״אדמה סוררת״ בנטפליקס: חגיגה של אלימות ואכזריות מכל סוג

זה לא מקרי שנטפליקס בחרה לשבץ בתחילת השנה האזרחית את דרמת המערבון ״אדמה סוררת״. מדובר בסדרה קשה לצפייה, מטלטלת ומלאה בשמות נוצצים. יצר וכתב אותה מארק סמית׳, הידוע בעיקר בזכות ״האיש שנולד מחדש״, שהיה גם מועמד לאוסקר.

את כל ששת פרקי העונה ביים פיטר ברג המוערך, והיא מלוהקת על ידי שמות מוכרים כמו טיילר קיטש, דיין דיהן, בטי גיליפין, ג׳יי קורטני ושיי וינגהם. כל דבר ב״אדמה סוררת״ נועד כדי לנפנף ברמת האיכות והמסוגלות של נטפליקס בתחום סדרת הדרמה האיכותית. ובעוד שאפשר להגיד שזו החלטה טקטית שיווקית נבונה על הנייר למקם את אותה בתחילת השנה החדשה, חווית הצפייה לא בדיוק משאירה טעם של עוד.

הסדרה מבוססת (לפחות חלקית) על אירועים היסטוריים, כמו לדוגמה, הניסיון של קהילת המורמונים להשליט תאוקרטיה ביוטה של אמצע המאה ה־19; או אירוע אמיתי ומזעזע שמכונה ״טבח מאונטיין מדוז׳״. ״אדמה סוררת״ משלבת את המאבק בין המורמונים לממשלת ארצות הברית והאזרח הפשוט, כמו גם את המאבק של הילדים האמריקאים באלה ובאלה גם יחד (וגם בינם לבין עצמם).

אין להתבלבל – צדדים קשה למצוא פה, הם משתנים חדשות לבקרים. זאת בדומה לנרטיבים ונקודת המבט השונות שמובילות את הסדרה: אדם לאדם זאב, הישרדות היא המפתח וכל האמצעים כשרים.

נקודת המבט העיקרית היא זו של אישה חשדנית אך נחושה, שרה (בטי גליפין) וילדה הנכה, שמנסים רק להגיע לאביו של הילד, שעזב שנים רבות לפני. לשם כך הם שוכרים את שירותו של אדם מסתורי ומיומן בשם איזק (טיילר קיטש), והמסע שלהם משתלב באירועים המתרחשים ברקע ובמלחמת התרבות השוררת בשטח.

בנוסף אליהם, הסרט עוסק בדמויות נוספות שלכל אחת כמעט קונפליקט עם השנייה – כמו מנהיג הכנסייה המורמונית באזור שהכריז על עצמו מושל, קצין צבאי שאמור לחקור את הטבח, צייד ראשים, כנופיות, מנהיג המיליציה המורמונית, שני ניצולי הטבח שאירע, בעל שטח באזור ושבט ילידי הקרוע בתוך עצמו איך להתנהל אל מול אכזריות האדם הלבן.

״אדמה סוררת״ היא, בהעדר מילה טובה יותר, חגיגה של אלימות ואכזריות מכל סוג. קשה להבדיל בין הטובים לרעים, בין הנבלים לגיבורים, בין צדק לעוולות. בעולם של סמית׳ וברג הכל קשוח, מחוספס ואכזרי

כיאה לכל מערבון עכשווי, אין שום דיכוטומיה המציבה את הילידים האמריקאים כפרע ואת האדם הלבן כתרבותי. דבר זה מוצהר באחת הסצנות הראשונות של הסרט על ידי הדמות הכנראה־חכמה וההגיונית ביותר בתוך הקדחת הרותחת שהולכת ומתחממת בסדרה: ג׳ים ברידג׳ר (שי וינגהם).

״בני אדם ובני תרבות הם דברים שונים לגמרי״, הוא אומר לשרה, המבקשת רק להגיע לבעלה, בעוד הוא מנסה להניע אותה מההחלטה לעבור את המסע בשטח שהוא מתאר כמו חבית המחכה להתפוצץ. שכן הוא יודע מה מחכה שם: רק אכזריות ומוות.

קשה לפספס את הקשר בין מוטיב הפרא ומוטיב המוות, הכרוכים זה בזה בלולאה של ברוטליות. ״אדמה סוררת״ היא, בהעדר מילה טובה יותר, חגיגה של אלימות ואכזריות מכל סוג. קשה להבדיל בין הטובים לרעים, בין הנבלים לגיבורים, בין צדק לעוולות. בעולם של סמית׳ וברג הכל קשוח, מחוספס ואכזרי. כמעט ואין בעולם הזה רוך, אהבה, תקווה. אולי תקוות שוטים. כל החלטה טובה מובילה לרע, והחלטה רעה מובילה ל – ובכן – רע יותר.

זה משתקף לא רק בסיפור, בקווי העלילה ובנקודות המבט, אלא לידי ביטוי גם באסתטיקה המחוספסת של ברג. הוא לא מוותר על תקריב של רצח בדם קר, על זוויות מצלמה הולנדיות שמדגישות את המובן מאליו ועל עריכה כאוטית כדי לגרום אי־נוחות ויזואלית, לעיתים בליווי קול רקע פיוטי המתאר את הטרגדיות.

הסדרה מלאה בתפניות קטנות, שעל אף שנראות מעט מקריות, מובילות את שלל החוטים הנפרדים להיקשר זה לזה. זה די מרשים ואף מפתיע ש״אדמה סוררת״ מצליחה בצורה משביעת רצון לסגור כל חוט פרום. ברג עשה עבודה טובה, גם אם לא מושלמת, בפיתוח הדמויות כך שיהיו תלת־ממדיות.

עם זאת, הן לא משכנעות במיוחד, וגם לא מהלך האירועים. הסיבה היא ש״אדמה סוררת״ דוהרת ללא מנוחה בשטחי האלימות על מנת להעביר את המסר שהאדם הוא ישות אכזרית ונטולת מוסר; גם כשמדובר בצורך לשרוד, גם כשהישרדות היא עניין נתון לפרשנות.

זה מה שעושה את התוצר הסופי לקשה לצפייה. החזרתיות לא עוזרת. כמו כן, לא בחלו באלמנטים ז׳אנרים. אבל יחד עם זאת, גם הקלישאות רבות; רבות מדי. יחד איתן, הפסימיות שהסדרה משקפת עצימה במיוחד, והחרדה ששוררת בה מאתגרת. קשה לראות איך אפשר לצפות בסדרה הזו בבינג׳.

מרוב שליליות וקטסטרופה, היא מאבדת את העוקץ. זה הופך להיות צפוי מדי שכל דבר שיכול להשתבש משתבש במידה מסוימת, שאף אחד לא יצא נקי ושהמוות ילווה אותה באש, במים, באדמה ובאוויר.

התוצר הסופי הוא סדרה עשויה היטב, שחובבי הז׳אנר (ואנשים ציניים) יוכלו להתחבר אליה, אולי אפילו להיסחף לתוכה. עם זאת, לצופה הממוצע היא עלולה להיות אינטנסיבית מדי, יומרנית, ומותירה תחושה קהה וחווית צפייה הולמת, מטלטלת, סוררת בפני עצמה.

---

אדמה סוררת | נטפליקס
יוצר: מארק סמית׳
שישה פרקים; ארצות הברית, 2025
3.5 כוכבים