כל מה שחשוב ויפה
אורן מאסטרו סגל בזומו שער הנגב. צילומים: מ״ל
אורן מאסטרו סגל בזומו שער הנגב. צילומים: מ״ל

הרשימה המשותפת // 19.12.24

זומו בשער הנגב; חלומות צלולים ואלמה מאטר במוזיאון ישראל; דוד עדיקא בגלריה ברוורמן; חוה מחותן במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן; דניאל זיני, יאיר מוס וכליל ווקסלר בגלריה הקוביה; אופקים משתנים בגלריית האמנים אילת; יונתן עומר מזרחי, אנה ווילד וניר שאולוף במרכז לאמנות דיגיטלית

זומו בשער הנגב

״התאספות״, התחנה העשירית של זומו – המוזיאון שבדרך, תיפתח מחר (20.12) בחדר האוכל של קיבוץ ברור חיל במועצה אזורית שער הנגב (אוצרות: מילנה גיצין אדירם, אביטל וכסלר, שירז גרינבאום). התערוכה, בתמיכת מפעל הפיס, תכלול למעלה מ־60 עבודות אמנות מכל הסוגים, תתפרש על פני שטח של 1,000 מ״ר ומלווה את התהליך המרגש והמורכב של חזרת הקהילות והתושבים של שער הנגב אל בתיהם אחרי אירועי ה־7 באוקטובר.

התערוכה מציעה את האמנות ואת המפגש המחודש של הקהילות עם היצירה ועם עצמן ככלי להתאספות, עיבוד ועיכול הטראומה והיא הופכת את חדר האוכל הקיבוצי ממבנה ריק, שומם ונטוש להיכל של אור, צבע, יצירה והתחדשות. העבודות, שרובן נוצרו במיוחד לתערוכה עם הקהילות השונות של שער הנגב, יבקשו להכיל את הכאב בעקבות המלחמה, להאכיל את הנפש בקורטוב של אמונה ולהזין את הצורך הבסיסי של האדם בהשראה ובתקווה לעתיד טוב יותר.

זיוה ילין

זיוה ילין בזומו שער הנגב. צילומים: מ״ל

שרון מורו

שרון מורו

אניעם דרעי

אניעם דרעי


חלומות צלולים ואלמה מאטר במוזיאון ישראל

שתי תערוכות מקבילות שעוסקות בחלום ופנטזיה, סאונד ונשיות, מוצגות במוזיאון ישראל בירושלים. הראשונה, ״חלומות צלולים״, הצצה למרחב הרב־תרבותי והמרתק של הפנטזיה והחלום, לרגל 100 שנה לתנועת הסוריאליזם (אוצרת: עדינה קמיאן), מציגה 180 עבודות, ממשענת־ראש מצרית עתיקה ועד לעבודת מציאות מדומה שנוצרה בימים אלו. חפצי תרבות רבים מוצגים לצד יצירות אמנות מתקופות שונות ומבטאים כולם את הכמיהה האנושית לגעת בחלום ולפרש אותו.

השנייה, ״אלמה מאטר״, היא מיצב סאונד, וידאו ואור של יובל אביטל (אוצרת: טליה עמאר), שמגלם את רוחה של ״האם הגדולה״ הארכיטיפית. בשיתוף פעולה עם ארכיונים קוליים ומכונים מדעיים ואחרי עריכת אלפי שעות הקלטה נוצרה יצירה חדשה שמושמעת מתוך כ־100 רמקולים שהוטמנו בתוך כדי חרס ובטון או נתלו חשופים מהתקרה, ומלווה במחול רך ומרחף שנשקף ממסכי הווידיאו ובגופי תאורה שעוצבו במיוחד. במרכז המיצב מוצגת הצלמית מברכת רם – יצירת האמנות הפרהיסטורית הקדומה בעולם.

טל שוחט בתערוכה ״חלומות צלולים״. צילומים: מוזיאון ישראל

טל שוחט בתערוכה ״חלומות צלולים״. צילומים: מוזיאון ישראל

שרון בלבן בתערוכה ״חלומות צלולים״. צילומים: מוזיאון ישראל

שרון בלבן בתערוכה ״חלומות צלולים״

יובל אביטל, אלמה מאטר. צילום: אנצו מלוני

יובל אביטל, אלמה מאטר. צילום: אנצו מלוני


דוד עדיקא בגלריה ברוורמן

״בין השמשות״, תערוכת יחיד לדוד עדיקא מוצגת בגלריה ברוורמן (אוצרת: עדי גורה). בין השמשות הוא זמן המעבר בין שקיעת החמה להופעת הלילה, מבחינה הלכתית, זהו זמן גבולי, שיש בו ספק אם הוא שייך ליום הקודם או ליום הבא. המושג בין השמשות הוא בעל משמעות פילוסופית עמוקה בהקשר היהודי. הוא לא רק זמן הלכתי או טבעי, אלא גם ייצוג לרעיונות מטאפיזיים, קיומיים ותיאולוגיים. המתח שהוא יוצר בין יום ולילה, בין ודאות וספק, בין סדר לכאוס מביא לידי ביטוי סוגיות על ״עכשיו״ – ושאלות על הזמן והמקום.

שם התערוכה, השואב מהמסורת היהודית, מעורר מחשבות על גבוליות וספק. בין קודש לחול, בין ודאות לספק, בין סדר לכאוס. 44 הצילומים בתערוכה הופכים תחת המושג ״בין השמשות״ לפרשנות אישית למצבי מעבר שבהם המציאות ניצבת על סף קריסה, הם מוצגים כאינדקס חזותי ומתייחסים, בין היתר, לתולדות הצילום והאמנות.

דוד עדיקא ״בין השמשות״ בגלריה ברוורמן

דוד עדיקא ״בין השמשות״ בגלריה ברוורמן


חוה מחותן במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן

שתי תערוכות חדשות ייפתחו בשבת (21.12) במוזיאון בית אורי ורמי נחושתן באשדות יעקב. הראשונה, ״אַחֲרֵי נוֹף: בעקבות חוה מחותן״ (אוצרת: סמדר קרן), פרי דיאלוג מתמשך של האמנים נעמה עמר־הדני ועמרי קרן עם יצירתה של הפסלת חוה מחותן (1925-2021), שעיקר עבודתה הייתה בפיסול, אך פעלה במגוון מדיות והייתה מחלוצות המיצב והפיסול הסביבתי בארץ. עבודותיהם, שנוצרו ממרחק של כחמישים שנה, מתכתבות עם מהלכים מינימליסטיים ומופשטים ביצירתה, אך הן מרחיבות את המהלך שאותו החלה, שראה בתיאור הנוף אפשרות לשיקוף מצבים אנושיים.

התערוכה השנייה, ״שלוש עדשות על חוה מחותן״ (אוצרות: איילת כרמי וסמדר קרן), מתמקדת בדיאלוג שנוצר בין עבודותיה של מחותן לבין תצלומיהן, כפי שנלקחו בידי שלושה צלמים: קלאוס אוטו הונדט, אברהם חי וישראל צפריר. התערוכה מציגה תצלומים נבחרים של כל אחד מהם, ומבקשת להפנות את המבט אל השיחה המתקיימת בין הפסלת לצלם, בין הפַּסל לתצלום ובין הפיסול לצילום.

חוה מחותן, נוף, 1978. צילום: אוטו הונדט

חוה מחותן, נוף, 1978. צילום: אוטו הונדט

חוה מחותן

חוה מחותן

נעמה עמר הדני

נעמה עמר הדני בבית אורי ורמי נחושתן. צילום: הדר סייפן


birds

דניאל זיני, יאיר מוס וכליל ווקסלר בגלריה הקוביה

שתי תערוכות חדשות ייפתחו הערב (19.1) בגלריה הקוביה בירושלים (אוצרת: עינב זיו אילון), ויעסקו במיתוס המבול וברלוונטיות שלו לימים שלנו. בתערוכה ״נ ע מ ה״ חוקרים דניאל זיני ויאיר מוס את המיתוס במיתולוגיות השונות, ואת מרכיבי הסיפור המשותפים לכל המיתוסים שחושפים קשר בין־יבשתי ובין־תרבותי קדום.

כליל ווקסלר, בתערוכתה ״כל מקום פנוי ממני״, מתריעה בציורי פחם גדולי־ממדים על מבול מתקרב. המים וההצפה, המרכזיים במיתוס המבול, מומרים בעבודותיה לבטון, לאור מלאכותי ולאספלט, המציפים את העמקים והיערות, את מרחבי הבר ושטחי החיות. הגבולות בין המרחבים מיטשטשים: העיר פולשת לבתי הגידול ולמרחבי הטבע, וחיות הבר חודרות אל המרחב העירוני.

כליל ווקסלר. צילומים: מ״ל

כליל ווקסלר. צילומים: מ״ל

דניאל זיני ויאיר מוס

דניאל זיני ויאיר מוס


אופקים משתנים בגלריית האמנים אילת

״אופקים משתנים״, תערוכה קבוצתית תפתח הערב (19.12) בגלריית האמנים אילת (אוצרת: סלין אברהמי). בתוך עולם המשתנה במהירות, התערוכה מציעה התבוננות על הפוטנציאל הקיים בתנועה, לגילוי וחוויה של אפשרויות חדשות. היא מביאה אל קדמת הבמה חוויה אמנותית שחוקרת את התנועה ככוח מניע לשינוי וליצירת אופקים חדשים.

התערוכה מתמקדת בתנועה – לא רק כתופעה פיזית, אלא גם כתהליך רעיוני ופנימי. העבודות מתייחסות ליכולתה של תנועה לאתגר גבולות, לפרק מוסכמות ולהציע מרחבים חדשים של הבנה. האופק המשתנה, כפי שמשתקף ביצירותיהם של האמנים, מסמל את האפשרות לטרנספורמציה אישית וחברתית, צמיחה רוחנית והתחדשות אינסופית.

הילה בן ארי בגלריה העירונית אילת. צילום: מ״ל

הילה בן ארי בגלריה העירונית אילת. צילום: מ״ל


יונתן עומר מזרחי, אנה ווילד וניר שאולוף במרכז לאמנות דיגיטלית

שתי תערוכות חדשות ייפתחו מחר (20.12) במרכז לאמנות דיגיטלית בחולון (אוצר: אודי אדלמן). הראשונה, ״בס בבלון״, תערוכת יחיד ליונתן עומר מזרחי שעוקב ומתעד החל משנת 2020 את חיי עובדי האדמה בעוטף עזה. הפועלים המגיעים מתאילנד, מקיימים חיי עבודה וקהילת מהגרים בסביבה הרחוקה אלפי קילומטרים מביתם. אלו מייצרות תרבות הגירה מקומית, שיח של גורל משותף, נוסטלגיה, ושירת עבודה עם השאיפה לחזור ולהקים חיים חדשים בבית.

השנייה, ״תופים ומחולות״, תערוכה משותפת לאנה ווילד וניר שאולוף. מסך תיאטרון נפתח על במה ריקה, ועליה יופיעו, בזה אחר זה, דימויים של אסון. במקביל, השחקנים נערכים באולפן להקלטת הטקסט שילווה את המופע, כשבחוץ הולמים תופי הקרב. בעבודת וידאו דו־ערוצית, מציעים האמנים מבט עכשווי על הסצינה התנכ״ית מספר שמות, המכונה ״שירת הים״. לאחר חציית ים סוף, בני ישראל חוגגים את חירותם ושרים שיר הלל לאלוהים, בזמן שמולם חיילי צבא האויב המצרי טובעים בים.

יונתן עומר מזרחי, ״פרויקט העוטף קוד נחש״. צילומים: מ״ל

יונתן עומר מזרחי, ״פרויקט העוטף קוד נחש״. צילומים: מ״ל

אנה ווילד וניר שאולוף, ״תופים ומחולות״. צילומים: מ״ל

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden