כל מה שחשוב ויפה
שחף מנאפוב, מתוך ״שמישהו ירגיע את הזמן הזה״
שחף מנאפוב, מתוך ״שמישהו ירגיע את הזמן הזה״

״שמישהו ירגיע את הזמן הזה״: כותבים ומאיירים מציעים נחמה

בתערוכה חדשה בטרמינל עיצוב בת־ים יצרו מאיירים.ות בהשראת שירים של נחמה והשראה, שרובם מתייחסים לאירועי ה־7 באוקטובר ולמלחמה שבאה אחריהם. כמה מהמאיירים המשתתפים מספרים על הקונספט ועל תהליך העבודה

בחודשים האחרונים הרשתות החברתיות הוצפו בפרויקט שיצר חיבורים מרגשים בין שירים של מיטב המשוררים, שזכו לפרשנות ויזואלית מיוחדת של מיטב המאיירים והמעצבים תחת הכותרות ״שירת נחמה״ ו״נקודת מבט״. את הפרויקט יזמו קרן עמרם ויעל אורנן גרמי מ״נוצה הוצאה לאור״, בניסיון להציע הקלה, נחמה והשראה על רקע המציאות המורכבת.

כעת, השירים והדימויים שנוצרו במיוחד יוצאים מגבולות הרשת – אוגדו לספר ולתערוכה חדשה, תחת הכותרת ״שמישהו ירגיע את הזמן הזה״. זהו פרויקט ללא מטרות רווח, העבודות הן תרומת המשתתפים והמימון להדפסת הספר נאסף בגיוס המונים. כל הרווחים יתרמו לעמותת ״לילה כיום יאיר״, המפעילה מרחב ריפוי לנפגעי ה־7 באוקטובר והמלחמה.


מיכל דיבואה

איירתי את השיר ״אנא בכוח״ מאת הדס גלעד. ״אנא בכוח״ הוא פיוט מתפילת שחרית (וגם בחלק מהעדות מתפילת שישי). מבירור שעשיתי הבנתי שמקורו בימי הביניים. מכיוון שהשיר עוסק בכוח של הידיים, שלדעתי מבטא את הכוח של הנפש (כי כשאין לי כוח אני הרי לא עושה כלום ולעשות מבחינתי זה בידיים), בחרתי לצייר בצבעי גואש ידיים בסגנון ימי הביניים. הירח בצד מתייחס לימות השבוע שגם בתפילה יש להם משמעות (כל שורה מוקדשת ליום). הבית משמאל מתייחס למקום שבו הנפש והאהבה גרות ביחד.

מיכל דיבואה

מיכל דיבואה


יערה עשת

איירתי את השיר ״בקתה בקצה היער״ מאת אגי משעול. ניגשתי לפרוייקט הזה לא כאיור לשיר, אלא כעבודה בהשראת השיר – פירוש פרטי ואינטימי. השיר הוא קרש קפיצה רעיוני שעוזר לי לחבר דימויים ואסוציאציות מהמאגר האישי והתקופה הספיציפית העכיווית. העבודה השתלבה עם סדרת עבודות שהתחילה אחרי ה־7 באוקטובר שגם בחלק נרחב מהן השתמשתי בשירה העברית כנקודת מוצא.

יערה עשת

יערה עשת


עפרה עמית

איירתי את השיר ״רווח״ מאת זרי גרמי. כשמדובר באיור לשירה, אני מרשה לעצמי להיות יותר אינטואיטיבית, לצייר מה שעולה לי בראש, משהו שיתחבר לתחושה שהשיר מעלה בי. אני רוצה שיקראו את הדימוי באותה רמת תודעה שקוראים את השיר. זוהי קריאה אחרת מקריאה של טקסטים שהם פחות פואטיים. לכן אני פחות יודעת לדבר כאן על קונספט מסויים אבל מניחה שהאסוציאציה לפרחים לדוגמה, נוגעת לכל מי שחי בישראל של אחרי ה־7 באוקטובר.

ישראל שבה המטען של מילים כמו טוב ורע, אכזריות וחמלה, שנאה ואהבה – מועצם. יש גם צד אישי – אני מכירה את יעל הרבה שנים, מאז שהיינו ילדות, כך שעל זרי, בן זוגה שכתב את השיר, שמעתי פה ושם. כשיעל שלחה לי את השיר, הוא מיד התחבר לי לסיפורים ששמעתי עליו ולאדם שהיה.

עפרה עמית

עפרה עמית


birds

דניאל פלג

איירתי את השיר ״הקשבה פנימית מאת ווביט וורקו מנגסטו. זה שיר יפה מלא דימויים ציוריים, קונקרטיים – דימוי המראה, טווית החוטים, השמלה הנרקמת, החלומות. זה שיר כל כך אישי שהרגשתי כמעט לא בנוח להניח את נקודת המבט של הכותבת, יכולתי רק להציג את מה שעלה בי כקוראת.

כך, במהלך לא אופייני שכמעט הביך אותי, בחרתי לאייר דיוקן עצמי. דיוקן שצפות בו המילים של ווביט על זהות, על שורשים, על חלום ועל תקווה, אבל אני זו שמשתקפת דרכן. החוט הצהוב הוא התפר היחיד שיכול להתחיל ולאחות את השברים: השבת החטופים והחטופות, סיום המלחמה. רק אז נוכל להתחיל לחלום שוב ולהתבונן פנימה.

דניאל פלג

דניאל פלג


שחף מנאפוב

איירתי את השיר ״ניסים שבשגרה״ מאת מאיה ויינברג. יש בשיר משהו מאוד פשוט, יומיומי, מרומז, לא מלודרמטי. החיבור בינינו היה מדויק. ידעתי שאצטרך לעבוד על בסיס איור או חומרים קיימים שיש לי בשל אילוצי הזמן והפורמט, וכשקיבלתי את השיר, הפתרון היה כמעט מיידי.

עיקר העבודה הייתה דווקא על הדמות. ידעתי את רמת האנרגיה שאני רוצה לשדר ואת הסיפור שאני רוצה לספר, אבל לקח זמן להגיע לתנוחה הנכונה, לדמות שמוטה דיה. אנחנו חיים במציאות שבה איור של דמות ישובה במטבח ביתה יכולה להפוך בקלות לטריגר. גם בזה יש משהו שנהיה מאוד יומיומי.

שחף מנאפוב

שחף מנאפוב


שמישהו ירגיע את הזמן הזה
אוצרות: קרן עמרם ויעל אורנן גרמי
הגלריה החברתית, טרמינל עיצוב בת־ים
נעילה: 31.1

כותבים.ות: אגי משעול, איריס אליה כהן, אלי אליהו, אלכס אפשטיין, גיורא פישר, הדס גלעד, ווביט וורקו מנגסטו, זרי גרמי, טלי וייס, טלי ורסנו־אייסמן, יחזקאל רחמים, יצחק גוילי, יעל קידר, ירון רשף, לואי חאג׳, מאיה ויינברג, מיה טבת דיין, מיכל יגל אלונים, נגה אולמרט, נהר שניר, נעמה אשרי, נעמה מוזס, עדן שפילמן, עידית ברק, צילה זן־בר צור, רבקה מרים, רוני סומק, רונן קלאס, שלומי חסקי.

מאיירים.ות ומעצבים.ות: אבי בלייר, אביאל בסיל, אודליה ליפשיץ, איה גורדון־נוי, אייל חירורג, אינה קצב, אירינה וקסלר, אליאור שניר, בועז גבאי, דוד גולדשטיין, דניאל פלג, יאנה בוקלר, יעל פושקין, יערה עשת, ירון רשף, לי קורצווייל, ליאת בנימיני, לילך יזדי, לנה גוברמן, מאיה צרפתי, מיכל דיבואה, מעין פרץ, ניר טובר, עדי רדעי, עומרי אברהם, עידן לייטמן, ענבל לייטנר, ענת ורשבסקי, עפרה עמית, צבי פלדמן, רועי שנער, רזי כחלון, רמי טל, שחף מנאפוב, תלתל לוי, תמר בן בסט.

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden