סטודיו טולה: למתוח עוד קצת את גבולות הצבע

יובל: הי ליאת, הי טל, בוקר טוב. מה שלומכן בתוך כל הכאוס שמסביב?

טל: בוקר אור. הכל בסדר אצלנו, יחסית כמובן… כל יום הוא קרוסלה של רגשות, אבל מתמקדים בעשייה

ליאת: כן, הכל בסדר יחסית

יובל: לגמרי, מה היינו עושים בלי העשייה. רגע לפני שנדבר על העשייה שלכן, ספרו רגע איך התחברתן, איך נוסד סטודיו טולה

ליאת: הכרנו באיקאה (בשלב הזה תמיד כולם מתפלאים חחח). ליאת בסיום התואר התחילה לעבוד במחלקת המטבחים של איקאה, משם התקדמה לחברות מטבחים אחרות ואז חזרה לאיקאה לטובת המחלקה העסקית.

בזמן הזה אני גם סיימתי את לימודיי, שלוש שנים אחריה, והלכתי במסלול דומה למחלקת המטבחים. בסופו של דבר נפגשנו ועבדנו יחד במחלקה העסקית. מהר מאוד נוצר לנו קשר חברי ופתאום באה ההצעה מליאת לפתוח עסק. זו הייתה קפיצה מטורפת למים, בלי מחשבה, המון הימורים, אבל עבד לנו

יובל: אהבתי. רק מוודא – ליאת, את למדת עיצוב פנים במכללה למנהל, וטל, את במכון טכנולוגי חולון, נכון?

טל: מדויק

יובל: ליאת, מה גרם לך להציע לטל לקפוץ למים ולהקים עסק ביחד?

ליאת: הרבה זמן זה נרקם כי הרגשתי שאני לא באמת מבטאת את הכישרון שלי, והתחלתי לדבר על זה עם מישהי שעבדה איתי המון זמן וידעתי שאנחנו צריכות מישהי עם אנרגיה אז פניתי לטל, והחלטתי שקופצות למים וגם אם לא ילך לפחות ניסינו

יובל: וכל זה קרה מתי? כמה זמן הסטודיו כבר פעיל?

ליאת: לפני 9 שנים. זה היה בקניון פתח תקווה בארומה. עד היום אני זוכרת איפה ישבתי כשהתקשרתי לטל

יובל: איפה את היית טל? הופתעת? ישרת אמרת כן?

טל גל: אני לא חושבת שאפילו דיברנו על צבע אי פעם בתור אג׳נדה. באנו כל אחת מעולם תוכן אחר לגמרי וכשהתיישבנו ליצור ביחד, כל אחת הביאה משהו משלה והצבע פשוט היה תמיד נוכח

טל: שישי בבוקר, הייתי אחרי רפלקסולוגיה בדרך הביתה והיא אמרה לי ״רוצה לפתוח עסק?״ ואמרתי ישר כן. ואז חזרתי הביתה, סיפרתי לבעלי ומאז הכל היסטוריה. אני מודה שבזמנו לא היה לי מה להפסיד, רק התחתנתי, עוד לא היו ילדים, גם בעלי סיים תואר וידעתי שאני יכולה להישען עליו בתקופה הזו של ההקמה

יובל: יפה. בואו נדבר על עיצוב: הדבר הראשון שקפץ לי לעין הוא השימוש שלכן בצבע – לא משנה אם זו דירה או סוכנות ביטוח – וזה קצת יוצא דופן באקלים המקומי, שהכל בלבן, שמנת ואוף ווייט. מאיפה זה הגיע? זה תמיד היה ככה?

ליאת: האמת שזה תמיד היה שמה, גם אם הסגנונות שלנו לא היו אותו הדבר: טל יותר תעשייתי ואני כפרית, אבל היא הכניסה אותי לעולם החומר שפתח עולמות

טל: אני לא חושבת שאפילו דיברנו על זה אי פעם בתור קטע של אג׳נדה. באנו כל אחת מעולם תוכן אחר לגמרי וכשהתיישבנו ליצור ביחד, כל אחת הביאה משהו משלה והצבע פשוט היה תמיד נוכח. הדבר שכן הכנסנו במודע היה החומר והאומנות האישית שלנו. זה נולד מתוך צורך, בעיקר תקציבי, בפרויקט מאוד ספציפי

יובל: מה היה הפרויקט? מה היה הצורך? ומה הכנסתן שם?

טל: צריך היה לייצר משהו ואני הראיתי לליאת מה שאני יודעת… היא הייתה ממש סקפטית וזה גם ממש נכשל בניסיון הראשון, אבל הייתי מתורגלת מהלימודים אז ניסינו שוב וזה הצליח, ומאז הכנסנו משהו שלנו לכל פרויקט, עד שגם זה שינה כיוון לפני שנתיים־שלוש.

זה היה פרויקט של מפעל לייצור זרעים, תקציב ממש נמוך. היה באמצע המפעל מסדרון עצום וצריך היה משהו עם נוכחות. חקרנו את העולם שלהם וגילינו שהם צובעים את הזרעים לצרכי מיון. ליאת רצתה לגרום לזרעים להיות האמנות, כמו תמונה, אני הוכחתי לה שזה אפשרי, וזה מה שקרה. הצלחנו ״לכלוא״ זרעים בין לוחות שקופים, שלושה סוגי זרעים שונים, וכך ליצור אמנות אבסטרקטית שהפעילה המון רגש אצל עובדי המפעל.

ככה גם פעלנו בשאר האמנויות שלנו הלאה, יצרנו צורות שקשורות לסיפורים של הלקוחות שלנו. כמו לדוגמה אמנות קיר ענקית שהיא אדפטציה לקעקוע של לקוחה מקסימה

לא מאלו של ״לבן ורוד זהב״

יובל: נייס. אני רוצה לחזור לצבע, אם תוכלו להתייחס לזה – נגיד סוכנות הביטוח עם המטבח הצהוב והאלמנטים הצבעוניים על הקיר, בית הספר לקוסמטיקאיות, או הדירה הצבעונית בנס ציונה. איך זה עובד?

ליאת: לגבי סוכנות הביטוח, כמו שטל אמרה, אנחנו ממש מתשאלות לקוחות על צבעים וסגנונות, אם זה פרטי או מסחרי. כשעברנו על הדברים הלוגו היה ממש חשוב וגם הצבעים שלנו, אז החלטנו איזה צבעים לקחת ממנו ואיפה ליישם אותם. 

את הצהוב שמנו במטבח כדי שיהיה בולט, בגלל שלרוב מטבחים הם בצבעים מאוד שקטים. כאן רצינו ליצור מטבח שיראו אותו בגלל שהוא באמצע החלל. את האדום שמנו בקופסאות המתכת שצבענו באדום שבתוכן שמנו עציצים, ואת הכחול באקוסטיקה על הקירות. 

הגדולה שלי ושל טל שאנחנו יודעות לתת ביטוי לצבעים בצורה חכמה שלא יוצאת מצועצעת. וגם היום כל מי שנכנס אליו מאוד מופתע וישר חושב שהוא הגיע למשרד של גוגל

ליאת חדד: את הצהוב שמנו במטבח כדי שיהיה בולט, בגלל שלרוב מטבחים הם בצבעים מאוד שקטים. כאן רצינו ליצור מטבח שיראו אותו בגלל שהוא באמצע החלל

טל: במקרה של הקוסמטיקאית לא הייתה הנחייה לצבעים, לא הייתה הנחייה כמעט לכלום. ההגדרה הייתה ליצור משהו שהוא שונה מתחום הקוסמטיקה, היא תמיד אמרה שהיא לא מאלו של ״לבן ורוד זהב״… 

מעבר לדרישות הטכניות של המקום (טיפולים, הדרכה), היה לנו חשוב להעביר את האופי שלה, שהיא באמת לא רק קוסמטיקאית והיא בטח לא קוסמטיקאית רגילה: היא אשת עסקים מטורפת, עם אימפריה שהיא בנתה לבד, אחרי שסיימה קריירה צבאית מפוארת. ידענו שאנחנו ניקח את עולמות הצבע המוכרים בעולם של הקוסמטיקה (בעיקר ורוד) ונהפוך את זה לאקסטרים, בדיוק כמו שהיא עשתה בעצמה.

חקרנו, מצאנו השראות שונות, וכך יצרנו את פלטת הצבעים שלה. מי שאישרה לנו אותה הייתה בכלל הבת שלה (שגם היא לקוחה שלנו והבית שלה הוא אחד מפרויקטי הדגל שלנו), ורק בסיום הפרויקט הבנו שהצלחנו לקלוע בול לטעם, כי כל המדים שהיא הזמינה לעסק, היו באותם גוונים של הקירות

יובל: ובדירות ובפרויקטים פרטיים? איך זה עובד שם? כי אם נניח שבחללים מסחריים יותר קל להכניס צבע, איכשהו נדמה שבבתים פרטיים זה יותר מורכב, שאנשים יותר זהירים, יותר שמרנים

טל: אתה ממש צודק, זה באמת קשה יותר עם הפרטיים, כי כל דבר הוא ״ברומו של עולם״, גם אם זה שקע וגם אם זה צבע על קיר או שידה. ואיתם אנחנו עוברות מראש על פלטות צבעים, על תמונות השראה, סגנונות, כדי להבין את הסגנון ואיפה אני יכולה למתוח להם עוד קצת את גבולות הצבע.

אנחנו גם לא סתם נזרוק צבע, תמיד תהיה סיבה, אם זה משהו ששמנו לב שהם אוהבים או אם זה גוון או חומר שנגזר מתוך זה. נגיד הרבה לקוחות שלנו אוהבים מסעדה ספציפית או בר, אז ננסה לתפוס חלל מסוים בבית ולגרום לו להיות דומה.

בחדרי השינה נהיה יותר רגועות כי אנחנו מאמינות שצריך שהעיניים ינוחו, אבל לא כולם נרגעים מאותו הדבר… אנחנו גם תמיד נציע צבע בקיר או בפריט שהוא קל להחלפה ולא במיטה או ספה שזה משהו שלא מחליפים כל שנתיים (אלא אם באמת זה בא מהלקוח).

אני גם אציין שעם השנים זה נהיה קל יותר כי הרבה לקוחות כבר מגיעים אלינו בגלל שהם יודעים שנזרום עם הצבעוניות שהם מביאים איתם, ואז דווקא המשימה היא לאזן אותם, לעזור להם לחבר את הצבעים הנכונים ולא סתם לזרוק צבע בכל מקום.

אגב, זה לא אומר שכלללל הלקוחות שלנו ממש צבעוניים, יש הרבה שמתחברים אלינו ברמה האישית וסומכים עלינו מקצועית אבל ״מזהירים״ אותנו מראש שהם לא צבעוניים. אז אנחנו לא מכריחות ומאוד חשוב לנו שהם ירגישו בסוף שזה הבית שלהם ושכל פינה בו מדויקת עבורם.

הרבה פעמים הלקוחות האלו בזמן הפרויקט מקבלים אומץ ופתאום עושים בחירות צבעוניות שאפילו מפתיעות אותנו

יובל: אתן יכולות לתת דוגמה למשהו שהפתיע אתכן?

ליאת: באחד הפרויקטים שלנו האישה רצתה משהו מאוד קלאסי, עדין ובלי הרבה רעש, אבל לאחר תהליך העיצוב איתנו הגענו לחברת קרמיקה, שם היא ראתה אריח טרופי צבעוני שהיא פשוט התאהבה בו ואנחנו נתנו לה את הביטחון שאפשר לשלב אותו בצורה חכמה עם שילוב של עץ ועוד אריח ויצא פשוט מושלם. מאוד הופתענו שהיא בחרה את האריח הזה וגם מאוד שמחנו שנתנו לה את האומץ

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף שיש לכן להגיד ולא אמרתן לפני שנפרדים?

טל: שאנחנו באמת משתדלות להיות אחרת.

הדינמיקה בינינו היא שונה ואנחנו מעבירות את זה גם ללקוחות שלנו, חשוב לנו שהם ירגישו שהם במקום בטוח אבל גם במקום שהוא ייחודי עבורם. הצבע הוא דבר אחד שניתן לראות בקלות, אבל מבחינתנו הוא חלק אחד מהמעטפת ומהדרך שאנחנו מעניקות ללקוחות