תערוכות אביב־קיץ 2025 בגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון

שלוש אמניות – שירלי פקטור, גילה מילר לפידות ואיילת עמרני נבון – מציגות שלוש תערוכות יחיד (אוצרות: אפי גן, קרן ויסהוז) ומאירות כל אחת בדרכה סיפור אישי־אנושי לצד הבטים בתפיסת הנשיות ותפקידה בחברה. הן מאחות, אורגות ומחברות עבר, הווה, עתיד, יחידים למשפחה ופרטים לחברה.

---

שירלי פקטור / האם שכחתי את פני?

שירלי פקטור מאירה בציוריה את הרווח הקיים או המדומיין בין הבשר לרוח, בין העין הרואה, לעין שראתה. הדיוקנאות, שצוירו בשנים האחרונות, הם שלב נוסף ביצירה דשנה ומתפתחת בת עשרות שנים. הפנים נושאות קמטי הבעה, כתמי שמש, שיער שיבה, ועם זאת הציור תמיד מהול באמפטיה, ספוג אנושיות ורכות, כמו גם חדות וחקרנות. הממשי והגופני מגיעים לכדי יצירת תחושה פיזית אצל הצופה, תוך שהם מאפשרים גם תנועה אל מקומות נשגבים, אל הרוח.
״אני חוקרת את ההזדקנות ואת היופי״, אומרת פקטור, ״את מצבי הכיסוי והחשיפה, כנושאים המשתלבים זה בזה במחזור החיים. דימויים של ראשית החיים מחד גיסא וההליכה העקבית אל סופם מאידך גיסא מדגישים את חוויית הזמניות״.

---

גילה מילר לפידות // בדמייך חיי

גילה מילר לפידות נוהגת ליצור בחומר (קרמיקה) ובטקסטיל ומיישמת טכניקות אריגה מסורתיות בעבודתה, עם חומרים לא שגרתיים כמו צינורות השקיה וטפטפות פלסטיק. הדגם, כמו גם הצבעוניות שבה היא אורגת, מזכירות דוגמאות אריגה מסורתיות של נשים בדואיות בבחינת חיבור עמוק, ילידי, לאדמת המדבר; לצד שאלות לגבי ניכוס תרבות וקרקע.

הצינורות והטפטפות, סמלים לחלוציות גאה, מזכירים בצבעם השחור והאדום איך הפכו שדות ירוקים לשדות קטל ושריפה, ומשקפים נאמנה את החיבור הכל כך ישראלי בין אובדן לתקווה עיקשת. החיבור הקמאי בין אדם, דם ואדמה אוגר בתוכו פוטנציאל לאלימות נפיצה, אבל היא מבקשת להזין במים חיים פצע קולקטיבי ולארוג מציאות חדשה, טובה יותר.

---

---

איילת עמרני נבון // ח.מ.ל

איילת עמרני נבון מביאה אל הגלריה מסעות ילדות שנצרבו בתודעתה כחוויה שיסודה פירוק ושבר. השברים, כמו גם הניסיון לאחותם, קנו מקום מרכזי ביצירתה ומשמשים מטאפורה עכשווית הנוגעת בכולנו. שם התערוכה, כשורש המילה העברית ח.מ.ל – שולח אל הטיות המילה חמלה, אבל בה בעת מצלולו מזכיר את ראשי התיבות חמ״ל (חדר מלחמה), שבו נקבעות אסטרטגיות לחימה ותגובה.

דימויי ברבורים לצד שקי שינה עשויים לבד לבן, שולחים אל ארעיות ונדודים הנושאים טרנספורמציה בין מצבים ורכות מנחמת. האובייקטים בתערוכה מוצבים על משטחי עץ נעים, המסמנים את פוטנציאל התנועה, אבל גם את המקום שבו נעצרו. לכאורה יכולה התצוגה להשתנות, לנוע מהשבר אל הריפוי וחוזר חלילה. ייתכן שהריפוי יגיע כשנוכל להסכים בתוכנו לשני החלקים, לחלק השבור והזקוק לתיקון, ולחלק המתקן.

---

הגלריה העירונית לאמנות ראשון לציון
בית גורדון־לונדון, אחד העם 9, ראשון לציון
נעילה: 26.7