סמייל 2: הכל מבחיל, מבהיל, נורא ואיום. חייכו!

״סמייל״, סרטו הארוך הראשון של פארקר פין, נחשב ללהיט בז׳אנר האימה וגם לאחת ההפתעות המפתיעות של שנת 2022 – הן ביקורתית והן קופתית, וזכה להדים חיוביים ואוהדים. הסרט עסק בטראומות עבר ובהשפעה שלהן עלינו ועל האנשים שמסביבנו, בתוספת מקריפה במיוחד של אנשים מחוייכים בקטע רע לגמרי. בעקבות ההצלחה, יצירת סרט המשך לא הייתה שאלה של ״למה״ או ״איך״, אלא של ״מתי״. והמתי הזה הפך לכאן ועכשיו עם ״סמייל 2״ שעלה בשבוע שעבר לאקרנים.

בדומה לקודמו, גם ב״סמייל 2״ מתרחשת שרשרת של אירועים מצערים, שדרכה קמה לתחייה ישות על טבעית הניזונה מהטראומה האנושית, עד שהיא מגיעה לזמרת פופ מצליחה בשם סקיי ריילי (נעמי סקוט, ״אלאדין״). לסקיי יש הכל: מעריצים שרופים, מיניונים שעושים הכל בשבילה, כסף, פרסום ותהילה עדלאידע. אבל בצד האפל של הביזנס, עומדת מאחוריה אמא שתלטנית כאמרגנית קשוחה ועבר בעייתי של התמכרות לסמים קשים.

אם כל זה לא מספיק כדי לייצר טראומה מצלקת, סקיי חוזרת לבמות לאחר שעברה תאונת דרכים קשה שבה פול (ריי ניקולסון, הבן של ג׳ק), החבר שלה, מצא את מותו. אחרי סשנים ארוכים של שיקום נפשי ופיזי וגמילה מסמים, סקיי מנסה לחזור למסלול ובעיקר ליציבות מינימלית בחיים שלה. בלילה מקרי אחד החיים שלה משתנים מקצה לקצה. וכיף ומשחקים לא יהיו כאן.

בסרטו השני הארוך בסך הכל(!), פארקר פין מעז עוד יותר ומותח את החבל המתוח גם ככה. הבמאי הצעיר, שהוא גם כותב מוכשר, לקח את כל מה שעבד בסרט הקודם, הכניס למערבל הרעיונות הדמיוני שלו ועתה הוא מגיש אותו מחדש עם עיבוד מטורף, מקריפ, מבחיל וכזה שאשכרה מפחיד.

פארקר פין מצליח לתעתע בצופים שוב ושוב ושוב ומכניס אותם היישר לתוך התודעה העקומה והחבוטה של הגיבורה. ובדומה לה, גם הצופים לא מבדילים בין המציאות, לדמיון ולשיגעון

ב״סמייל 2״ פין לוחץ וסוחט את דוושת הגז ומספק חוויה מרהיבה ומדהימה של אימה פסיכולוגית כתובה מצוין ומבוצעת בצורה מעוררת השתאות – מצדו ומצד השחקנית הראשית שלו, נעמי סקוט. בעוונותיה, סקוט גילמה את יסמין בגרסת הלייב אקשן של ״אלאדין״ לבית דיסני. ולמרות שהסרט הזה הוא דווקא בסדר ביחס לאחרים בנישה הזו, הביצוע של סקוט לא היה זכיר מספיק.

ב״סמייל 2״ הסיפור כבר נראה ומרגיש אחרת. סקוט נהדרת ומגלמת בכישרון גדול אישה פרנואידית ורדופה, עמוסה בתועפות של אמוציות. סקוט חייבת לפין את מלוא הקרדיט על התסריט המצוין שהוא הגיש לה.

לצדה של סקוט משחק גם ריי ניקולסון, שפרצופו המחוייך והמקריפ מרוח על הפוסטרים. התפקיד של ניקולסון ג׳וניור מינורי ובעל השפעה קטנה אם בכלל, כך שקשה לומר משהו חיובי על המשחק שלו. לא בגלל שהוא לא טוב, אלא בגלל שאין לו מספיק דקות מסך שיצדיקו התייחסות.

כמו קודמו, ״סמייל 2״ עוסק בטראומות קשות מהעבר ומנסה לתת להן ביטוי מציאותי. הפעם פין משחיל ביקורת קטנה על תעשיית הפופ והצד הפחות סימפטי שלה מאחורי הקלעים. עם תסריט טיל ובימוי אבוחשמיל, פין מצליח לתעתע בצופים שוב ושוב ושוב ומכניס אותם היישר לתוך התודעה העקומה והחבוטה של סקיי. ובדומה לה, גם הצופים לא מבדילים בין המציאות, לדמיון ולשיגעון. במשך שעתיים פין משתעשע עם הקהל, מרמה אותו ומהתל בו, גם בזכות שימוש מצוין בכל מבע קולנועי אפשרי.

המשחקים עם המצלמה וזוויות הצילום ההפוכות והמטורללות היו מהאלמנטים הבולטים ביותר בסרט הקודם. כאן פין משדרג את זה לכדי שלמות, בנוסף לג׳אמפ סקרז (קפיצות הבהלה) הידועות לשמצה. בין סיבובי המצלמה והקאטים המלחיצים, פין מניח מלכודות מבהילות שיקפיצו את הצופה האדיש ביותר.

ולמרות שהכלי הזה נחרש מכל הכיוונים ומשמש כפתרון זול ולא מאתגר, מעולם לא הייתה הצדקה להבהלות האלו כמו ב״סמייל 2״. לאורך הסרט, פין מראה לצופים מאיפה משתין הדג״ הוא לוקח את המושג ״ג׳אמפ סקרז״, מגדיר אותו מחדש והופך אותו לכלי אפקטיבי ובעיקר מוצדק.

האפקטים, גם הפרקטיים וגם הממוחשבים, פשוט נפלאים כאן. הכל מבחיל, מבהיל, נורא ואיום, מגעיל וכל סופרלטיב מז׳אנר האימה שתבחרו. שום דבר לא סתמי או מיותר. הכל עובד, מתוזמן ומתקתק כמו שעון. כדי להשלים את המגדל היציב שנקרא ״סמייל 2״, יש את הפסקול החזק והמלחיץ, שניצב כקונטרה לשירים הפופיים של סקיי, שרובם אגב, בביצועה של סקוט.

״סמייל 2״ מתחיל ומתפתח בצורה נבונה, נכונה וסופר חכמה. לאט לאט פין מניח את היסודות ובונה מחדש את העולם של סקיי, רק כדי לרסק אותו בחלקו השני של הסרט ולפורר אותו עד אפר דקיק בחלק שלישי והטוב מכולם. כל המחמאות הולכות לבמאי, שמתעלה כאן על עצמו כיוצר ומקבע את מקומו בז׳אנר. בכל הנוגע לסרטי אימה, ״סמייל 2״ הוא בוודאות ההצגה הכי טובה בעיר, ועל הדרך גם נכנס למועדון היוקרתי והנכסף של סרטי המשך שהתעלו ביג טיים על קודמיהם.

---

סמייל 2
בימוי: פארקר פין
127 דקות; ארצות הברית, 2024
4.5 כוכבים