הרשימה המשותפת // 15.5.25

בוגרי.ות התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל

״ללא פריבילגיה של מרחק הזמן״, תערוכת בוגרי.ות התכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל, תפתח הערב (15.5) בקמפוס בצלאל בתל אביב (אוצר: דור גז). על רקע מלחמה ממושכת, התערוכה מציעה פרספקטיבה מחודשת לרוח התקופה, וכוללת 23 פרויקטים המייצגים אבן דרך משמעותית במסע אקדמי מתמשך דרך עיסוק בשאלות של קיום, זהות, בית ומולדת.

כמו בשנים קודמות, התערוכה אינה עוסקת בנושא מוגדר באופן מובהק. ועדיין, ברור שהמציאות העכשווית מותירה את חותמה על תהליך היצירה ועל האופן שבו אנו חוות.ים את העבודות כקהל. מספר עבודות עוסקות באופן ישיר בהקשרים הנוגעים למלחמה; אחרות בוחנות מושגים של זהות, בית, מולדת והיסטוריה משפחתית באופן הנקשר, במישרין או בעקיפין, להיסטוריה המורכבת של האזור.

---

מיכל היימן במשכנות שאננים

״סימני פיסוק ___?״, תערוכת יחיד למיכל היימן, תפתח ביום שני (19.2) במסגרת פסטיבל הסופרים.ות הבינלאומי ה־13 (אוצרת: סמדר שפי). שם התערוכה, קו ארוך, שבקצהו סימן שאלה; תמיהה, שלפניה ריק, מחיקה, או סימון של תדר מתמשך אינסופי – מעבר לטווח השמיעה הרווח. קשב למה שלא נאמר, שהודחק או הושתק או נלחש מאפיין את האמנות של היימן לאורך השנים.

התערוכה עוקבת אחר מערכת היחסים בין גוף, טקסט ואוביקט, העוברת כחוט השני ביצירתה של היימן למעלה מארבעה עשורים. יחסים מיוחדים אלו יוצרים חלל וזמן בעלי חוקיות פנימית: מקומות, זיכרונות או חלומות, שאינם כבולים למהותם הפיזית, וזמן שאינו לינארי. החוקיות האלטרנטיבית מאפשרת עיסוק בטראומה והתבוננות ביקורתית. באמצעות ארכיון החומר שצברה היימן מתפענחים מחדש סיפורים ורגעים ומתערערות תפיסות הגמוניות.

---

ליהי חן ורונית מירסקי גלריה ויטרינה

שתי תערוכות יחיד ייפתחו מחר (16.5) בגלריה ויטרינה במכון טכנולוגי חולון. הראשונה, ״בשורות טובות״ של ליהי חן (אוצרת: תמר לב־און), שבמרכזה עומד חומר אנושי: השיש. הוא בא מעפר ולעפר שב. הוא נחצב מהצוקים, עושה את תפקידו בעולם, ויכול להשאיר אחרי האנשים אנדרטה, או כמוהם להתפורר ולהפוך לאבק. מופעיו נעים בין הנשגב ליומיומי, ועד הסופי – אנדרטאות ותזכורות לאישים, אמונות ומקומות. חן מטיילת בין רעיונות אלה ומוסיפה פער נוסף, בין החומר הטבעי לבין יצירה מלאכותית שלו, בין מקור לבין חיקוי.

השנייה, ״ביטוי יתר״ של רונית מירסקי (אוצרת: מיכל חסון גליזר), מציעה פרשנות פואטית ופילוסופית למשמעות האחרּות בעידן הדיגיטלי. מירסקי ממירה את הקוד הגנטי המשובש של בנה ג׳וני, בעל תסמונת דאון, ליצירה אמנותית. היא מאתגרת את התפיסה הבינארית של אלגוריתמים וקודים, וחושפת את היופי שמתגלה דווקא בחריגה מהנורמה המקובלת.

---

---

אורי דובדבני בגלריה P8

״עמוד התווך הקוסמי (ב׳)״, תערוכת יחיד לאורי דובדבני, תפתח הערב (15.5) בגלריה P8 (אוצר: אבשלום סולימן). התערוכה נוצרה במקור עבור אטליה שמי בקיבוץ כברי, והוצגה שם ב־2023 באוצרותה של סמדר שינדלר. סדרת עבודות הווידאו שיצר דובדבני לתערוכה היו תגובות לפסליו של שמי, לערכים החומריים ולעקרונות האמנותיים שלו, ולטריטוריה הארכיטקטונית והנופית של הסטודיו וסביבותיו.

לנוכח הפיסול העמיד של שמי הוא יוצר עבודות וידאו ברות חלוף, הנעלמות באוויר עם כיבוי המקרן או המסך. לצד הפסלים הכבדים הוא מציב את גופו ואת גופי הרקדנים שעמם הוא עובד, מידותיהם, גמישותם, תנועתם. בגלגולה הנוכחי בגלריה P8, התערוכה בודקת מה קורה כשמקלפים את הבית מהעבודות, מה הערכים הצורניים והאנושיים הנותרים, והאם שמץ מהמקום – נדד עם התערוכה למקומה החדש.

---

מאיה גולד בלובי מקום לאמנות

״רישום מקרה״, תערוכת יחיד למאיה גולד, מוצגת בלובי מקום לאמנות (אוצרת: אורית מור). בכניסה לחלל מוצג ציור שמן של שמיים מעוננים, ומעל השמים גריד המחלק את הציור למלבנים שווים. בציור של גולד הגריד אינו פונקציונלי והוא מופיע בשלב הסופי של הציור. המתח בין שכבות הציור, בין הפשטה גאומטרית לבין נוף טבעי – שב וחוזר בעבודותיה ומצביע על עיסוקה בחקר מדיום הציור.

בין חלל הכניסה לחלל הפנימי של הגלריה מוקרן סרטה של גולד המתאר את אופן עבודתה על סדרת הדיוקנאות המוצגת בחלל הפנימי. תוך התבוננות בתצלומי שקיעה, גולד חידדה עפרונות והפרידה את הפיגמנטים המאפיינים את צבעוניות השקיעה. ערבוב פיגמנטים אלה יצר גוני אדמה, שמהם יצרה עפרונות ובאמצעותם רשמה את הדיוקנאות. בדרך זו יצרה גולד סדרת רישומי דיוקן של ציירים וציירות, כל דיוקן מצויר בעיפרון העשוי מערבוב של צבעי השקיעה ביום מותו של הצייר או הציירת. כל רישום הוא מעין רקוויאם לאמן.

---

ראובן קופרמן בגלריה רו ארט

״התפוררות״, תערוכת יחיד לראובן קופרמן, תפתח הערב (15.5) בגלריה רו ארט. בתערוכת היחיד החמישית במספר של קופרמן בגלריה, יוצגו שתי עבודות גדולות ממדים ובפורמט בינוני, בנוסף לפסלי קרמיקה מהשנים 2023-2025. ההתייחסות של הצייר אל התקופה המורכבת שבה אנחנו שרויים, מדגישה כי עיסוק באמנות הוא במהותו בעלי יסוד חתרני עם מבט עמוק ואופטימי לעתיד.