״עד שתחזור״: הים הוא החופש, מול חוסר האונים של הגורל

ישנו קטע אחד מכשף בסרט הביכורים ״עד שתחזור״ של הבמאית שרי אזולאי תורג׳מן. הקטע הזה הוא הלב הפועם של הסרט המיוחד הזה, השזור בנימה קולנועית ייחודית ומלאה רגש. הוא מתרחש בקרקעית הים, פוגש את המטאפיזי של אובדן הגיבורה, ובצבעים כחולים מהפנטים חוצה את קו הדימיון והמוות.

בשביל אותו רגע קסום כדאי לעקוב אחרי מאיה (הלל ינאי־שני), נערה בת 16 הבורחת מביתה בשעת לילה אל הים הסוער, ובכך מגשימה את אמרתו של כריסטופר ריב ״או שתחליט להישאר בקצה הרדוד של הבריכה, או שאתה יוצא לים״.

במרינה שבה עוגנות יאכטות ואניות, עולה מאיה על סירת מפרש משפחתית ונבלעת לתוך הלילה. הים, במובנים מסוימים, הוא המצולות של הסוד, קו האופק הפתוח והסימן של החופש מול חוסר האונים של הגורל. כל אלה יבואו לידי ביטוי ככל שתתפתח העלילה וייחשף המטען החריג בנפשה של הגיבורה, שחוצה את הים הגדול ללרנקה, שבו עוגנת אניית המשא שעליה כביכול עובד אביה.

מול הפואטיות וכוחם האסתטי של הים והשמיים, נשארת מאחור המציאות הסדוקה. אמה של מאיה, אורלי (עדי גילת) מתמודדת עם היותה לבד מול הנטל המשפחתי, וסבורה כי בתה ישנה אצל חברה. אחיה (אופק פסח) מתמודד גם הוא עם עיצוב גבריותו כשחקן כדורגל שחלם להגיע לליגת האלופות ומצא עצמו כחייל חבוט בסדיר.

מסע ההתבגרות של מאיה והתמודדותה עם מה שיתגלה בהמשך כאשליה והדחקת האובדן, ימשיך עד לאותו קטע מכשף שיש בו הכל – חיזיון פואטי, המראה והשלמה

השבר המשפחתי הולך וגדל כשהשניים מבינים שמאיה לא ישנה אצל חברה, אלא ברחה מהבית לים הגדול. מתוך השבר נוצר סיפור משני ויפה החושף מערכת יחסים בין אם לבן, מערכת שמתדלקת את הסיפור המרכזי.

כשמאיה מגיעה ללרנקה, היא מגלה שהאנייה של אביה עזבה. המנוע של סירת המפרש המשפחתית שלה שובק חיים והיא נותרת לבדה בסביבה זרה אופפת סכנה. היא מבקשת את עזרתם של ימאים יוונים אבל אין לה איך לשלם להם, עד שמגיע ניקוס (דניאל ליטמן) ומציע לה עסקה: הוא יתקן את המנוע אם היא תיקח אותו לכרתים. בלית ברירה מאיה מסכימה.

כעת נדמה שהסכנה עלתה שלב, כשמאיה נמצאת עם גבר זר בלב הים. כאמור, מסע ההתבגרות של מאיה והתמודדותה עם מה שיתגלה בהמשך כאשליה והדחקת האובדן, ימשיך עד לאותו קטע מכשף שיש בו הכל – חיזיון פואטי, המראה והשלמה.

בדבר הבמאית חושפת אזולאי תורג׳מן את הרציונל שעל פיו ביצעה את הבחירות הקולנועיות: ״אבי היה סקיפר עצמאי, ועולם ה׳גברים׳ המיוחד הזה תמיד ריתק אותי. זה המקום שבו גדלתי. ביליתי את חיי בנמלים ובים. בער בי לביים סרט שמראה את הים כמו שאני מכירה אותו, באופן ריאליסטי ומרוחק כמה שיותר מהקלישאות הרומנטיות. הרי הים יכול להיות רגוע ויפה באותה מידה שהוא יכול להיות אכזרי ומסוכן. הוא תמיד בתנועה ומשתנה, אף פעם לא אותו דבר״.

לדידה של הבמאית, היא בחרה להיצמד לאניגמטיות של מאיה במסע התבגרותה, כדי ליצר מבע דוקומנטרי וכדי לשמר את האותנטיות של החוויה. באחד מאירועי הקרנת הבכורה של הסרט לפני שנה, במסגרת פסטיבל הקולנוע לנשים בירושלים, זכיתי לראיין את אזולאי תורג׳מן.

היא סיפרה על הכאב האישי שלה, שהיה חלק בלתי נפרד מהשפה של התסריט. ניכר היה שהים אינו רק דימוי למסע אלא גם חלק דינמי ממה שמבטא בעולמה זיכרונות, חלומות ורצון לברוח מהגורל שמשבש לפעמים את התכניות.

הסרט נעשה בדם ליבה, באילוצי תקציב ובתנאים מורכבים (איך מביימים סצנות מתחת למים, לדוגמה). הצילום של עידן ששון צולח מעברים לא פשוטים בין הים ליבשה, לצד המוזיקה המקורית שיצרה ספיר מתתיהו – מוסיפים לדרמה ושומרים בד בבד על עדינותה. התוצאה היא יצירת ביכורים מרשימה, בעלת עומקים ומלאת קסם, שזורה בשירת הגעגוע.

---

עד שתחזור
בימוי: שרי אזולאי תורג׳מן
95 דקות; ישראל, 2023
5 כוכבים