Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
אריאל חן נחמן: בסקיאפרלי הרקמה היא חלק מההשראה הראשונה
אחת השמלות הבולטות בשטיח האדום של טכס האוסקר האחרון, הייתה שמלת הקוטור הוורודה שלבשה הזמרת והשחקנית אריאנה גרנדה. השמלה, של בית העיצוב סקיאפרלי, כללה מחוך סאטן דוכס ורכבת טול נפוחה, והייתה מעוטרת בלמעלה מ־190,000 קריסטלים ונצנצים. העיצוב היה בהשראת מנורת ארכיון של אלברטו ג׳קומטי, והשתלב עם הסגנון הפנטסטי של דמותה בסרט הפנטזיה המוזיקלי Wicked.
באותו הערב לבשה גרנדה שמלה נוספת של סקיאפרלי בצבע אדום בוהק, רקומה עם יותר מ־150,000 פאייטים. בחלקה האחורי של השמלה שולב אלמנט תלת־ממדי בצורת נעלי וינטג׳ – מחווה לנעליים האדומות של דורותי מהקוסם מארץ עוץ, שעליו מתבסס הסרט.
View this post on Instagram
גרנדה לא לבד: כוכבות רבות נצפו בשנים האחרונות לבושות סקיאפרלי, מליידי גאגא ועד בלה חדיד. בטקס הגראמי שהתקיים בחודש פברואר, לבשה ביונסה שמלת קוטור בעיצוב בית האופנה סקיאפרלי, שכללה דוגמת פייזלי בצבעי שמנת וזהב, עם עיטור פנינה בחזית. בטקס פרסי הבאפט״א לבשה סלינה גומז שמלה עם כתפיים חשופות, מעוטרת בקריסטלים שנראו כמו טיפות גשם נוצצות.
במט גאלה בשנה שעברה הופיעה ג׳ניפר לופז, ששימשה כאחת מהמארחות הראשיות, בשמלת סטרפלס בגזרת עמוד, עשויה טול שקוף עם מחשוף עמוק ושסע קדמי, שהיתה רקומה ב־2.5 מיליון חרוזים כסופים ונצנצים, עבודה שדרשה כ־800 שעות של רקמה ידנית.
״הדבר הראשון שמאפיין את הלקוחה של סקיאפרלי הוא שהיא אוהבת אופנה והיא בעלת תעוזה״, מספר אריאל חן נחמן, שבחמש השנים האחרונות מחזיק בטייטל הנחשק מעצב הרקמה הראשי (head design of embroidery) של בית האופנה סקיאפרלי שבפריז, המחלקה שעומדת מאחורי חלק גדול מהפרטים המרהיבים ביותר על המסלול ובכלל של המותג – מפרחים תלת־ממדיים ועד עיניים רקומות בגובה הלב ועוד.
יש כאלו שמאוד מעורבות עד לפרטים הכי קטנים, יש כאלו שמאוד סומכות על הסטייליסטים שלהן, לכל אחת יש בקשות ספציפיות – מה לכסות, מה להבליט, ולפי זה בונים להן את הדגם. זה תהליך אמיתי של הוט קוטור, הזמן תלוי במורכבות של הדגם
״היא עם ראש פתוח, בעלת חוש הומור, שתרצה ללבוש פריטים עם נראות שונה, לרב מעל לגיל 30 ובעלת יכולות כלכליות די גבוהות. הפריטים שלנו יקרים״, הוא אומר ומוסיף ש״הן מגיעות מכל העולם: הרבה מהנסיכויות, מאסיה, מארצות הברית. מישראל יש עדיין מעט מאד״.
אני מניחה שאתה לא יכול לרדת לפרטים, אבל מה בכל זאת אתה יכול לספר על העבודה עם הכוכבות, איך זה עובד, הן יודעות מה הן מחפשות, הן מעורבות בזה או שזה רק הסטייליסטים, כמה זמן מראש זה קורה?
״בדרך כלל הן שולחות בריף עם כמה כיוונים והשראות או דגמים מסויימים מהתצוגה שהן אהבו. זה עובר דרך הסטייליסטים שלהן כמובן, אבל יש לפעמים כוכבות שמדברות ישירות עם דניאל (רוזברי, המנהל הקריאטיבי) כדי לבנות את הקונספט.
״יש כאלו שמאוד מעורבות עד לפרטים הכי קטנים, יש כאלו שמאוד סומכות על הסטייליסטים שלהן, לכל אחת יש בקשות ספציפיות – מה לכסות, מה להבליט, ולפי זה בונים להן את הדגם. לא תמיד יש לנו את כל הזמן שאנחנו היינו רוצים – וצריך – כי כל דגם כזה מותאם אישית לכוכבת. זה תהליך אמיתי של הוט קוטור, יש מדידות של הטואל. הזמן תלוי במורכבות של הדגם״.
התעקשתי על הדרך שלי
חן נחמן, בן 38, גדל בהוד השרון. מאז שהצטרף לסקיאפרלי הוא לקח חלק בתכנון ועיצוב של יותר מ־20 קולקציות שצעדו בשבועות האופנה השונים בפריז. במסגרת תפקידו הוא אמון על פיתוח ועיצוב הרקמות לקולקציות הקוטור, לרדי טו וור וללקוחות ה־וי.אי.פי של בית האופנה, שנחשב לאחד החדשניים והאמנותיים ביותר שפועלים כיום בפריז, כשהרקמה המשולבת בפריטים היא מרכזית ונוכחת בעיצוב הכולל.
ההתאהבות ברקמה קרתה בשנה השלישית ללימודים במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, בקורס ״בואי כלה״ שהיה שיתוף פעולה בין בית התפוצות ושנקר, ושבמסגרתו עיצבו הסטודנטים שמלות כלה, כולן מעוטרות ברקמות יד. את הקורס הנחה רונן לוין ולקחה בו חלק גם זיוה זיידלר, ומומחית עולמית לרקמה אמנותית שלמדה בלסאז׳ (Lesage) שבפריז – בית מלאכה יוקרתי שמתמחה ברקמות ועבודות יד בתחום אופנת ההוט קוטור, שבנוסף מפעיל בית ספר שבו לומדים מעצבים את אומנות הרקמה המסורתית.
פרויקט הגמר של אריאל חן נחמן בשנקר. צילומים: פרדי מולי
״דרך זיווה זיידלר התוודעתי לתרבות הריקמה באופנה – אז נפתחו עיניי והחלטתי שאני מעמיק בתחום הזה. כבר במהלך הלימודים שילבתי רקמה בעיצובים שלי. היו שלבים במהלך הלימודים שבהם היה דיון בין המנחים לביני על ׳המשקל והנוכחות׳ של הרקמה בעיצובים שלי.
״נשאלתי לא אחת האם הרקמה לא הופכת לקישוט בולט מידי ובכך מקטינה את עיצוב הבגד. התעקשתי על הדרך שלי ואני מודה שזה היה סוג של שיעור עבורי, שבו אני מבין שאני צריך לעשות רק את מה שאי אוהב ומאמין בו.
״הקורס הזה, והחשיפה לתרבויות שהרקמה שאובה מהן, הביאו אותי לבחירה גם בנושא של פרויקט הגמר שלי שהיה הומאז׳ לעבודות מסורתיות שנעלמות מהעולם. נושא הפרויקט היה גן פסלים מחופי קנקון שהתכסה בשוניות אלמוגים, כל הפריטים בפרויקט היו רקומים״.
נשאלתי האם הרקמה לא הופכת לקישוט בולט מידי ובכך מקטינה את עיצוב הבגד. התעקשתי על הדרך שלי ואני מודה שזה היה סוג של שיעור עבורי, שבו אני מבין שאני צריך לעשות רק את מה שאי אוהב ומאמין בו
עם סיום הלימודים החליט חן נחמן להמשיך ולהעמיק בעולמות הרקמה והתקבל ללימודים בלסאז׳. תוך כדי הלימודים הוא התחיל לעבוד כסטאז׳ר אצל המעצב צורי גואטה שחי ופועל בפריז.
״תמיד הערכתי את צורי, ובאותו השלב הוא רצה לשלב רקמה קלאסית בעבודה שלו. מאוד נהנו לעבוד יחד, ולאחר הסטאז׳ נשארתי לעבוד אצלו כמעצב מן המניין, אולם לאחר חודשיים קבלתי הזמנה לראיון עבודה כסטז׳ר בבית האופנה של סקיאפרלי.
״זו היתה התלבטות גדולה: אצל גואטה הייתי כבר מעצב מן המניין ואצל סקיאפרלי מדובר היה בעבודה של שלושה חודשי סטאז׳, בבית אופנה שעוד לא ממש חזר לתהילתו. הימרתי ועברתי לעבוד שם. אחרי חצי שנה ושתי תקופות של סטאז׳ ביקשו שאשאר לעבוד שם כמעצב״.
זה מאוד אלזה
אלזה סקיאפרלי הייתה מעצבת איטלקייה אקסצנטרית ופורצת דרך. את בית האופנה האוונגרדי שלה הקימה בפריז בשנת 1927, והוא נודע בשילוב בין אופנה לאמנות. סקיאפרלי היתה חלוצה פמיניסטית שערערה על תפקידים ונורמות מגדריות מסורתיות באמצעות עיצובי האופנה החדשניים שלה, ולאורך השנים הראשונות בלטו שיתופי הפעולה שלה עם חבריה האמנים, ביניהם סלבדור דאלי, מאן ריי ואחרים.
עוד נודע בית האופנה בשימוש יוצא דופן ברקמות כאלמנט קונספטואלי ובעל נוכחות ויזואלית חזקה. הרקמה אצל סקיאפרלי הייתה דרך הבעה של הסוריאליזם על גבי בד. כך אפשר לפגוש על פריטים מבית האופנה, אז וגם היום, רקמות בדמות איברי גוף, חפצים יומיומיים או דימויים דמיוניים (כמו לובסטרים, עיניים, שעונים נמסים ועוד). ברקמות העשירות נעשה שימוש בחוטי זהב, חרוזים, פייטים ומתכות – עבודת יד שהן על גבול אמנות פלסטית: רקמות שנראות כמעט כתבליטים, עם טקסטורות תלת־ממדיות שהופכות את הפריט ליצירת אמנות לבישה.
סקיאפרלי היתה ידועה בשילוב של הומור ודמיון בעיצוב, בשימוש בצבעים בולטים. היא הקדימה את זמנה בשימוש ברוכסנים גלויים, הדפסים פוטוגרפיים וטכניקות רקמה בלתי שגרתיות.
ב־1954, באותה השנה שקוקו שאנל חזרה לבמה, ולאחר כמעט שלושה עשורים של פעילות פורצת דרך, סגרה סקיאפרלי את בית האופנה שלה. הסיבות לכך היו שילוב של נסיבות אישיות, שינויים בשוק האופנה שלאחר מלחמת העולם השניה וגם ירידה בפופולריות ובעסק. הבית שקע לשכחה יחסית במשך עשרות שנים עד שב־2013 נרכש על ידי קבוצת Tod’s והוחלט להחיות אותו כמותג הוט קוטור.
View this post on Instagram
View this post on Instagram
ב־2019 מונה המעצב דניאל רוזברי למנהל הקריאטיבי, תפקיד שבו הוא משמש עוד היום – האמריקני הראשון שמוביל בית אופנה עילית בצרפת. רוזברי השיב לבית האופנה את הדרמטיות והפנטזיה, ותחת ניהולו בית סקיאפרלי חזר לבמה עם דגש על רקמה דרמטית ומלאת הקשרים. הוא מינה תחתיו שלושה ראשי מחלקות עיצוב – רקמה, תכשיטים וסילואט, שבה מבוצע הפיתוח של דגמי הקולקציה – והשמלות של סקיאפרלי חזרו לשטיחים האדומים במיטב הטקסים והאירועים הבינלאומיים.
״בשנת 2017, כשנה וחצי לאחר שפתחו את בית האופנה מחדש, הסטודיו היה קטן וכולם עשו הכל מהכל. היתה אווירה מאוד טובה ודי מהר, מיד אחרי התצוגה הראשונה, הרגשתי שקיבלתי את ההחלטה הנכונה.
״רציתי לפתח לי חוזק וייחוד ביחס לאחרים. הבנתי שיכולת הציור שלי היא יתרון והצעתי לצייר ללקוחות בית האופנה את סקיצת הבגד שהן מזמינות. זה הפך ליתרון מובהק, אולי לבולטות״.
באיזה שלב בעיצוב משתלבת הרקמה?
״בסקיאפרלי הרקמה היא חלק מההשראה הראשונה, ונמצאת כבר בלוח ההשראה שדניאל מציג לנו. כל אחד מאיתנו עושה מחקר ויזואלי בתחום האחריות שלו. האחריות שלנו היא להציג לדניאל את התוצרים שלנו ומהם בוחרים מה ישולב בפריטים.
״אנחנו מנהלים הכל בעבודת צוות בסוג של סיעור מוחות. שלב המחקר הוא כמובן המהנה ביותר. אין בו מגבלות תקציב ובוודאי לא מגבלות של רעיונות. בתום התהליך הזה אנחנו מצמצמים הכל לכדי קולקציה ואותה יוצרים באטלייה – שהם ׳מגשימי החלומות׳ שלנו. כל התהליך כולו נמשך 4-5 חודשים.
הרבה פעמים אנחנו אומרים ״זה מאוד אלזה״, אבל הכוונה היא בחזון. הרצון הוא לא לחקות אותה אלא להמשיך את התעוזה שהיתה בעיצובים שלה ברוח חדשה
״העבודה בבית האופנה קורית במקביל. תמיד עובדים על שתי קולקציות חדשות: רדי טו וור והוט קוטור. יומיים בשבוע מוקדשים למדידות. האינטראקציה של הצוות הראשי הוא יום־יומי, חדרי הסטודיואים שלנו כולם באותה הקומה. מדובר בסטודיו בינלאומי: דניאל הוא אמריקני ואנחנו ראשי המחלקות, האחת הולנדית, השני יווני, אני ישראלי, ומנהלת הסטודיו היא צרפתיה״.
איך מתנהלת העבודה אצלך במחלקה? כמה עובדים יש בה?
״תחתי עובדים עוד שני מעצבים, סטאז׳ר ועוד 5-6 פרילאנסרים שהם יותר טכניים ומגיעים בעיקר לקראת תצוגות. חלק גדול מעבודת הרקמה יוצאת לבתי רקמה מקצועיים בעולם שמתמחים בעבודה ברמה הגבוהה והנדרשת״.
אתה כבר חמש שנים בתפקיד שלך. מה המשמעות של זה?
״זה הבית שלי. גדלתי בו. אני מרגיש שאני ׳מחובר׳ לאלזה, יש פה אלמנט רגשי״.
כמה נוכחת רוח העיצוב שלה?
״היא נוכחת״, עונה חן נחמן בסוג של היסוס ומסביר: ״הרבה פעמים אנחנו אומרים ׳זה מאוד אלזה׳, אבל הכוונה היא בחזון. הרצון הוא לא לחקות אותה אלא להמשיך את התעוזה שהיתה בעיצובים שלה ברוח חדשה.
״אנחנו בהחלט שומרים על המסורת העיצובית שסקיאפרלי הביאה. זה בית אופנה ותיק מחד, אבל כזה שחזר לפעול רק לפני מספר שנים והתפקיד שלנו כמעצבים הוא להחיות אותו מחדש ברעננות ובחדשנות תוך שמירה על הדי.אן.איי של המותג.
״כך לדוגמה אחד הקודים של סקיאפרלי היה הסוראליזם, והיו תקופות שהסוריאליזם כבר נחשב מנומנם. הרצון שלנו הוא להביא סוריאליזם חדש ומודרני ולאו דווקא את המוכר והידוע״.
מה התוכניות להמשך? אתה רואה את עצמך חוזר לארץ?
״החברה מאוד גדלה ואני נהנה מזה ומהקפי העבודה שמשתנים בהתאם. אני לא חושב שאשאר בסקיאפרלי לנצח. כל מעבר שאעשה, אם אעשה, יהיה תלוי כמובן במעצב הראשי של בית האופנה.
״ולגבי חזרה לארץ, כרגע לא. אני מרגיש שאני לגמרי שגריר כאן. אני מאוד אוהב את ישראל ובמיוחד את תל אביב, אני חושב שזו העיר הכי נפלאה בעולם. אולי פריז הכי יפה בעולם, אבל תל אביב הכי מגניבה בעולם. היא סוג של יהלום לא מלוטש״.
