הקומיקס היה בשביל רויטל ברונשטיין אוויר לנשימה 

יום שלישי בערב, רויטל ברונשטיין חוזרת לבית שלה ביפו ברכבת הקלה. גם הערב תאכל עם אמא שלה ארוחה קטנה, תסיים מטלה בלימודים, ועד אמצע הלילה תיצור קומיקס. בשנתיים האחרונות זו השגרה האינטנסיבית שיצרה לעצמה.

הנוסעים האחרים ברכבת מביטים עליה מהצד, לא בטוחים אם מדובר בנער או בנערה. הבגדים המסוגננים – חולצה לבנה עם שרוולים נפוחים, צווארון התחרה, ומכנסים מחוייטים עד הברך, מטשטשים עוד יותר את דמותה הצנומה. היא מדברת בטלפון עם חברתה, אור מושקוביץ, השותפה שלה לאירועי קוספליי.

אור מזהירה אותה מפני מתקפת הטילים הצפויה מאיראן. רויטל עונה בחיוך שיש לה הערב דאגות גדולות יותר מהאיראנים, כמה משימות דחופות בלימודים. בנובמבר הקרוב תסיים את התואר השני במדעי המחשב ואת התזה. 

עשר דקות אחרי השיחה, מושקוביץ תשמע על הפיגוע ברכבת. היא תבין שזו הסיבה שאין מענה בטלפון שלה. תבין, ולא תרצה להאמין. תנסה שוב ושוב. ההודעה תגיע מאוחר יותר – רויטל ברונשטיין בת 24 מיפו, היא אחת מששת הנרצחים בפיגוע. 

אם הייתה ניצלת, אפשר להניח שגם האירוע הנוראי הזה היה הופך אצלה לקומיקס. הנושאים שבהם עסקה בסיפורים שלה הגיעו מתוך החיים – בדידות, מוות, אנושיות, החד־פעמיות שלנו כאן בעולם. 

״הקומיקס היה בשבילה אוויר לנשימה״ אומרה ליאורה, אימה של רויטל. ״היא למדה באוניברסיטה ועבדה שם בספריה, ובכל רגע פנוי, זה היה הקומיקס. לפני כמה שנים לימדה את עצמה דרך קורסים וספרים, התחברה לקבוצות בחו״ל ובארץ, ורק חיפשה איך להתפתח. 

״רויטל עבדה כמו דבורה, יום ולילה. היה לה 50% כשרון ו־99 אחוז של עבודה קשה. היא לא ויתרה לעצמה. באחד הסמינריונים שמעה את ניל גלמן אומר שכל יום צריך לכתוב פרק. זה נכנס לה לראש וככה עשתה. ניסיתי להגיד לה שתנוח, שנצא לסרט, שתלך עם חברה לבית קפה, אבל היא אמרה שיש לה תוכנית, שהיא צריכה לעבוד״. 

החלום שלה היה להיות מפורסמת בכל העולם, כמו ג׳יי. קיי. רולינג רק בתחום שלה, בקומיקס. בינתיים השקיעה במדעי המחשב, ״למרות שזה מקצוע שאני בחרתי עבורה. הסברתי לה שזה עניין מעשי. זה רק שתינו פה בארץ, אני לא צעירה, והיא צריכה רווחה בחיים. לא היה אכפת לי שברגע שתצליח בעולם, עם הקומיקס, תעזוב את המקצוע. תמכתי בחלומות שלה, ומבחינתה היה לה ברור שהיא בדרך לזה״.

ליאורה ברונשטיין: רויטל עבדה כמו דבורה, יום ולילה. היא לא ויתרה לעצמה. ניסיתי להגיד לה שתנוח, שנצא לסרט, שתלך עם חברה לבית קפה, אבל היא אמרה שיש לה תוכנית, שהיא צריכה לעבוד

אור בנדל, יוצר וחוקר קומיקס, ומי שהקים את קי״ק, קבוצה של יוצרי קומיקס שברונשטיין הייתה חברה בה, מחזק את הדברים. ״באותו יום שנרצחה, שלחתי את הקומיקס שלה להוצאה לאור. עבדנו איתה על החומרים ועזרנו לה לפרסם את היצירות שלה.

״היו לה פרסומים באסופות שונות, בפרויקטים משותפים שלנו בקי״ק, יש ספר בהתהוות, שפרסמה פרקים שלו בעברית ותרגמה לאנגלית. היא השתתפה גם באסופות של קבוצת הקומיקס הלונדונית COMICS WIP. היא הייתה בתנופה של עשייה. נשארו המון סקיצות וחומרים כמעט גמורים, שעכשיו אנחנו נדאג להוציא אותם, וכבר יש התעניינות בהוצאות לאור״. 

אבל זו לא רק תנופה של עשייה אישית, אלא היה לה ידע עצום שאותו רצתה לחלוק, מדגיש בנדל. ״היא הכינה לנו מדריכים, יצרה רשימות של ספרים בתחום שהיא אוהבת, כתבה סקירות על נושאים שונים. קשה להאמין שהגיעה אלינו רק לפני שנתיים. המעורבות שלה הייתה כל כך גדולה״. 

בקריאת הקומיקסים שיצרה, משתקפת ההכרות הרחבה שלה עם מגוון עולמות הספרות, המיתולוגיות, כמובן מדע בדיוני ופנטזיה, ומנעד רחב של השפעות קומיקס, מקלאסי ועד אינדי. הידע העשיר הזה, יצר אצלה גישה ייחודית בדרך שבנתה את הסיפור בקומיקס, השילוב בין הגיון ודימיון.

בהרצאה שהעבירה באחד הכנסים על איך בונים עולמות סיפוריים בפנטזיה ומדע בדיוני בקומיקס, התייחסה לכך. אז גם סיפרה על המוטיבציה הראשונית שלה ליצור; על הרצון להישאר ולחוות עוד את העולמות בסיפורים שהרשימו אותם, ולחוות דרכם את הרגש.

״לפעמים הייתה מבססת את היצירה שלה על סיפורים מוכרים״, אומר בנדל. ״לדוגמה, הקומיקס שלה ׳ארלקינו ופיירוט׳, שנוציא עכשיו כספר, מבוסס על הליצן השמח והליצן העצוב, ועוסק במערכת יחסים רעילה. בפעמים אחרות ביססה את הסיפור על נושא כמו חקירת מסתורין, לדוגמה בסיפור בשם King In Yellow, המספר על ממלכה מוזרה שאי אפשר למות בה, והמלך פתאום מת ולא מבינים איך זה קרה.

״ולפעמים הקומיקס היתה תגובה למשהו, כמו סדרת קומיקס קצרה שיצרנו על המצב השנה. שם כתבה על מישהי שטובעת ולא מאמינים לה שהיא טובעת, להמחיש את חוסר האמון שחווינו בתגובות מחו״ל על הטבח פה בארץ״.

אור בנדל: היא הייתה בתנופה של עשייה. נשארו המון סקיצות וחומרים כמעט גמורים, שעכשיו אנחנו נדאג להוציא אותם, וכבר יש התעניינות בהוצאות לאור

מעבר לתכנים הספרותיים, ברונשטיין בולטת בהתייחסות שלה לצבע. השימוש שלה שונה ומעניק עומק ונפח ליצירות. גם פה היא ביקשה לחלוק את הידע שלה, והוציאה לאור ספר באמזון על משמעות צבע ואלו רגשות הוא מביא בסיפור.

ליאורה מוסיפה שרויטל ציירה מאז שהייתה קטנה. ״בהתחלה ישבנו יחד וציירנו בצבעי מים. אחר כך המשיכה בעצמה בטכניקות שונות. לאחרונה הסתובבה במוזיאונים והעתיקה עבודות, והספיקה לבקר במוזיאון תל אביב בתערוכה של האימפרסיוניסטים שהיו אהובים עליה, שם ישבה שעות והעתיקה פרטים מהציורים.

״היה לה חלום לנסוע השנה בסיום הלימודים ליפן או איטליה. היא רצתה ללמוד ציור קלאסי, כמובן בשביל הקומיקס, אבל לא הספיקה. הכינוי שלה היה ׳נייבי בירד׳, היא באמת הייתה ציפור; ציפור שנמצאת רגע לפני שמשתחררת למרחבים״.

בנוסף לקומיקס, ברונשטיין השתתפה באירועי קוספליי, ומושוקביץ חברתה מספרת: ״הכרתי אותה באחד האירועים האלה, היא התחפשה לדמות ממשחק וידאו. המשכנו להיפגש לאחר מכן ומאוד התחברנו. למדתי להכיר את הפער בין הדמות המופנמת שרואים מבחוץ, לבין מה שיצא ממנה בקוספליי.

״זה מתחיל בבחירה של התחפושות. כמובן זה לא היה משהו קנוי אלא היא תפרה הכל בעצמה, הקפידה על הפרטים הקטנים, גם כאלו שלא רואים. בדרך כלל אלו היו דמויות ממחזות זמר שמאד אהבה וראתה המון פעמים, כמו פנטום האופרה. באירועים האלו מציגים את התחפושות במין שואו כזה. היא השתתפה ונתנה שם את כולה, כמו שעשתה בכל דבר שנגעה בו.

״עכשיו נשאר רק להנציח את הרוח שלה. היא השראה מאוד גדולה. לא האמנתי כשהבנתי שהיא נרצחה, הרגשתי שהלב שלי עולה לגרון. שלחתי לה המון הודעות אבל לצערי היא כבר לא הייתה בין החיים״.

בנדל מוסיף שעם היוודע על מותה, יצאו קומיקס מחווה לזכרה על ידי חברים בקהילה. בנוסף, בימים אלו עובדים על פרויקטים שונים להנצחתה, ובתכנית להקים קרן ותחרות שנתית על שמה, שתקדם יצירות קומיקס חדשות.

רויטל ברונשטיין, בת 24 במותה, השאירה אחריה את אימה, ליאורה.