״הסטודיו״: בדיחה פנימית של הוליווד או מטא בולשיט

הוליווד תמיד אהבה לצחוק על עצמה – אולי מתוך תקווה שהאירוניה תחפה על החמדנות. ולכן, בתקופה שבה היא שקועה בשפל יצירתי ומערכתי עמוק מתמיד, ברור שמישהו ימצא לנכון לבעוט בה כשהיא כבר על הרצפה .״הסטודיו״ (אפל טי.וי) מתיימרת לעשות בדיוק את זה – מה שהפך אותה בקרב ציניקנים ואוהבי קולנוע לשיחת היום. אבל זו מהומה גדולה על כלום ושום דבר.

הפרמיס מבטיח: סיפור על מפיק שנראה כמו הדור החדש של הוליווד – צעיר, נלהב, חולם בגדול. מאט (סת׳ רוגן), שזכה לקידום והפך למנהל אולפן, עדיין מאמין בכוחו של הקולנוע. הוא בטוח שהוא יצליח לפצח את הנוסחה המושלמת – סרטים אמנותיים שגם שוברים קופות – ולהערים על המערכת המסחרית, שדורשת ממנו לרדד כל יצירה לטובת הכנסות מהירות.

אבל החלום הזה נשבר על קירות של צביעות כבר מהדקות הראשונות. הוליווד, כפי שהסדרה מציגה אותה, היא לא תעשייה של חזון יצירתי אלא מערכת משומנת של פחדנות, אינטרסים וציניות טהורה. מאט, שמתחיל את דרכו כאידיאליסט, נסחף במהרה והופך לחלק בלתי נפרד מאותו מנגנון מסואב.

כל פרק מציב אותו מול מציאות שמזכירה לו איפה הוא חי ומה הם החוקים, חושפת את הפער בין האמנות שהוא רוצה ליצור לבין המציאות האכזרית של האולפנים – מציאות שהוא נכנע לה, כמעט ללא סייג. כי הוא מביך, אינטרסנט ונלעג, רומנטיקן מבפנים ומוג לב מבחוץ.

הסדרה מתיימרת לחשוף את השחיתות והציניות של הוליווד, אבל בסופו של דבר נופלת לאותן קלישאות שהיא מבקרת. אולי בגלל זה היא מתעקשת להיות ״מטא״ בכל הזדמנות – כאילו זה יכסה על היעדר המקוריות שלה. כך למשל, יש פרק שצולם כולו בוואן־שוט. במה הוא עוסק? בהפקת סרט הוליוודי שמנסה לצלם את השוט הסופי והמורכב בוואן־שוט. כן, פרק וואן־שוט על איך עושים וואן־שוט. והפרק כולו עמוס בקריצות מתאמצות לרפלקסיביות דומה.

אולם אין בזה טיפת תחכום רפלקסיבי. ייתכן שהם ניסו להמציא סוג חדש של מטא – מונח שהגיע למצב של אינפלציה בזכות סדרות כמו ״הסטודיו״. אולי מטא־שווא? מטא־נאיבי? מטא־פוזה? מטא־בולשיט? כל קשקוש מומצא יתאר טוב יותר את הניסיון הטרחני, העיקש והמתיש של ״הסטודיו״. וזה נמשך פרק אחר פרק ללא יוצא מן הכלל.

למרבה ההפתעה, את הסדרה הזו יצרו לא פחות מחמישה שואו־ראנרים. שזה די הרבה אנשים כדי להחליף נורה, אבל כנראה מספיק כדי לכסות כל קלישאה אפשרית

כל נושא ״בוער״ שהסדרה מתיימרת לעסוק בו עטוף במיטב הקלישאות וההצטדקויות. אפשר לחשוד ביוצרים שהם לוקים בדיוק באותן בעיות שהם מבקרים. הטרנד של סרטים ארוכים מדי (אה, באמת? לא שמנו לב), קשה לעבוד עם אמנים (וואלה, מי היה מאמין), גזענות הפכה לבעיה מורכבת והפוליטיקלי קורקט לא ממש עוזר (תפיסה מצוינת של הברור מאליו), אולפנים דואגים רק לכסף (הלם).

אם לא די בכך, הסדרה מפוצצת במונולוגים רגשניים על ״אהבת הקולנוע״ – בדיוק לפני שהיא קוברת אותה מתחת לערימות של ציניות מוכרת וידועה לכל. אני מניח שאם הביקורת הזו הייתה חלק מהעולם של ״הסטודיו״, מישהו היה טורח להסביר שזה מוטיב חוזר, אנלוגיה לבוגדנות ותאוות הבצע האנושית, אולי אפילו לקרוא לזה ״סאב־טקסט״ כשבפועל זה נאמר בקול רם, כשהמצלמה רועדת.

 

ואם כבר בהגזמות עסקינן, ״הסטודיו״ לא חוסכת בכאלו. יש שורה ארוכה של ״הופעות קמע״ שנראות כאילו נכתבו רק כדי לסמן וי; וואן־שוטים שמאבדים כל אפקט, ופס קול ג׳אזי שמנסה להעניק אווירה של קולנוע איכותי, אבל מסריח מיומרנות. התוצאה היא סדרה שמנסה להיות סגנונית ומגניבה, אבל מרגישה מתישה, נזקקת ומלאכותית.

למרבה ההפתעה, את הסדרה הזו יצרו לא פחות מחמישה שואו־ראנרים. שזה די הרבה אנשים כדי להחליף נורה, אבל כנראה מספיק כדי לכסות כל קלישאה אפשרית. אחד מהם הוא לא אחר מהשחקן הראשי סת׳ רוגן, שמוסיף לרשימת הגרסאות העצמיות שלו עוד דמות של סטלן מגושם, רק שהפעם הוא לובש חליפה יקרה מדי.

לצידו יש צוות שחקנים מוכשר באמת, שלא זכה לדמויות אמיתיות לעבוד איתן. במקום דמויות מורכבות, הם נתקעו עם אוסף סטריאוטיפים מהסוג שהוליווד אוהבת למחזר: אב אלכוהוליסט ומנוכר, צעירה שאפתנית ונאיבית שמאמינה שאפשר לשנות את המערכת מבפנים, ואשת יחסי ציבור עם אפס אמפתיה או כישורי אנוש. ואם זה לא מספיק, יש גם הרבה שחקנים שמגלמים גרסת פנטזיה או סיוט של עצמם.

זה לא שאין מספר קטעים מבדרים לאורך עשרת הפרקים של ״הסטודיו״. זה גם לא שאין נקודות אקטואליות טובות. אבל כאמור, אין חדש תחת השמש. סדרות אחרות עשו זאת הרבה יותר טוב – למשל ״בוג׳אק הורסמן״ או ״ניצבים״, וכמובן ״הפמליה״ – באמצעות אחת מדמויות המשנה שלה, סוכן הכישרונות ההוליוודי ארי גולד. ״הפמליה״ אמרה לפני יותר מעשור את כל מה שאומרים ב״הסטודיו״, עם פחות חשיבות עצמית, בלי רוח וצלצולים, ובעיקר בצורה מצחיקה, יעילה וערסית.

---

הסטודיו
יוצרים: סת׳ רוגן, אוון גולדברג, פיטר הייק, אלכס גרגורי ופרידה פרז
אפל טי.וי, 2025, 10 פרקים
2 כוכבים