כשרובי וויליאמס רוצה להיות אדם טוב יותר (או שימפנזה)

אם אפשר לסמוך על משהו בעולם הרעוע הזה, הוא שז׳אנר הביופיקס המוזיקליים לא ימות לעולם. תמיד יהיה את הכוכב התורן והפאק׳ד אפ הזה, שאפשר לסמוך עליו שיעורר איזו פרשיה או סקנדל, ויביא איתו סיפור חיים שובר לב בתוספת תועפות של סמים, אלכוהול עם סאונדטרק שופע בלהיטיו הגדולים.

השנה, לדוגמה, עלו ובאו אל המסך הגדול סיפוריהם של איימי ויינהאוס (בסרט פושר להפליא) ובוב מארלי (בסרט גרוע להפליא) ובקרוב מאוד יהיה זה בוב דילן, שיפציע על המסך בפעם המי מי יודע עם A Complete Unknown בכיכובו של טימות׳י שאלאמה. עכשיו הגיע זה של רובי וויליאמס לנסות לכבוש את לבבות הצופים עם הסרט ״Better Man: סיפורו של רובי וויליאמס״, שמנסה לתת זווית אחרת, שונה, מוזרה ומאוד פריקית אודות אחד מזמרי הפופ המצליחים אוור.

הזווית האחרת הזו מגיעה דווקא בדמות השחקן הראשי שמגלם את וויליאמס. בעצם, לא שחקן אלא יציר CGI, שגם פטר את היוצרים משבירת ראש (ותלונות ממעריצים) לגבי השחקן שיגלם את וויליאמס. מייקל גרייסי, במאי הסרט, בחר להציב במרכז הפריים שימפנזה ממוחשבת. כוכב הפופ טוען שזו חיית הכוח שלו ובמקרים אחרים הוא מציין שהוא מרגיש כמו קוף על הבמה, שמשלהב את ההמונים כמו בגן החיות.

כך או כך, מדובר בשיחוק ובבחירה מקורית לסגנן באמצעותה ביופיק מוזיקלי. הבחירה הזו מצטרפת לבחירות מוצלחות אחרות של גרייסי במהלך הסרט, שהופכות את Better Man לאחד הסרטים המרעננים של השנה, ולביופיק מוזיקלי שיוצרים רבים צריכים ללמוד ממנו.

עלילת הסרט מבוססת באופן חופשי על סיפור חייו של רוברט פיטר וויליאמס, שלימים יהפוך לרובי וויליאמס, מזמרי הפופ המצליחים ביותר בעולם (להוציא את אמריקה הצפונית, שם הוא לא מצליח לכבוש את המצעדים עד עצם היום הזה). הסיפור של וויליאמס די סטנדרטי עם אלמנטים מוכרים וקלישאתיים של אבא נעדר, נער דחוי שחולם להיות מישהו בעולם הזה והופך לסופרסטאר נרקומן ושתיין.

הסרט מוגש לצופים על מצע מהוצקע ויצירתי בסטייל של וידאו קליפ ארוך, כשלעיתים הוא עושה פנייה יפה למחוזות המחזמר עם רקדנים וכוריאוגרפיה נהדרת. גם ברגעיו הרגועים, הוא לא מרגיש כבד מדי

בין לבין הסרט מציג תחנות בולטות בקריירה של וויליאמס ובפרט החברות בלהקת הבנים טייק ד׳את והיריבות עם גארי בארלו. כל זאת מסופר מנקודת מבטו של וויליאמס ובקולו, כשאת קוף ה־CGI מגלם ג׳ונו דייוויס.

ובכן, גאד דאמ איט. ככה עושים ביופיק מוזיקלי! זה מתחיל בקריינות של וויליאמס עצמו, שלבדה מוסיפה נופך קליל ומשעשע, לסרט שבידיים של במאי אחר היה יכול להיות דרמה מלנכולית דיכאונית על מיספיט בעיירה בריטית נידחת בשנות ה־80 שהגיע לטופ. אבל כאן טמונה הגדולה האמיתית של הסרט: הוא לוקח סיפור חיים, קצת שמח קצת עצוב והרבה פושר, והופך אותו ליצירה מלבבת ומקפיצה.

הסרט מוגש לצופים על מצע מהוצקע ויצירתי בסטייל של וידאו קליפ ארוך, כשלעיתים הוא עושה פנייה יפה למחוזות המחזמר עם רקדנים וכוריאוגרפיה נהדרת. גם ברגעיו הרגועים ומלאי הדרמה, כלומר ברגעים שבהם הכוכב שלו לא דלוק מעצבים ומסמים ואלכוהול, הוא לא מרגיש כבד מדי. מה גם שהסרט לא מתיימר או רוצה בכלל להיות כבד ורציני. להפך: הוא מאמץ את הפרסונה הבעייתית־שטותניקית של הכוכב הראשי שלו, וכך בדיוק הוא נראה.

והקוף, מה איתו? דאאמ, זה מגניב! הצבת יציר CGI שעיר כזה עלול להיראות כמו גימיק זול כדי למשוך קהל ויש מצב שהוא אכן כזה. אבל למי אכפת? הגימיק הזה עובד בצורה נפלאה ובאופן משונה למדי, בעקבותיו הסימפטיה והאמפתיה כלפי הזמר רק מתגברת, כי זה קשה לראות חיה כזו חמודה מסניפה או שותה את עצמה לדעת ועד עילפון חושים. האפקט האנושי הזה משפיע באופן ישיר על הסנטימנט של הצופה, ואיפה שלעיתים נוצר ניתוק וריחוק, הסרט נוגע בלב וברגש כפליים.

דווקא האלמנט החלש ביותר בסיפור חייו של רובי וויליאמס הוא באופן אבסורדי – סיפור חייו של רובי וויליאמס. כי עם כל הכבוד לא מדובר פה באלטון ג׳ון, מייקל ג׳קסון או ג׳ון לנון. כלומר, וויליאמס הוא לא ה־זמר הראשון שהייתם רוצים לדעת מה הביא אותו לשיא, מהם השדים שלו וממה הוא הכי מפחד (ספוילר: מעצמו).

לכן הסרט נופל לקלישאות מוכרות של הז׳אנר: דמות אב נעדרת, סבתא אוהבת, הרצון להתבלט ולהיות נאג׳ס, המיספיט שלא מתאים לשום סיטואציה חברתית, הסמים והאלכוהול ועוד. אבל אם שמים את הקלישאות האלו בצד לכמה רגעים (וזה די קל), מתגלה כאן סרט שהוא פאן אמיתי ולא מתחייב.

בסופו של דבר Better Man לא שופע בעלילה ודמויות שלא ראיתם קודם לכן בסרטים דומים, והסיפור של וויליאמס לא מיוחד בלשון המעטה. אבל הסרט אודותיו מתהדר בהגשה מצוינת ויצירתית במיוחד של אירועים נבחרים בחייו, וזה הופך אותו לראוי לצפייה, במיוחד על מסך גדול.

אין ספק שהסרט נועד קודם כל לקהל מעריציו השרופים של וויליאמס. עבורם הוא יספק הצצה נוספת לחייו השערורייתיים בדרך לא שגרתית לביופיקס מהסוג הזה. הוא חייב את הצלחתו, באופן מפתיע, לא לסיפור קורע לב וכובש, תסריט מהאגדות או לשחקנים מהשורה הראשונה.

דווקא קוף ממוחשב הוא זה שהופך אותו לאחד הסרטים הכיפיים של השנה, מוציא אותו מהשבלונה הקבועה של ביופיקס מעייפים ומספק הנאה גורפת למעריצים מצד אחד ולצופים מזדמנים מצד שני. השלב הבא? ליהוק של ניבתן לסרט על ג׳ון לנון.

---

Better Man
בימוי: מייקל גרייסי
134 דקות; ארצות הברית, קנדה, בריטניה, אוסטרליה, 2024
4 כוכבים