מודולריות משחקית: מערכת הריהוט במרכז החוויתי במוזיאון תל אביב

מרחבים מוזיאליים הם חלק בלתי נפרד מסדר יומו של האדריכל יונתן קנטי גרינשלג, שלצד תכנון מגורים פרטיים וחללים מסחריים עוסק בעיצוב תערוכות מוזיאליות. ״זה תחום שתמיד עניין אותי״, הוא אומר. ״נכון שבתערוכות יש דגש על עיצוב, אבל בראש ובראשונה מדובר בחלל שמאכלס אותו, וכל מפגש בינו לבין אדם ופעולה כלשהי או תוכן כלשהו – נמצא במהות העיסוק באדריכלות. ההבטים הטכניים והעיצוביים שונים, ההדגשים הם אחרים וכך גם קני המידה. אבל המהות זהה״.

כשהחלל מוקדש לנושא מסוים כמו שקורה בתערוכות, וצריך להכיל אותו נכונה, הוא מזמן, לדברי קנטי, ״מהלך אינטלקטואלי ונכרך ברבדים נוספים, כמו העניין שמספקים שיתופי פעולה עם אוצרים. התכלית היא שהחלל ישרת את היצירות/המוצגים בצורה הטובה ביותר, וזהו הפוקוס. שהחלל יספק את הבמה המיטבית״.

התערוכה הראשונה שעיצב הייתה תערוכת בוגרים באוניברסיטת תל אביב, שבה גם השלים לימודי תואר ראשון ושני באדריכלות. מאז, כשהוא כבר בעליו של סטודיו עצמאי – יונתן קנטי אדריכלות – הרזומה שלו בתחום תפח וכולל לא מעט תערוכות שעיצב, ובכלל זה במוזיאון ישראל ובמוזיאון תל אביב.

לאחרונה השלים פרויקט שביצע עבור מוזיאון תל אביב, אך הפעם לא מדובר בעיצוב תערוכה. הפרויקט שהוזמן ממנו היה עיצוב מערכת ריהוט למרכז החווייתי לכל המשפחה – המרכז על שם יונס וסוראיה נזריאן. מערכת הריהוט שעוצבה עבורו נתרמה על ידי קרן אמא מיסודה של משפחת נזריאן.

האתגר היה לייצר מערכת שיהיה לה ממד משחקי, ובה בעת שתהיה ראויה לחללי המוזיאון ועם נראות מובחנת במרחב. משהו ניטרלי וקלאסי, לא גימיקי. כזה שיתאים לשפות שונות

הבריף, לדברי קנטי היה לתכנן מערכת ריהוט שתוכל לספק מענה גמיש למנעד הפעילויות של המרכז – סדנאות, הפעלות, חוגים, הרצאות ועוד – המתקיימות בכל מרחבי המוזיאון. ״המערכת נועדה ללוות כל סוג פעילות ובכל מרחב, וככזו הייתה כרוכה במשתנים רבים – האופי שלה, לאיזה גיל מיועדת, כמה מקום נדרש לכך ועוד״.

האגף שבו שוכן המרכז הוא האגף הראשי, הממוקם במבנה ברוטליסטי שלשיטתו של קנטי חללו הוא חלל מופת. ״יש בו עמודי בטון, רצפות אבן טבעית וקירות לבנים. ניגשנו אליו עם המון כבוד. האתגר היה לייצר מערכת שיהיה לה ממד משחקי, ובה בעת שתהיה ראויה לחללי המוזיאון ועם נראות מובחנת במרחב. משהו ניטרלי וקלאסי, לא גימיקי. כזה שיתאים לשפות שונות״.

עם תובנות אלה צללו קנטי והאדריכלית טיילור הלמר ממשרדו, ששיתפה איתו פעולה בפרויקט, למחקר שהתמקד בדיוק הבנת הצרכים והפרופורציות. ״כשהתחלנו לחשוב על כך בסטודיו ידענו מה צריך, אבל לא מה תהיה התוצאה. הרפרנס שעל פיו גובש העיצוב היה קוביית משחק, משהו שמאפשר מרחב יצירה.

״נקודת המוצא הייתה הסיטואציה – לא החומר או הצורה, אלא הפעילויות עצמן ואופיין. בדקנו את הרכבי המשתמשים – האם מדובר באדם אחד או יותר, כמה מקום אמור הריהוט לתפוס במרחב הנתון שבו מתקיימת הפעילות, וגם את ההתאמה ל־Heavy Duty, כי מדובר במרכז פעיל מאוד באופן שוטף״.

האחריות שעומדת בבסיס העיסוק

המחקר הניב מערכת שנקראה על ידם 1iA – ONE IS ALL: מערכת מודולרית גמישה המשלבת יחידת בסיס עם סדרת פלטות שאפשר להרכיב עליה. החומר שנבחר עבורה הוא עץ אלון מלא, בשל חוזקו, עמידותו ומופעו הנאה.

סדרת הפלטות כוללת ארבעה גדלים, ויחידת הבסיס יודעת ״לשבת״ בצורות ובמנחים שונים, לרוחב או לגובה, כשבכל מנח החיבור עם הפלטה המתאימה בגודלה יכול לייצר אובייקט אחר: ספסל, רגליים לשולחנות – לילדים, מבוגרים או לשולחנות קפה, פודסט למוצגים או שולחן צד. בכל פאה של יחידת הבסיס יש בליטות למניעת בלאי העלול להיגרם בשל מגען הישיר עם הרצפה, וכן חריצים שבתוכם משתלבות הפלטות.

הצורה נבעה מהפרופורציות: ״כל הצבה של היחידות מייצרת מערך אחר, מותאם לאופי הפעילות ולמספר המשתמשים. כך לדוגמה, ספסלים נמוכים ושולחנות נמוכים מתאימים לפעילויות יצירה משפחתיות של ילדים והוריהם, ספסלים גבוהים וכיסאות גבוהים מתאימים לסדנאות, וספסלים יחידים עם שולחנות קפה מיועדים להסבה נינוחה בצוותא של שני אנשים או של יחיד״. לטובת הפרויקט הוכנה כמות של עשרות יחידות בסיס ופלטות, על סמך חישוב פעילויות של עד 30 משתתפים, ובמידת הצורך אפשר לייצר כמות נוספת.

תהליך העיצוב היה כרוך בהרבה חשיבה וסקיצות לבחינת ההבטים השונים, להבטחת דיוק ללא פשרות, ובחתירה לקבל את התוצר הטוב ביותר, פונקציונלית ואסתטית כאחד. ״לשיטתי הקפדה על איכויות אלה היא האחריות שעומדת בבסיס העיסוק באדריכלות ובעיצוב. כשחשבתי מה ללמוד, הפנייה ללימודי אדריכלות הייתה די ברורה.

״בשלב כלשהו חשבתי להישאר באקדמיה, אבל כשהתחלתי לתכנן – התאהבתי וידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות, בין אם מדובר בתכנון דירה ובין אם בעיצוב תערוכה. החיפוש הוא תמיד אחר העניין והאתגר״. זו גם הסיבה שאין לו כרגע שאיפה לה אין לו שאיפות להגדיל את הסטודיו שבבעלותו, שבו הוא מעסיק שני עובדים. ״אני אוהב להיות מעורב בכל פרויקט, ולא רק לפקח מלמעלה״.

במוזיאונים תהליך התכנון והעבודה על כל פרויקט מתנהל מול אנשי מקצוע, מוסיף קנטי, ומציין בהערכה את היד החופשית שהוענקה לסטודיו מצד כל הגורמים שאיתם שיתף פעולה – טניה כהן־עוזיאלי מנכ״לית המוזיאון; שני אלמוג, ראש אגף החינוך במוזיאון; ושוע בן ארי, אוצרת ומנהלת המרכז החווייתי לכל המשפחה. ״סמכו עלינו והיה לנו חשוב להצדיק את האמון שקיבלנו. פרויקט עיצוב הריהוט נועד לשרת צורך, ועשינו הכל כדי לענות עליו בצורה הכי טובה ואסתטית, שתשרת אותו לאורך זמן״.

לדידו של קנטי עיצוב מערכת הריהוט למוזיאון ״היה תהליך מרתק, מהפרויקטים המהנים ביותר שביצעתי. חברים שמגיעים לפעילות במרכז שבמוזיאון שולחים לי תמונות של המערכת בפעולה, וזה מרגש ומחמם את הלב״, הוא אומר, ומוסיף זהמוקאפים שבוצעו במסגרת תהליך העיצוב, אלה שביצעו במסגרת העיצוב, נמצאים בסטודיו ומשמשים אותם ביומיום.