הזוכים בפרסי מוזיאון ישראל לאמנות ולעיצוב לשנים 2023/4

מוזיאון ישראל, ירושלים, הכריז על הזוכים בפרסי המוזיאון לאמנות ולעיצוב לשנים 2023-2024 – פרסים דו־שנתיים בקטגוריות שונות לאמנים מצטיינים ובולטים בתחומם, כהוקרה על פועלם ועל עשייתם האמנותית. הפרסים יוענקו בטקס פתוח לקהל הרחב ב־28.1.

פרס אנריקה קבלין לצילום על מפעל חיים הוענק לצלם ברי פרידלנדר, שפרץ את גבולות המדיום הצילומי ופיתח שפה חזותית ייחודית של צילום רצף דיגיטלי, המשלב מקטעי זמן שונים במרחב משותף. הישגו של פרידלנדר הגיע לשיאו בתערוכת יחיד במוזיאון לאמנות מודרנית (MoMA) בניו יורק. צילום הרצף הדיגיטלי ששכלל פרידלנדר במהלך השנים והפך מזוהה איתו – על הפנורמות העמוסות, רוויות האירועים, המשלבות מקטעי זמן שונים במרחב משותף – הגדיר מחדש את אופן ההתבוננות של הצילום בחיי היומיום, ולא רק בארץ.

לצד פעילותו הענפה בישראל הציג פרידלנדר מראשית דרכו גם במוזיאונים ובגלריות בחו״ל. השפה החזותית המייחדת את תצלומיו של פרידלנדר, לצד הקריירה העשירה ומרובת ההישגים שלו, הביאו את הצילום המקומי לשיאים, שדורות חדשים של צלמים וצלמות מתחנכים גם היום לאורם. צוות השופטים בפרס כלל את גלעד רייך (יו״ר), מיה ענר ויובל ביטון. 

פרס סנדברג לאמנות ישראלית הוענק ליהודית סספורטס, שבמשך כשלושה עשורים פיתחה קול ייחודי ובולט בשדה האמנות הישראלית. יצירתה המורכבת משלבת אלמנטים ביוגרפיים ומיתיים, תוך התייחסות לזהות פריפריאלית ולמתח שבין הסובייקטיבי לקולקטיבי. בעבודתה מתקיים מתח בין אמירה סובייקטיבית לבין המרחב הקולקטיבי.

הסיפור האישי של משפחתה – זהות פריפריאלית מכאן ושכול טראומטי מכאן – הוא הבסיס, אך היא אינה מתמסרת אליו באופן ישיר, אלא זורה רמזים ורסיסים, שמתנקזים ליצירה כוללת, הצוללת לעומק הלא־מודע ושולה ממנו חלקים פרומים. צוות השופטים בפרס כלל את טניה סירקוביץ (יו״ר), יגאל צלמונה, טלי תמיר ואמיתי מנדלסון.

בפרס ביאטריס קולינר לאמן ישראלי צעיר זכתה אלה ליטביץ. עבודותיה העמוקות מבוססות המחקר הן בדרך כלל מיצבים פיסוליים שניחנו בעושר הבעה במגוון אמצעים וטכניקות – פיסול מקורי בחומרים לא שגרתיים, טבעיים ומלאכותיים כאחד, שימוש בחפצי מציאה (Objets trouvés) ובחפצים מן המוכן צילום, וידאו וסאונד.

מיצביה מטפלים בנוף ובסוגיות גאופוליטיות ומעלים שאלות עקרוניות על גבולות המעשה האמנותי. בדרך עדינה ומרומזת מטפלת ליטביץ בסוגיה מרכזית באמנות המאה ה־20 ובסוגיות העקרוניות הנוגעות למרחב עמוס המשמעות של אזורנו. צוות השופטים בפרס כלל את אמיתי מנדלסון (יו״ר), יניב שפירא ולי היא שולוב.

פרס ז׳ראר לוי לעידוד היצירה בצילום מוענק להדר סייפן. בשנה האחרונה, על רקע המלחמה, זכו עבודותיה של הדר סייפן להדהוד רב עוצמה. בקול השמור לה היא מתמודדת התמודדות ישירה ונוקבת עם משמעות החיים באזורי עימות.

סייפן, שגדלה בקיבוץ דפנה שבצפון, חוקרת בתצלומיה את השפעת הסכסוך המתמשך על הנוף המקומי ואת האופן שבו הוא מעצב את הזהות האישית ואת זו הקולקטיבית. תצלומי הסטילס והווידאו שלה מתמקדים במרחבי נוף ילדותה שהיה רצוף עוד קודם למלחמה הנוכחית במצבי חירום. צוות השופטים בפרס כלל את גלעד רייך (יו״ר), תמרה אברמוביץ ויאיר ברק.

פרס יעקב פינס לאמן הדפס ישראלי מוענק להילה לולו לינ פרח כפר בירעים, שיוצרת בתחומים מגוונים: מיצב, מיצג, וידאו, צילום, סאונד, שירה, ציור והדפס, וזה האחרון היה תמיד חלק מהותי ביצירתה האמנותית והספרותית. ההדפס משתלב במכלול עבודתה הן כמדיום עצמאי הן כחלק מספרי האמן שהיא מוציאה לאור.

היא פועלת בשתי סדנות ההדפס המרכזיות בארץ -בסדנת ההדפס ירושלים ובמרכז גוטסמן לתחריט שבקיבוץ כברי. לולו לינ עוסקת בדימויי הגוף ובפעולות קיצוניות הקשורות אליו באופן המערער אופני חשיבה שגורים. היא יוצרת ומפתחת שפה חזותית ומילולית ייחודית, שיש בה הכלאות של חומר וביטוי, של מציאות וסוריאליזם. צוות השופטים בפרס כלל את רונית שורק (יו״ר), אריק קילמניק וג׳ודי פינס־ויינגרוד.

מענק סנדברג למחקר ו/או פיתוח בתחומי העיצוב והאדריכלות מוענק למירב שמי פרץ, שהצעת המחקר שלה, ״שימוש בכלי מציאות רבודה ליצירת מרחב של שימור זיכרון ביישובי העוטף״, בוחנת שימוש ניסיוני במציאות רבודה.

שמי פרץ מציעה להתבסס על עקרון ה״עיצוב השיתופי״ שיושתת על איסוף, מיון, עריכה ובחירה של חומרים ועדויות מרגעי האסון ואחריו במטרה לגבש ״מוצר־חוויה״ שיהיה קשוב למאוויים של הקהילה שנפגעה ב־7 באוקטובר. צוות השופטים בפרס כלל את רמי טריף (יו״ר), טל מור סיני ומיכל ברעוז.

סוזן לנדאו, מנהלת מוזיאון ישראל, בירכה את הזוכות והזוכים: ״בימים של מלחמה, של כאב ושל אי ודאות,
אמניות ואמנים רואים גם תקווה, ויש שמעשה היצירה שלהם מפלח את החשכה האופפת את כולנו וזוהר, ולו לרגע. זו הזדמנות להביע את תודתנו והערכתנו, להוקיר את האמנות ולהכיר בה כרכיב חיוני בחיינו תמיד, וכעת ביתר שאת״.