו ארצה ממרוקו.

מרחב השראה

עבודתה של איטח HERitage מציעה פרשנות עכשווית לחומר המסורתי. היא עושה את זה באמצעות יצירת קולקציה המתבססת על מקומה של ״השמלה הגדולה״ – שמלת החתונה המרוקאית המסורתית. בתוך הגזרות המתוחכמות מתקיים הזיכרון האתני, והוא עשוי בעבודת קראפט מסורתית שהתבצעה על ידה בשיתוף בנות משפחתה. ״מדובר בעבודה עמלנית המבוצעת על דגמים עכשוויים, שיכולה לבטל את ההיררכיה שבין מסורת לקוטור, בין מה שנחשב מסורתי ואתני לאופנתי ובן הזמן״.

ב״אמא ילדה״, עבודתה של אלפסי, היא מבקשת לסמן מסע של בניית זהות מובחנת בתוך מוסכמות תרבותיות וחברתיות. הקולקציה עוקבת אחרי מסעה של סבתה שאולצה להינשא כשהיא בת 14 ולמרות זאת, היא מוצאת את הדרכים האפשריות להתקיים בתוך מציאות תרבותית מסורתית קשיחה, והופכת להיות הדמות הדומיננטית של המשפחה. הקולקציה כוללת חמישה דגמים שבאמצעות כל אחד מהם מתקיים עיסוק בחומר מרוקאי שמתעצב לכדי אפשרות חדשה של פרשנות חומרית, שמאפשרת גם דיון במהותן של תבניות ומוסכמות חברתיות.

״זה לא יאומן עד כמה מדינה אחת בצפון אפריקה השפיעה על האמנות ועל האופנה המערבית, על צבעים וצורות, וגם על הדרך שבה כל אחת ואחד מאיתנו לבושים. במשך מאות שנים הייתה מרוקו למרחב של השראה עבור אמנים, יוצרים ומעצבים רבים במערב, שהגיעו אליה והיא שינתה את חייהם ואת עבודתם. ביניהם יש גם מעצבים ישראלים, שהבולט שבהם הוא ארצי יפרח שהעביר את פעילותו למרקש״.

באיזה אופן?

״אחת הדוגמאות להשפעה המרוקאית על האופנה שלנו היא שתי המעצבות הצעירות שהן דור שלישי למקורות שלהן, והן ניגשות באופן טבעי למרחב הגלותי ואולי גם המורחק מהתרבות העכשווית שבה הן חיות כיום. זה משהו שלדור השני של יוצאי מרוקו היה קשה, וכעת, לדור השלישי – העיסוק בזה קל וטבעי יותר. בזכות הקשר שיש לישראל עם מרוקו נפתחנו כולנו ונחשפנו לתרבות המרוקאית. זה שונה מהקשר שלנו עם מדינות ערב אחרות שבהן חיו קהילות יהודיות גדולות״.

שני חלקי התערוכה מזמינים את הקהל להיחשף לעולמות של תרבות חומרית הבאים לידי ביטוי בפרטי לבוש. הם מציגים באופן בלתי אמצעי את עולמם התרבותי של המרוקאים כפי שהוא מתפרש באובייקטים הלבישים מתחילת המאה הקודמת, ומאפשרים הרחבה שלהם לכדי עולם צורות ויזואלי נגיש עבור פרשנות יצירתית עכשווית. יש בכוחו של החיבור הזה לשנות את נקודת המבט שלנו על בגדים – מביטוי פולקלוריסטי לחומר תרבותי נגיש ומרגש במיוחד.

״הלבוש מבדל את האדם הלובש אותו ומאפשר לו לחוות את עצמו כאחר, כמשמעותי וככזה המודע לעצמו ולסביבתו. בה בעת הוא הופך אותו לחלק מקבוצה – קבוצת שיוך מקומית, אתנית, מגדרית, דתית, מעמדית, גילית, מקצועית וכן הלאה. כך מהווה הלבוש דרך להעביר מידע לגבי התפקיד ומעמדו החברתי של הלובש, באמצעות ביטויים תדמיתניים וקישוטיים המהווים שפה סימבולית ברורה״.

איך עבודת האוצרות משתלבת עם התפקיד שלך כראש החוג לעיצוב אופנה באוניברסיטת חיפה?

״אני רואה קשר ישיר בין העבודה האוצרותית הנוכחית שלי, בעיקר בנושא שבה התערוכה עוסקת, עם העבודה האקדמית שלי. כמה שנים שאני עוסקת בתעשיית האופנה והטקסטיל במרוקו. אני מוקסמת מהתרבות, שהופכת להיות חומר חי לעבודה בתוך התרבות הישראלית.

״בשנה האקדמית הקודמת, במסגרת העבודה שלי בוויצו חיפה, הוצאתי תלמידים שלנו לביקור לימודי במרוקו. הסטודנטים למדו בקורס שעסק בתרבות חומרית ועברו שם תהליך למידה משותף עם סטודנטים מאוניברסיטה שנמצאת ליד מרקש. זו היתה חוויה עצומה.

---

בפריים ובחיים. מרוקו: אופנה, לבוש וזהות
אוצרות: ד״ר רחל גץ סלומון וחנה אסולין
המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, העצמאות 60, באר שבע
נעילה: 15.2.25