כל מה שחשוב ויפה
אמיתי חיון, חממת האמנים, צבע טרי
אמיתי חיון, חממת האמנים, צבע טרי

צבע טרי 2025 // חממת האמנים

אהוד רז, נעם זונשיין, ורוניקה ברנרד, אמיתי חיון, ניקולאס וקסלר, שלומית גופר – פוקוס על שישה מתוך 48 אמניות ואמנים המציגים בחממת צבע טרי, פרויקט הדגל שמסמן את הדור החדש באמנות הישראלית

פורטפוליו בשיתוף צבע טרי


אמיתי חיון

רובן המוחלט של תמונות הסטילס צולמו בפילם 35 ו־120 מ״מ. חומריותו והאופי האנלוגי של המדיום מאפשרים לי להיות מעורב בתהליך, תוך חידוד תשומת הלב שלי למרקמים, צבעים וניגודים. תחום העיסוק שלי מתמקד בגוף ובמערכות היחסים שהוא יוצר במרחב, וכן בחללים פנימיים וברגשות שהם מעוררים. אני תר אחר שילוב של הומור וחושניות, מיסטיות ויומיומיות, ומנסה לתת ביטוי לגוף כמרחב מורכב ומסתורי, ולצילום כמדיום בעל איכויות רוחניות.

אמיתי חיון

אמיתי חיון


אהוד רז

אני יוצר ומצייר מאז שאני זוכר את עצמי. למדתי עיצוב תעשייתי בבצלאל (סיימתי ב־2001) ועסקתי בעיצוב מאז תום הלימודים, אבל תמיד המשכתי לצייר למגירה. לפני מספר שנים התחלתי להתגבש מבחינה סגנונית ולהדק את דרך ההבעה שלי במדיום הזה.

הרעיון מאחורי העבודות שלי, מקור ההשראה, ואפילו החומרים שבהם אני מצייר – נולדו מתוך עולם העיצוב (עיצוב מוצר, עיצוב פנים, עיצוב גרפי, ארכיטקטורה) על חוקיו השונים, מתוך החופש שמעניקה האמנות. במילים פשוטות: האמנות הפכה למרחב פרוע וחופשי שבו אני מייצר את החוקים, שובר אותם או מציית להם. דו ממד מתחלף לתלת ממד; סוריאליזם שנשבר לצורניות מופשטת; מבנים הגיוניים, פרספקטיבה וקו אופק שמתקיימים ונעלמים.

אני מצייר על חומרים שונים (בכל זאת, מעצב תעשייתי) וכך מייצר עולם חזותי חדש שבו הצורות מתכתבות בדרכים שונות עם הרקע. ומשהו אישי קטן: מלאו לי 50 לפני כמה שבועות, ומרגיש לי שהגעתי לנקודת בשלות שבה אני גאה להציג את העבודות שלי.

אהוד רז. צילומים: מ״ל

אהוד רז. צילומים: מ״ל


שלומית גופר

גוף העבודות מכיל סדרות של הדפסים וציורים בפסטל שמן. המחקר שלי עוסק ביחסים בין מה שמת לבין מה שחי – מה נמצא מעל האדמה ומה מתחתיה, ובניסיון לענות על השאלות שעולות בנוגע ליחסים האלו. על הדף נוצרת רשת של יחסים שבה אפשר לבדוק מכלול מסויים של קיום ואת המתחים שבו: כאן ושם, למעלה ולמטה, אני ואת/ה, וגם כחול וצהוב או ירוק ואדום.

בחלק מהעבודות החיפוש עובר לאפיון הדף עצמו כשהדימוי השלם מחולק למקטעי נייר נפרדים. כך נוצר ביטוי שבין תוכן לצורה – הפשטה של מצבים אנושיים עד לכדי צורה וצבע בלבד, בתוך חלקי מרחב היצירה.

השטחת הפרספקטיבה היא גשר לשאלה מהו חלל במהותו ואיפה נמצאים בני האדם בתוכו. גוף העבודות עוסק במרחבים אמיתיים כמו אתרים ארכיאולוגיים מראשית התרבות האנושית, וכן במרחבים מדומיינים וסימבוליים (מזבח, היכל, תיאטרון).

אותה פרספקטיבה מינימלית מאפשרת לגעת בעצם, עצם שהוא גוף תלת־ממדי אבל מופעו השטוח מוציא ממנו תמצית המאפשרת בריאה. הפשטת מרכיבי הקומפוזיציה מתלת הממד שבהם, לכדי צבע וצורה שאפשר לתפוס באופן בלתי אמצעי – היא מהות במחקר שלי. האפשרות לשטח את העולם וכך לזכך אותו, נותנת מקום לחפש בחופשיות דימויים הנוגעים למצב שלנו על פני האדמה.

שלומית גופר. צילומים: דניאל חנוך

שלומית גופר. צילומים: דניאל חנוך


birds

ניקולאס וקסלר

הפרויקט הוא מחקר עצמי באמצעות צילום בסביבה הביתית והאינטימית שלי, שנולד מתוך התבוננות עצמית והרהורים פילוסופיים על מהות החיים. המעבר לצד השני של העדשה מאפשר לי לחשוף את עצמי לעצמי, ואולי גם ללכוד אלמנטים נסתרים או כאלה שמגיעים מתת־המודע, ומעלים מחשבות ותהיות עבורי.

אני נעזר במשפחתי, ומשלב חפצים וסביבה יומיומית ביצירת פריימים מבוימים וספונטניים הבוחנים את הקונפליקט בין הנורמות התרבותיות והחברתיות שבהן גדלתי, לבין זהותי האישית והאינטימית.

ניקולאס וקסלר

ניקולאס וקסלר


ורוניקה ברנרד

גיליתי את אמנות הטקסטיל לגמרי במקרה. מחוסר האפשרות להמשיך את דרכי הרגילה בפיסול. תפיסת העולם והגישה שלי לאמנות השתנו מאוד אחרי המעבר לישראל. עכשיו טקסטיל הוא החומר הכי נגיש עבורי, כי אפשר למצוא אותו בכל מקום ברחוב. אני פסלת בהשכלתי, אבל בחיי הקודמים מעולם לא יצרתי אוביקטים צבעוניים. הטקסטיל מאפשר לי ליצור בצבע.

מבחינת הטקסטורה, אני אוהבת לשלב בדים שונים – מבריקים, חלקים, קטיפה, פרווה מלאכותית ועוד. מדהים מבחינתי שאפשר ליצור מחדש חפצים אדריכליים באמצעות בד; ועל ידי השימוש בבד אפשר גם להעביר את הגיל של פריטים אלה. אני לא מפסיקה להיות מופתעת מהתכונה הקסומה של בד, שמאפשרת ליצור דברים יוצאי דופן גם משאריות ופסולת.

ורוניקה ברנרד. צילומים: מ״ל

ורוניקה ברנרד. צילומים: מ״ל


נעם זונשיין

אני מציגה שתי סדרות של עבודות. הראשונה היא סדרה של ציורי אריחים, שאת הדימויים שבה לקחתי מצילומים משפחתיים של טיולים של סבא וסבתא שלי, מתקופת קום המדינה, עם חבריהם הפלמ״חניקים, בדרך כלל בסיטואציה של פיקניק או מנוחה. החלטתי ליצור תקריבים לדמויות וסיטואציות שונות מבין הצילום הרחב, לתת במה לכל דמות בפני עצמה.

בסדרה השנייה אני מציירת מיטות בגואש על נייר. לאחר תחילת המלחמה בעלי נקרא מיד למילואים, ואני נשארתי עם תינוק בן שנה וחצי בבית. בציורים אני מתייחסת למצבים השונים של המיטה בתקופה הזאת – לפעמים ביחד ולפעמים לבד עם תינוק. העבודות מתייחסות לחוסר היציבות בתא המשפחתי שלנו בתקופת המלחמה.

נעם זונשיין. צילומים: צ״ל

נעם זונשיין. צילומים: צ״ל


יריד צבע טרי לאמנות ועיצוב, תל אביב
21-26.5, מרכז טכני קרמניצקי, תל־אביב-יפו
להזמנת הסיורים של פורטפוליו ביריד >>>

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden