על ציפורים ואנשים ושבי ותעתועים: אידית פישר כץ בגלריה בארי

עיר קטנה צמחה מרצפת הגלריה. מבני פרספקס מתלכדים לרקמה עדינה, בתוכה דמויות אנושיות קטנות ממדים עסוקות בפעולות בעלות הגיון פנימי כמוס, כל אחת במרחב הזעיר שלה. וכמו בעיר רגילה, בנות הלוויה שלנו – הדרורים, נמצאות בכל מקום.

ספרי עיון שונים מפוזרים בעיר הקטנה, חלקם עם קוצים צומחים מהם, ציפורים מתגודדות, מתות בתוכן. ״כפרים עבריים״, ״הקוף העירום״ של דסמונד מוריס, ״הריון, לידה ותינוק בא לעולם״ משנת 1976, ״לקסיקון ציוני״ משנת 1982.

האנושות מחזיקה ב־4,000 שנות חומרים כתובים, במפעל האנושי הכביר שמבקש לעגן את מקומנו באינסוף הגדול. רעיונות נהגים, ונכשלים, בנסיון לבאר את העולם, לחשוף אמת שתספק תשובה לשאלה המנקרת: מה אנחנו עושות כאן, בעצם, בעיר הקטנה שלנו.

ציפור דרור קשורה ברגלה ל״מעבר לחירות ולכבוד״ של ב.פ סקינר, מנהלת משא ומתן על חופש. במאבק על נפש האדם, הידע ששואף לשחרור מהסבל והכאוס, הופך לשבי. השמיים הם גם השתקפות בזגוגית שמתרסקות לתוכה, והמשמעות של ניתוק החוט העדין הקושר אותנו לעולם לא מושלם – נותרת בלא מענה.

הדרור היא הקנרית במכרה הפחם של המין האנושי כולו. ציפור שיר שמסמנת את החיוניות של רקמת החיים שלנו. היא מציעה מפגש יומיומי וצנוע, עם ההתרחשויות המקבילות שרוחשות סביבנו. יש בה נוכחות מנחמת, היא מזכירה שהסדר הלא ידוע הגדול שחיינו שזורים בתוכו, בכל זאת מחזיק סביב מבנים שהכזיבו, ומתקיים גם בלעדינו.

---

אידית פישר כץ | על ציפורים ואנשים ושבי ותעתועים
אוצרת: סופי ברזון מקאי
גלריה בארי, בית רומנו, דרך יפו 9, תל אביב
פתיחה: 7.2 בשעה 11:00; נעילה: 22.3
שיח גלריה: 28.2 בשעה 11:00