הלוחשת לבובות: הבובנאית גוני פז בהצגה חדשה

עמית: הי גוני, מה שלומך בימים האלו?

גוני: וואו איזו שאלה 😵‍💫 חוץ מהמציאות הסופר מדכאת… יש לי זכות לעשות גם דברים מיטיבים ורכים, כמו ילדה ואמנות

עמית: את המציאות היומיומית שלנו אנחנו מכירות לצערי טוב מדי. בואי נדבר על ההצגה החדשה שלך

גוני: אני מבלה עם קבוצה נפלאה של יוצרות ויוצרים בחזרות האחרונות להצגה ״על עלה ועל אלונה״ של אנסמבל עיתים, שתעלה בבכורה בפסטיבל חיפה ובפסטיבל מקומות שמורים. אנחנו מופתעים כל פעם מחדש מכמה כיף לנו ומכמה היצירה הזאת מרגשת, עדינה ומלאת הומור.

ההצגה מבוססת על ספר הילדים של שירה גפן, שאותו היא עיבדה לבמה יחד עם צבי סהר, ביחד עם השותפים ליצירה: דוד פולונסקי (שעיצב את הבובות), אביב הורוביץ, אסף רוט, רונה משעול, שי דרור ודורי בן זאב. היא מספרת על ילדה בשם אלונה שחוזרת הביתה מהגן כשעלה זהוב בצורת לב נופל לה על הראש ומגן עליה מהגשם.

האם העלה שייך לה או לעץ? הקהל מצטרף למסע של אלונה והעלה, במסעם למצוא את דרכו הביתה. אני מפעילה בהצגה את הבובות באופן גלוי, בשילוב עם עבודות וידאו וסאונד.

עמית: מה עוד את עושה בימים אלו?

גוני: אני מנהלת את תוכנית ההכשרה של תיאטרון הקרון – ה״קליידוסקופ״; רצה עם יצירות שלי לבמה, כמו Blush, ״נשמה את לא אשמה״ ו״טיול לילי״; ומנפישה, מביימת ומייעצת בובות בתיאטרון ובטלוויזיה. עוד הצגה שביימתי, ״בלה ובלוב״, עולה גם היא בפסטיבל מקומות שמורים

עמית: תגידי מילה על הפסטיבל לטובת מי שלא מכיר.ה?

גוני: מקומות שמורים הוא קודם כל פסטיבל רגיש, הוא מאפשר לילדים מהמגוון הנוירולוגי לצפות בהצגות איכותיות במרחב מאפשר ומותאם. הלוואי שכל הפסטיבלים היו כאלה, שנעשים בעדינות, בתשומת לב, ובמקצועיות כזאת, לא מתנפלים עליך ברעש וצלצולים ומאפשרים לך לחוות ולחוש לעומק וממקום בטוח

עמית: אז את עושה הרבה דברים, איך את מגדירה את עצמך מקצועית?

גוני: יש לי מזל שקיימת ההגדרה ״אמנית בינתחומית״ 😂 זה נותן אחלה לגיטימציה לעשות אמנות טובה שלא מוגבלת למדיום אחד. אני בובנאית, ומשתמשת בהגדרות במידה ומישהו זקוק להן

 הנפשת בובות טובה היא פונקציה של הקשבה יותר משל פעולה. היא דיאלוג: הבובה מניעה את הבובנאית לפעולה לפחות כמו שהבובנאי.ת מניעה אותה – אם לא יותר

עמית: איך הגעת לבובנאות?

גוני: הגרעין נטמן אי שם בילדות… יש לי משפחה שמנפישה דברים. סבתא שלי לדוגמה, עזרה לי פעם לעשות חורי אוויר בארגזים של הדובים שלי כשעברנו דירה, כי פחדתי שהם לא יוכלו לנשום 😅

לפני שנים רבות למדתי ליצנות רפואית ובמסגרת הקורס הייתה סדנת בובנאות עם אילן סביר, שבה גיליתי שאני אוהבת וטובה בלהחיות דברים. אחרי זה עבדתי בבתי חולים וראיתי שהעבודה עם הבובות עושה דברים מדהימים בקשר עם אנשים. אז הלכתי ללמוד תיאטרון בובות במרכז לתיאטרון בובות בחולון ז״ל ואחר כך המשכתי ללמוד עוד ארבע שנים בבית ספר לתיאטרון חזותי בירושלים עם רוני מוסינזון נלקין.

במקביל התחלתי לעבוד בתחום. הלכתי לאודישן לרחוב סומסום והתקבלתי, ומאז גם עשיתי הרבה עבודות בובנאות בטלוויזיה, וצברתי המון שעות של הנפשת בובות

עמית: איך זה עובד ברחוב סומסום? הרי הבובות הן של ההפקה הבינלאומית?

גוני: ברחוב סומסום מקבלים את הבובות מה־Sesame Workshop. הן מגיעות בתיבות חסינות אש, עם הוראות מדויקות כמו באיזה גובה מהרצפה מותר לקופסה להיות ובכמה מנעולים לנעול אותה כשהבובה לא בשימוש ועוד 😂

עמית: ברור… מדובר בזכויות יוצרים 😍. מה היה התפקיד שלך שם?

גוני: ברחוב סומסום (הגרסה החדשה כמובן) אני אביגיל. ואגב הנפשתי גם את חברי להקת רד בנד, את דמותו של החתול כראמל ועוד כאלה

להקשיב לחומר ולתנועתיות

עמית: איך נחלקת העבודה שלך בין העיצוב והייצור של הבובה לבין ההנפשה שלה? ותסבירי לנו מה זה בכלל הנפשת בובות? זה כמו תיאטרון בובות?

גוני: אני גם מייצרת בובות, אבל כבר די הרבה שנים אני מייצרת רק עבור היצירות שלי. לא הייתה לי סבלנות לייצר ליצירות של אחרים. מצד שני יש לי הרבה סבלנות להנפיש ביצירות של אחרים. נראה לי שחלק מהמיומנות שאני מציעה כבובנאית, זו שבאה לפעמים רק להפעיל בובות, כוללת את ההבנה גם בצד הפלסטי והיכולת להקשיב לחומר ולתנועתיות, מתוך הבנה שזה קריטי להבעה של הבובה ולתוכן של היצירה

גוני: מלאכת הבובנאות היא בעיני עניין של הקשבה לבובה ולאיך היא רוצה לזוז, ולכן אני מעדיפה לכנות אותה ״הנפשה״ ולא ״הפעלה״. הקסם של תיאטרון הבובות קורה במרחב החי בין הבובנאית לבובה. הנפשת בובות טובה היא פונקציה של הקשבה יותר משל פעולה. היא דיאלוג: הבובה מניעה את הבובנאית לפעולה לפחות כמו שהבובנאי.ת מניעה אותה – אם לא יותר.

בהצגות שלי אני יוצרת את הבובות, מניעה אותן ומדבבת (לעיתים בדיבור אבל גם נוערת או נובחת 😂). אני יוצרת את ההצגות שלי, מופיעה בהן, יוצרת בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים, מביימת, מלווה יצירות, מייעצת, עושה בימוי בובות בהצגות של יוצרים אחרים, מדריכה בובנאים, שחקנים ורקדנים ביצירות שבהן הם נדרשים להנפיש בובות

עמית: יש לך זמן לתחביבים נוספים?

גוני: לא הרבה. את רוב הזמן שיש אני אוהבת לבלות עם הבת המגניבה שלי והאנשים האהובים עליי. עם יאיר בן זוגי אני נהנית ליצור: לאחרונה עשינו קליפ לזמרת לי גאון והתחלנו ליצור סרטונים קצרים לילדים עם דמות של ציפור בשם פאפדאפדם שעשויה מהידיים שלי. אני גם אוהבת לתת לאנשים מתנות שאני מכינה כמו חולצות מודפסות וגופי תאורה שעשויים מדליים.

עמית: אז ספרי על הבת המגניבה שלך

גוני: לב היא בת ארבע. יש לה כל מיני משחקים מכל מיני סוגים, חלקם קנויים ואת חלקם אנחנו ממציאות או עושות. מגניב אותי שנוצרים כל מיני שילובים ביניהם. אני אחראית על להדביק ולתקן צעצועים שנשברו.

היא אוהבת במיוחד לבצע פעולות יומיומיות כמו אכילה, מקלחת וצחצוח שיניים בזמן שהיא מלווה ב״באקה הרגיל״ (יד ימין שלי) ו״באקה האחר״ (יד שמאל שלי). לאחרונה דיברנו על זה שהם לא יכולים כל הזמן להיות דמויות ולשחק איתה כי הם מחוברים לאמא ואמא צריכה לעשות עם הידיים עוד דברים לא חשובים כמו לאכול ולקנח את האף😅

עמית: זה מצחיק וכל כך נחמד. סיפרת על המון דברים שקורים כעת. יש עוד כאלה שמתוכננים להמשך?

גוני: כן. במאי הקרוב תעלה בקפה תיאטרון קאמרי הצגה שלי בשם ״בלאש״ עם צבי סהר ואנסמבל עיתים. אנחנו עובדים על עוד סרטונים לערוץ היוטיוב שלנו ובחודשים מאי־יוני אקיים בת״א תרבות דה וינצ׳י סדנה להנפשת בובות בת שמונה מפגשים

עמית: כמה בובנאים יש בישראל? זה מקצוע נפוץ?

גוני: אני חושבת שיש בארץ די הרבה בובנאים. למרות שתיאטרון בובות הוא מדיום מתפתח, נראה לי שאנשים מרגישים את הפוטנציאל הגלום בבובות. באמצעותן אפשר לדבר את או על מה שאי אפשר לשים במילים, לשקף אותנו, לאפשר לנו לבטא את מה שאסור או פשוט לחוש אמפתיה.

אני מאמינה שאנחנו זקוקים למרחב הביניים, הקסום והמעט־אניגמטי של הבובות. זה מרחב שבו אנחנו מקבלים את זה שלא תמיד הכל צריך להיות הגיוני. כשאני מנפישה, אני רואה את האישה הזאת שמזיזה את הבובה; אבל אני עדיין, בו־זמנית, מאמינה שהבובה חיה בזכות עצמה

---

פסטיבל מקומות שמורים
15-17.4
מרכז תרבות מנדל, התקומה 1, יפו